סליחה, איפה כאן המקלט?

מה יקרה אם האזעקה תתפוס אתכם בקניון, בסופרמרקט, בבנק או באולם חתונות? האם תדעו לאן ללכת, והאם יהיה בכלל מקלט או חדר מוגן שתוכלו להיכנס אליו? כנראה שלא בכל המקומות. מתוך 26 מקומות ציבוריים שבדקה רשות ההסתדרות לצרכנות, תשעה נמצאו בלתי ערוכים כראוי לשעת חירום: עובדים שאין להם מושג אם יש מקלט והיכן, העדר שילוט, העדר תאורה וציוד חירום ועוד

קניתם יריעות ניילון, סרטי הדבקה ובקבוקי מים? הכנתם קופסאות שימורים, ערכת עזרה ראשונה ותאורת חירום? כל הכבוד. אבל מה יקרה אם האזעקה תתפוס אתכם דווקא כשתהיו בקניון, בבנק או בסופרמרקט? האם תדעו לאן ללכת? האם יהיה בכלל מקלט או חדר אטום להיכנס אליו? עד כמה ערוכים המקומות הציבוריים בארץ למקרה של אזעקת אמת?

תחקיר שערכה רשות ההסתדרות לצרכנות בלעדית לידיעות אחרונות מעלה תוצאות קצת מדאיגות. בתחקיר נבדקו 26 מתחמים ציבוריים. בתשעה מהם נמצא שרמת ההצטיידות וההכנה לקראת מצב של מלחמה לא טובה עד גרועה.

מה שלא פחות מדאיג: בשמונה מקומות נוספים לא ניתן היה לבדוק את המתחמים, לרוב כתוצאה מחוסר שיתוף פעולה מצד אנשי המקום. בשני מקומות, תחנת הרכבת ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב ומשרד הפנים בירושלים, נמצאו מתחמים מוגנים, אך אלה מספיקים לעובדי המקום בלבד. מה יעשו נוסעים או אזרחים שייקלעו למקום בעת אזעקה?

כל מקום שנמצא ברמה לא טובה עד גרועה הוא פוטנציאל לאסון, אומרת חני מונין, מנהלת מחלקת הסקרים של רשות ההסתדרות לצרכנות. לא רק בגלל אפשרות שהמקום ייפגע. אזרחים שייקלעו למתחם ציבורי בשעת מתקפה ויגלו שאין בו מרחב מוגן תקין עלולים להיכנס לפניקה, שנזקיה ידועים. גם אם הסיכוי למתקפת טילים קטן, חובת האחראים בכל מקום ציבורי לדאוג למיגון.

ההיערכות הלקויה במקומות ציבוריים היא חלק ממכלול. לאחרונה חשף ידיעות אחרונות שורה של מחדלים נוספים הקשורים בהיערכות לקראת מתקפה אפשרית: ממ"דים לא אטומים, יריעות ניילון וסרטי הדבקה לא תקניים, מכשירי תאורת חירום שעלולים לחשמל, והפקעות מחירים של מוצרי המיגון.

התחושה שלנו, כגוף המייצג את הצרכנים, היא של בלבול רב, אומרת מונין. אנחנו מתפלאים וכועסים על האחראים וקובעי המדיניות, שלא עשו הרבה מאז מלחמת המפרץ כדי להביא ציוד יעיל ותקין שיגן על האזרחים, לדאוג למרחבים מוגנים נגישים ומאובזרים במקומות ציבוריים, ולוודא ידיעת נוהלי החירום בקרב עובדי ציבור.

לדברי מונין, על כל עובד במקום ציבורי לדעת מהו המרחב המוגן לשעת חירום במקום עבודתו ומהם נוהלי החירום. המרחב המוגן צריך להיות פנוי מציוד מיותר, מצויד בכל הציוד הדרוש, והדרך אליו צריכה להיות פנויה.

בכל מקום שאליו הגיעו סוקרי רשות ההסתדרות לצרכנות הם ניגשו אל השומר או הבודק הביטחוני בכניסה ושאלו האם הוא יודע היכן נמצא המרחב המוגן ומה הדרך אליו. כמו כן הם בדקו האם קיים שילוט, האם המקום פתוח, האם המרחב המוגן פנוי וערוך לקליטת אנשים, והאם יש בו ערכת עזרה ראשונה, ציוד כיבוי אש, תאורת חירום, כיסאות, מי שתייה ושירותים רגילים או כימיים זמינים וקרובים.

התוצאות:

 

מעולה

 

מגדלי עזריאלי בתל-אביב: הסוקר קיבל הסבר מפורט על ההיערכות הקפדנית של מחלקת הביטחון של הקניון והמגדלים. הראו לו קלסרים עמוסים של נוהלי התנהגות בשעת חירום, כולל תרשימי הליכה למרחבים המוגנים, הנמצאים בכל קומה במגדל ובמספר אזורים מוגדרים בקניון. לכל החנויות חולקו נהלים, כולל הסברים מפורטים של התנהגות בשעת חירום. הסוקר גם בדק אישית עם מספר עובדים בחנויות שונות האם הם מכירים את נוהלי החירום, והתרשם שהם מכירים ושולטים. בכל אחד מהממ"קים (מרחבים מוגנים קומתיים) שנבדקו היה כל הציוד הדרוש. לסוקר גם הובהר כי במקרה חירום תהיה כריזה בכל קומה, שתנחה את האנשים לאן לפנות.

פארק אבני (אאוט-לט) בהרצליה פיתוח: אחראי הביטחון של המרכז המסחרי ושל מגדל המשרדים הצמוד לו התלווה אל הסוקר וערך לו סיור במקום, שבלט במספר רב של ממ"קים, הן בחניונים התחתונים והן בכל קומה בבניין. בכל הממ"קים שבהם ביקר הבחין הסוקר בכל הציוד הדרוש - משירותים כימיים, דרך ערכת עזרה ראשונה, ועד ציוד לכיבוי אש ומים. בלט שילוט ברור המוביל אל המרחבים המוגנים. שיחות עם עובדים במשרדים ועם בעלי חנויות הבהירו כי הם יודעים את ההנחיות. לסוקר נאמר גם שבמקרה של אזעקת אמת יפוזרו אנשי ביטחון בכל המתחם וינחו את האנשים למרחבים המוגנים.

דיזנגוף סנטר, תל-אביב: איש הביטחון הוביל את הסוקר אל המקלט, הממוקם בקומה מינוס 2. מדובר במקום גדול שיכול להכיל מאות אנשים, ויש בו חדרי טיהור בכניסה. הגישה אליו מהירה וברורה ויש שילוט מכוון. יש בו ציוד כיבוי אש, ערכת עזרה ראשונה, תאורת חירום ושירותים, אם כי הסוקר לא הבחין במכלים כלשהם של מי שתייה. ניכר כי העובדים במקום הוכנו ביסודיות למקרה חירום. בעת הביקור המקרי של הסוקר במקום נערך בו תדרוך קצר על התנהגות בשעת חירום למספר עובדים מהחנויות במקום.

בית-המשפט העליון בירושלים: המקלט נמצא בקומת הכניסה. הגישה אליו מעולה, מארבעה פתחים בארבעה מקומות שונים, אם כי שילוט נראה בקומה התחתונה אך לא בעליונות. המקלט מורכב משני חללים, שאחד מהם מסודר כמו בית-קולנוע עם מסך גדול וכיסאות מרופדים הפונים אליו. המקום ערוך לקלוט 100 איש, ואנשים נוספים יכולים להיכנס לחלל השני. יש ארון כיבוי אש ותאי שירותים רגילים לנשים ולגברים. בית-המשפט גם נהנה ממערכת מים סגורה באמצעות מאגר מים תת-קרקעי שממנו נשאבים המים אל הצנרת, והוא יכול להחליף את זרימת המים ממקורות. יש מוקדים של תאורת חירום וכן ערכת עזרה ראשונה במחלקת הביטחון הסמוכה למקלט, שתועבר לתוכו במקרה של מצב חירום.

חנות איקאה, נתניה: בסיור שערכה במקום חני מונין הראו לה מרחב מוגן העונה על כל הקריטריונים. גודלו אמנם מספיק לעשרות אנשים בלבד, אבל אנשי המקום הסבירו לה שקיימים עשרה חדרים כאלה, המהווים תשלובת של מקלט תת-קרקעי בעל תאורת חירום הנדלקת אוטומטית בשעת הפסקת חשמל, עם גיבוי של גנרטור, ובמקום יש מים ומתקן לשירותים כימיים. כל העובדים עברו הכשרה לקראת מצב חירום.

בניין הראל, מתחם הבורסה, רמת-גן. אחראי הביטחון ומנהל הבניין התלוו אל הסוקר לסיור מדוקדק, שבו הסבירו לו כי הבניין עבר לא מזמן תרגיל התנהלות במצב חירום. בכל קומה יש הכוונה למרחב מוגן. הציוד הדרוש במלואו נמצא במחסנים בחניון התחתון, והוא יוכנס לממ"קים ברגע שיודיעו על מצב חירום. הסוקר התרשם שהעובדים בבניין תודרכו ויודעים היטב את תפקידיהם בעת חירום.

 

טוב

 

לונדון מיניסטור, תל-אביב: איש תחזוקה במקום הראה לסוקר את המקלט בקומה מינוס 2. הירידה אליו ברורה ומהירה, אם כי המקלט איננו מצויד מספיק. היו מי שתייה, תאורת חירום ושירותים, אבל לא ערכת עזרה ראשונה וציוד כיבוי אש.

תחנת רכבת ארלוזורוב, תל-אביב: אחראי האחזקה והחירום הוביל את הסוקר למקלט השוכן במרחק קצר מהכניסה. הדרך ברורה והמקלט מצויד היטב, כולל כיסאות בכמות מספקת, אבל הובהר לסוקר שהוא מתאים רק לכ-200 איש ובנוי להכיל בעיקר את עובדי התחנה.

מרכז אלרם, רמת-גן. אחראי הביטחון ערך לסוקר סיור מפורט בכל קומה. בכל אחת יש ממ"ד מצויד, מאובזר (למעט שירותים) ומוכן לקליטת אנשים. בעלי החנויות קיבלו תרשים גישה אל המרחב המוגן, הדרך אליו פנויה, ויש גם שילוט ברור.

 

לא טוב

 

בניין הפקולטה למוסיקה, אוניברסיטת תל-אביב: בבניין יש מקלט, אך הנגישות אליו בעייתית. הוא גם אינו פנוי, ולדברי אחראי התחזוקה, יש בו ציוד שיפונה בהתראה של ארבע שעות שתיתן האוניברסיטה. לדבריו, זהו המצב בכל הבניינים באוניברסיטה.

משרד הפנים בירושלים: המרחב המוגן נמצא בקומה השנייה וצריך לעבור אליו דרך יחידת רישוי הנשק. אין שילוט מכוון. החדר הוא חדר ישיבות מרווח, הכולל שולחן גדול שתופס שטח נכבד ממנו. הוא יכול להכיל בצפיפות את 80 עובדי המשרד, אבל לא אזרחים נוספים שישהו במקום. במקום יש ברז מים וכיור, במסדרון הסמוך תלוי מטף כיבוי אש, ומול הכניסה יש שני חדרי שירותים. בחדר היו שני מיכלים עם כ-15 ליטרים מים כל אחד - לא מספיק. לא נמצאה בו תאורת חירום או ערכת עזרה ראשונה.

גן העיר, תל-אביב: המקלט ממוקם בקומה מינוס 2. הוא גדול אך לא ערוך לקלוט אנשים. בעת הביקור לא היה בו כלל הציוד הדרוש. היתה תאורת חירום, אך לא נראו ערכת עזרה ראשונה, מי שתייה, ציוד כיבוי, וגם לא שירותים. היה שילוט מכוון למקלט, אבל המדרגות המובילות אליו היו חסומות בפריטים שונים שהיו מאוחסנים במקום.

 

גרוע

 

קופת-חולים כללית, רחוב זמנהוף, תל-אביב: הסוקר ניגש אל המאבטח בכניסה, שהפנה אותו לאחראי. זה אמר לי שאין הם ערוכים לכלום. יש מקלט אבל הוא איננו מצויד, דיווח הסוקר, שקיבל רושם כי במקום שוררת אווירת שאננות וחוסר היערכות.

חנות חצי חינם, אזור התעשייה חולון. הבודק הביטחוני ושלוש קופאיות שנשאלו לא ידעו אם קיים במקום מרחב מוגן והיכן הוא. עובד נוסף ידע שקיים מקלט, אבל לא ידע היכן. הנהלת חצי חינם סירבה להגיב.

סופרמרקט קו אופ ירושלים, מרכז דניה, בית-הכרם ירושלים: אנשי המקום היו אדישים לנושא והפנו מיד את הסוקרת למקלט, שהירידה אליו היא בקצה המרוחק של מחסן הסחורות, סמוך לפתח בו פורקים סחורה. בסופרמרקט לא הבחינה הסוקרת בכל שילוט המכוון לשם, למעט שלט לא גדול על הקיר בכניסה למקלט. הירידה צרה וקשה, וחפצים שהיו מונחים על המדרגות חסמו את הדרך. קשישים יתקשו לעבור שם. המקלט מחולק לשישה חללים, שניים משמשים כמחסן לחומרי ניקוי ופסולת. גם באחרים היו ארגזים קרועים, מגבים עם סחבות ופסולת. המקום כולו היה מלוכלך. השטח נראה מספיק לכ-80 איש, אבל במקום היו חמישה כסאות בלבד. לא היו ציוד לכיבוי אש, מי שתייה וערכת עזרה ראשונה. היו שירותים רגילים, מלוכלכים מאוד, שהתאורה בהם לא עבדה.

עיריית רמת-גן: מנהל המשק והתחזוקה מסר כי אין במקום שום מקלט או מרחב מוגן מוגדר. בעת מצב חירום יאטמו אחדים מהחדרים בעירייה. בעת הביקור עדיין לא היו במקום שום נהלים מוגדרים.

סניף בנק הפועלים, שדרות הרצל, בית-הכרם, ירושלים: הסוקרת לא הצליחה לאתר את המקלט או המרחב המוגן. הפקיד שאליו פנתה אמר שאין בבנק מרחב מוגן, וכי הוא סבור שאין מקלט. פקידה נוספת גויסה בניסיון לאסוף מידע, והיא קראה לעובדת הממונה על ענייני הביטחון. אחרי שיחת טלפון שניהלה האחרונה בלחישות, מסרה לסוקרת שהיא איננה מורשית למסור כל מידע לגבי ענייני ביטחון, והפנתה אותה למספר טלפון של מחלקת הביטחון של בנק הפועלים בתל-אביב. כל נסיונותי להסביר שאני נציגה של גוף ציבורי, ושגם כאזרחית יש לי זכות לקבל מידע, נדחו על-ידיה, אמר הסוקרת.

בנק דיסקונט, סניף כיכר דניה, בית-הכרם, ירושלים: הסוקר פנה לאחד העובדים, שלא ידע על קיומו של מרחב מוגן והפנה אותו לסגן המנהל. זה טען שאין מרחב מוגן בבנק, אך מאחר שהסניף ממוקם בתחתית בניין מגורים, אם יהיה צורך ישתמשו במקלט של הבניין. הסוקר ביקש לראות את המקלט. סגן המנהל הראה לו את הכניסה לבניין, הצמודה לכניסה לבנק, ואמר שאינו יודע אם יש מקלט והיכן הוא. הסוקר נכנס לבניין, בקומה התחתונה (מינוס 1), ונתקל בדלת עץ נעולה שדמתה יותר לכניסה של מחסן מאשר לכניסת מקלט. הסוקר ניסה לחפש שכנים בבניין כדי לברר היכן המקלט, אך איש לא היה.

 

לא ברור

 

עיריית תל-אביב: הסוקר הופנה לשירותי חירום, שהפנו אותו להנהלת הבית. שם טענו שרק עם אישור מסגן-מנהל משאבי אנוש או מדובר העיריה יכולה להיות לו גישה לאזור המוגן. סגן-מנהל משאבי אנוש טען שבקומה מינוס 3 יש מרחב מוגן מתאים מכל הבחינות. לא ניתן היה לבדוק את הדברים בפועל.

חנות טיב טעם, אזור התעשייה, דרום נתניה. הסוקר הופנה למנהל החנות, שהפגין חוסר סבלנות בולט. הוא טען שאינו רואה לנכון לשתף פעולה איתו אלא אם יקבל אישור ממרכז הרשת בעמק חפר. לדבריו, מבחינתו אין עדיין שום מצב כוננות והוא מקבל הוראות מאכא. במקום לא נראו שלטים המכוונים למקלט או למרחב מוגן.

מרכז קניות שופינג, רחוב הרא"ה פינת הרצל, רמת-גן: הסוקר ביקר במקום פעמיים. אמרו לו שרק בחור מסוים המשמש כאחראי ביטחון יוכל לעזור לו. האיש לא היה במהלך שני הביקורים. אף אחד אחר לא ידע מה מספר הטלפון הנייד שלו. שלחו אותי לסמנכ"ל המרכז, שלא התלהב לעזור ושלח אותי בחזרה לביטחון, ושוב נאמר שהאחראי היה והלך, סיפר הסוקר.

אולם שמחות הרודיון, ראשון-לציון: הבעלים טענו כי קיים מקלט מחוץ למבנה ושלחו את הסוקר לחפש אותו בכוחות עצמו. הוא לא הצליח למצוא אותו.

קניון הזהב, ראשון-לציון: סמנכ"ל השיווק טען שיש במקום מקלט מוכן אבל לא ניתן לפתוח את החדר כיוון שהמפתח בידי מנהל התחזוקה, שהיה אמור להגיע למחרת. הגישה למקלט נוחה, וקיים שילוט מספק.

קניון מלחה, ירושלים: תוך יחס מאוד לא אדיב נשלח הסוקר מעובד לעובד, זכה להטפת מוסר על שלא קבע פגישה מראש עם סמנכ"ל הקניון שהנושא בסמכותו, ולא הצליח לראות את המרחבים הממוגנים בקניון.

מתחם המרפאות של בית-החולים שערי צדק, ירושלים: האחות האחראית במקום לא ידעה על קיומו של מרחב מוגן באזור המרפאות והפנתה את הסוקר לקצין הביטחון, שהיה באמצע ישיבה עם נציגי פיקוד העורף ומשרד הבריאות. הוא הציג לפני הסוקר מסמך פנימי של בית-החולים, המפרט את החלוקה לחדרים מוגנים לפי מבנה בית-החולים. עם זאת הוא הדגיש שעדיין אין הנחיה של פיקוד העורף להכין את החדרים לקליטה מיידית, ולכן הם עדיין לא ערוכים. הציוד קיים, וגם שלטי הכוונה שייתלו אחרי שתינתן הנחיה. התרשמות הסוקר: למרות שלא מצאתי את המקום ערוך למקרה חירום, דברי הקב"ט נשמעו אמינים וההיערכות של בית-החולים נראית טובה.

קניון הראל, מבשרת-ציון: יש מרחב מוגן שהגישה אליו נוחה ופנויה, והשילוט ברור. בימי שגרה החדר משמש כמשרדו של הקב"ט. כיוון שזה לא היה במקום, לא ניתן היה להיכנס לחדר ולהתרשם ממנו.

 

הדרישות

 

ויה דולורוזה של ממש עברנו בניסיון להשיג מידע על דרישות המיגון במבנים ציבוריים. היא החלה כשחני מונין, מנהלת מחלקת הסקרים של רשות ההסתדרות לצרכנות, התקשרה לפיקוד העורף, הציגה עצמה כאזרחית, ולדבריה, לא קיבלה התייחסות רצינית. רק אחרי שהזדהתה כנציגת רשות ההסתדרות לצרכנות, הופנתה הלאה לדובר צה"ל.

בשלב שני התקשרנו אנחנו לפיקוד העורף, והופנינו למחלקת הדרכה. אחרי שלושה ימים ועשרות צלצולים הצלחנו סוף-סוף להשיג מענה אנושי, והופנינו לדובר צה"ל. שוב יום של המתנה לתשובה, שלאחריו נשלחנו למשרד הביטחון. שם אמרו שלחו אותנו חד-משמעית לדובר צה"ל ופיקוד העורף.

חזרנו לדובר צהל ושוב נשלחנו למשרד הביטחון, הפעם למחלקה להוצאה לאור. כאן המליצו לנו להגיע לנקודת המכירה של ההוצאה ברחוב הארבעה 24 בתל-אביב, ולנבור בין החוברות העוסקות בתקנות של מקלטים או מיגון. כאן מצאנו קובץ תקנות משנת 1994, שבו קיימת התייחסות לחלק מהמרכיבים של המרחב המוגן במבנה ציבורי, כולל גודל המרחב והגישה אליו, לחלק מהציוד הנדרש, אבל לא לכמות המים הנדרשת, למשל.

שוב התקשרה מונין לפיקוד העורף, הציגה עצמה כתושבת רמת-גן, ושאלה שוב. לאחר שהביע את תדהמתו על השאלה הגדולה מדי הוציא בכל זאת האדם שהשיב לה את הנהלים והסביר, כי הדרישות משתנות לפי גיל הבניין ומטרתו. לא דין בניין משרדים לבניין מסחרי. לבסוף הצלחנו להשיג את רשימת הדרישות:

בכל קומה צריך להיות מרחב מוגן קומתי תחום בקירות מזוינים, עם צינורות אוורור וחלונות, שגודלו 3% מגודל הקומה או לפחות 10 מ"ר. המרחב המוגן צריך להיות במרחק שניתן לעבור תוך שלוש דקות לכל היותר. צריכים להיות בו מטף כיבוי אש, ערכת עזרה ראשונה ומיכלי שתייה בכמות הנגזרת מגודל המרחב - 160 ליטר כאשר השטח הוא 32-8 מ"ר, 320 ליטר כאשר השטח הוא 64-32 מ"ר. על מיכל מים להכיל לא יותר מ-40 ליטר.

חייבים להימצא במקום שירותים כימיים, שקיות ושקים לאיסוף אשפה, פח אשפה, תאורת חירום שתספיק לפחות לשלוש שעות וסוללות רזרביות. רצוי שיהיו טלפון, רדיו וטלוויזיה להעסיק את האנשים.