בית משפט עם מונה

על תביעה בגין נזקי גוף חל הסדר תשלום מיוחד בביהמ"ש. על תביעה במסגרת ביטוח חיים יש מחלוקת בין השופטים. גישה חדשה של שופר ביהמ"ש השלום מאירה את הסוגייה

אדם המבקש להביא את ריבו בפני שופט בישראל, נדרש לשלם אגרה בסכום נכבד עבור שרות זה. קושי מיוחד מתעורר אצל מי שנפגע נזקי גוף, או אצל משפחה שמפרנסה נפטר. חסרון הכיס שנגרם לנפגעים אלה באסונם, הוא זה המאלץ אותם לפנות לעזרת בתי המשפט. הוא זה שגם מכביד עליהם את תשלום את האגרה.

תוך התחשבות באוכלוסייה זו, הותקן הסדר מיוחד לגבי מי שמגיש תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. ההסדר המיוחד קובע, כי בשלב הגשת התביעה לבית המשפט, משלם הנפגע-התובע רק 825 שקל בבית המשפט המחוזי ו-412 שקל בבית משפט השלום.

האגרה המלאה, 35,254 שקל בבית המשפט המחוזי ו-5,641 שקל בבית משפט השלום, משולמת רק בסוף ההליך המשפטי. אם התובע יזכה בדין, הנתבע (שהוא בדרך כלל, בתביעות מסוג זה, חברת ביטוח) יחויב באגרה.

לעומת זאת בתביעות כספיות רגילות, חייב התובע, בדרך כלל, באגרה בשיעור של 2.5% מסכום התביעה. אגרה זו משולמת בשני שיעורים: המחצית הראשונה בעת הגשת ההליך. המחצית השנייה, עד שבעה ימים לפני מועד שמיעת הראיות בתיק.

במקרה מסוים הועלתה השאלה, האם בתביעה נגד חברת ביטוח לתשלום תגמולים בגין מוות, אובדן כושר עבודה, מחלה או נכות, חל ההסדר המיוחד או שמא היא חייבת באגרה רגילה.

שאלה זו עלתה לראשונה במקרה של ברוך הולנד שנדקר במהלך שוד ומת מפצעיו. משפחתו הגישה תביעה נגד חברת הביטוח הדר, על פי פוליסה לביטוח חיים. גזברות בית המשפט דרשה כי משפחת המנוח תשלם אגרה רגילה, בטענה כי ההסדר המיוחד חל רק על תביעות שעילתן בדיני הנזיקין.

משפחת המנוח, לעומת זאת, טענה כי ההסדר המיוחד אינו מבדיל בין סוגי העילות. זו יכולה להיות עילה מכוח דיני הנזיקין או דיני החוזים. העיקר הוא שהאירוע עבורו מבוקשים הפיצויים הנו נזקי גוף, ובכלל זה, מוות.

 

"הרהור נוסף"

 

ההכרעה בשאלה זו הועברה לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב דאז, השופט ד"ר אליהו וינוגרד, שהתחבט והתלבט בסוגייה. לכאורה - קבע הנשיא בהחלטה ראשונה - אין התביעה אלא תביעה כספית רגילה. לפיכך, יש לשלם אגרה בהתאם.

ואולם, מיד לאחר מכן, נתן הנשיא דאז החלטה שנייה, וזו לשונה: "לאחר הרהור נוסף נראה לי שמאחר שהמנוח נרצח ניתן לראות זאת בגדר תביעה על נזקי גוף".

גם נשיא בית משפט השלום בירושלים דאז, השופט ד"ר א"צ בן זמרה, קבע כי תביעה לתשלום על פי פוליסת ביטוח חיים, הנה תביעה שעניינה פיצוי בגין נזקי גוף ועל כן חל עליה ההסדר המיוחד.

מנגד, שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הילה גרסטל, ורדה אלשייך ונסים ישעיה פסקו, כי תביעה לתשלום פיצויים בגין מחלה סופנית על פי פוליסת ביטוח חיים, הנה תביעה כספית וחייבת בתשלום אגרה מלאה.

על אף ההחלטות הסותרות בעניין זה, בחר בית המשפט העליון שלא לדון בבקשה לרשות ערעור שהוגשה בעניין זה.

המצב המשפטי כיום בסוגייה אינו ברור. מדי פעם מנסים המבוטחים, התובעים על פי פוליסה לביטוח חיים, להגיש לבית המשפט בקשה להחיל על תביעתם את ההסדר המיוחד.

כך גם עשה בימים אלה משה שמיאן, שהיה מבוטח בחברת הביטוח הדר בפוליסה לביטוח חיים. שמיאן לקה בלבו ופנה לחברת הביטוח הדר לקבל תגמולי ביטוח על פי כיסוי לאבדן כושר עבודה שנכלל בפוליסה. הדר דחתה את פנייתו של שמיאן.

שמיאן הגיש לפיכך תביעה נגד הדר לבית משפט השלום בכפר סבא וביקש להחיל עליה את ההסדר המיוחד.

 

גישה חדשה

 

השופט רמי אמיר, בפניו הובאה המחלוקת, מנתח בגישה חדשה, יסודית ומאירת עיניים את סוגיית האגרה.

ביסודן של תקנות האגרות, מסביר השופט אמיר, מתחרות שתי קבוצות של ערכים ומטרות. מצד אחד, האגרה מסייעת למערכת המשפטית במימון השירות שזו נותנת לבירור תביעות אזרחיות.

מצד שני, האגרה עלולה להוות מחסום במימוש הזכות של חופש הגישה לערכאות משפטיות, זכות שהוכרזה כזכות חוקתית על ידי בית המשפט העליון, ברוח חוקי היסוד.

ברור, קובע השופט אמיר, כי הזכות החוקתית היא הגוברת. אסור שתיווצר התחושה, כי בתי המשפט פועלים כמונית עם מונה, או כעסק מסחרי גרידא, הגובה אגרות ללא פרופורציה.

והוסיף השופט: אין זה ראוי שאדם הנתון תחת לחץ כספי עקב פגיעתו, ייחסם מלהביא את עניינו בפני בית משפט בשל מחסום האגרה. מבחינת השיקול החברתי, אין כל חשיבות מנין באה עילתו של הנפגע בגופו וסובל נזקי גוף.

לכן, קובע השופט אמיר, המבחן איננו מבחן העילה המשפטית מכוחה תובע הנפגע, אלא מבחן של מהות הפגיעה והנזק שביסוד התביעה.

תביעתו של שמיאן לתגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה, הוכרה אם כן, כתביעה לפיצויים בשל נזק גוף.

שמיאן נדרש לשלם עבור תביעתו אגרה בשיעור מינימלי, בהתאם להסדר המיוחד הקבוע בתקנות האגרות בתביעות לפיצויים בשל נזקי גוף.

 

הכותב הוא עו"ד המתמחה בענייני ביטוח