אולמרט, פרנקל, ביבי והשרים

איזה ג'וב תפרו לאהוד אולמרט? איזה תרגיל עשו לנגיד לשעבר יעקב פרנקל? איזה מכתב צריך היה ראש הממשלה לבקש משר האוצר שלו? עם כינון הממשלה החדשה משיב סבר פלוצקר על 3 השאלות הללו ומזכיר לסיום עוד הבטחה אחת שכבר נשכחה בלהט המגעים הקואליציוניים

למר אהוד אולמרט, בעבר ראש עיריית ירושלים, נתפרה חליפה משרדית מוזרה ביותר. הרבה טלאים, הרבה כיסים, הרבה שרוולים. מעט צמר נקי.

לכאורה, יכהן אולמרט כשר התעשייה והמסחר המורחב. למה לכאורה? כי למעשה מקבל מי שהיה ראש עיר ירושלים אסופה מקרית ואקראית של תפקידים, שאין ביניהם שום קשר. לא ניהול של משרד התעשייה והמסחר נפל בחלקו של אולמרט, אלא ניהול משרד כל-בו: כל-בו עודפים.

משרד התעשייה והמסחר הוא על-פי הגדרתו המקורית משרד כלכלי בינוני, ממונה בעיקר על יישום וביצוע חוקים ותקנות שונים בתחומי התעשייה והמסחר. זכות קיומו כגוף מיניסטריאלי נפרד מוטלת בספק.

אפשר לחלק את משימותיו בין המשרדים הממשלתיים האחרים: האוצר, הפנים, הבריאות, העבודה והרווחה. ובכל-זאת, משרדי התעשייה והמסחר קיימים, בצורה כזו או אחרת, ברוב המדינות בעולם, כולל ארה"ב ובריטניה.

אלא שבאף מקום על-פני תבל אין שר התעשייה והמסחר ממונה גם על חוק רשות השידור, על מינהל מקרקעין ועל כל מיני ג'ובים אחרים שיעביר אליו ראש הממשלה, מן הגורן ומן היקב. לכך נוספה האיוולת הקיצונית שבפיצול משרד העבודה והרווחה לשני חלקים בלתי-נפרדים אורגנית, העבודה והרווחה, וצירוף החלק הראשון לאוסף הנסיכויות של אהוד אולמרט.

אין גם תקדים להיות שר התעשייה ממלא-מקומו של ראש הממשלה. אבל אל דאגה. מילוי המקום הזה כולו בלוף והתחזות. בעידן האינטרנט והטלפון הסלולרי ימשיך שרון לכהן כראש הממשלה גם כשייצא למסע קצר בארה"ב. ואם חלילה יבצר ממנו לתפקד, ממילא תחולל מהומה בקואליציה. ולטענה שראש הממשלה העניק אי-פעם לאולמרט, כסוכריה על מקל, את התואר של ממלא-מקום לא יהיה משקל פוליטי ממשי.

בנייר עבודה שהניח בשעתו בפני ראש הממשלה נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, המליץ קליין לכונן קבינט כלכלי-חברתי מובחר, שחבריו השרים לא יכהנו במקביל בקבינט המדיני כדי שיהיה להם זמן להתמסר לענייני המשק. שרון הלך עם אולמרט לכיוון הפוך: הוא מסר לידיו משרד כלכלי ומייד צירף אותו לשלישיית מקבלי הכרעות מדיניות-בטחוניות.

בכך קיבל משרד התעשייה, המסחר, העבודה, הקרקע והשידורים שר ברבע עד חצי משרה. בהצלחה.

 

עם מי להתיידד

 

שרון רצה את פרופ' יעקב פרנקל לאוצר. כשהניח בפניו לראשונה את ההצעה, עדיין האמין שרון שיצליח להרכיב ממשלת אחדות רחבה. לממשלה כזו, שמפלגות רבות ומגוונות מיוצגות בה, נדרש שר אוצר לא מפלגתי אבל כן פוליטי. דרוש מקצוען בכלכלה ששרים וחברי-כנסת יכולים לקחת אצלו שיעורים בפוליטיקה. פרנקל תאם את דרישות התפקיד. להצעת שרון הגיב פרופ' פרנקל בנימוס: "קודם הראה לי את הרכב ממשלתך", אמר, ואחר-כך נדבר על עניינים פרסונליים.

ביטוי לעמדתו זו של פרופ' פרנקל ניתן במדור זה לפני 3 שבועות. "ופרופ' יעקב פרנקל, היעזוב את משרתו הבינלאומית עתירת ההכנסות והיוקרה לתפקיד שר האוצר"?, נשאלה השאלה, וניתנה התשובה: "פרנקל עשוי להסכים לכהן כשר אוצר רק בממשלת אחדות לאומית. לא בשום ממשלה צרה".

מאז, בעצם, לא קרה דבר. בשיחות הנוספות בין שרון לפרנקל שררה הבנה מלאה על מה לא ממשיכים לדבר. לא ממשיכים לדבר על איוש תפקיד שר האוצר, כל עוד הרעיון של הקמת ממשלת אחדות לאומית לא קרם עור וגידים. כשמהרעיון נותר, בסופו של דבר, שלד עירום - היה ברור שפרופ' פרנקל לא משתלב בו.

גם אילו הצליח שרון להקים ממשלה עם העבודה ולשכנעה לוותר על תיק האוצר, לא בטוח שפרופ' פרנקל היה נענה בחיוב להצעה לקבלו. לחבריו אמר: "אני אפילו לא התחלתי לברר את הנושא עם בני משפחתי ולא נתתי את דעתי לחוזה ההעסקה ביני לבין מריל-לינץ'".

זה לא מנע מעיתונים שונים לפרסם בהבלטה סיפורים שונים על התקרבותו והתרחקותו כביכול של פרנקל מתיק האוצר. ריקוד של הדלפות מכוונות השתולל בתקשורת. "אנשי משק לוחצים על שרון למנות את פרנקל", נאמר פעם אחת. "ראש הממשלה לא הציע לפרנקל את האוצר", נאמר פעם אחרת. "פרנקל בדרך לאוצר, ישתתף במשא ומתן קואליציוני", נאמר פעם שלישית. ועוד כותרות כהנה וכהנה, כיד הדמיון הטובה.

בנימין נתניהו, ראש הממשלה הקודם של הליכוד, הציע בקיץ 1996 לנגיד בנק ישראל פרופ' פרנקל לכהן כשר האוצר. פרנקל הסכים. תוך שעות התברר לו כי לנתניהו יש הרבה רצון טוב אך חסרו לו הכוח והרצון הפוליטי לממש את ההצעה. תחת פרנקל מונה לאוצר דן מרידור. בפברואר 2003 שוב ביקש ראש הממשלה של הליכוד, הפעם אריאל שרון, מפרופ' פרנקל לכהן בממשלתו. פרנקל נזהר ממתן תשובה, אך לא נזהר מספיק. ושוב, כמו בסרט המוקרן שנית בפני אותו הקהל, לשרון לא עמדו הכוח והרצון הפוליטי ליצור תנאים לצירוף פרנקל לממשלה. נתניהו מונה תחתיו. איזו אירוניה של מינויים.

אל תתקרב יותר, פרופ' פרנקל, לממשלות שבראשן מדינאים של הליכוד. מבחינתך, שום-דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

 

הכתובה

 

מר בנימין נתניהו ביקש אתמול מראש הממשלה, וקיבל ממנו, את אחד המסמכים הפוליטיים המשונים ביותר שידעו קואליציות בישראל. במסמך התחייב שרון - בין השאר - לגבות את נתניהו, שר האוצר שלו, חבר המפלגה שלו, בביצוע המדיניות הכלכלית. בחוסר סבירותו משתווה מכתב הגיבוי של שרון לנתניהו רק לתביעתו האולטימטיבית של יצחק מודעי המנוח לתת לו ערבות כספית כתנאי להצטרפותו לממשלה.

המסר היוצא מהדרישה במכתב: אני, בנימין נתניהו, לא נותן אמון להבטחות שמסר לי בעל-פה ראש הממשלה, אריאל שרון. אני, בנימין נתניהו, חושד ששרון יתנער מתמיכתו בצעדים כלכליים כאלה ואחרים שאני עומד להציע, אף שכרגע הוא מברך עליהם. אני, בנימין נתניהו, מודע לכך שמר שרון נכנס איתי לברית הנישואין הזו בחוסר רצון ובחוסר ברירה - ולא מאהבת אמת. לכן, אני מבקש לקבל ממנו כתובה מפורטת, כנהוג בין חתן וכלה.

ביבי ביקש, אריק הסכים. אלא שהיה כאן בלבול יוצרות שייקספירי: בממשלה שהוקמה לא שרון אלא נתניהו הוא החתן. נתניהו ייתן בה את הטון. נתניהו ירכז בה את מוקד הכוח הפוליטי. נתניהו ימצא בה, מאחורי גבו ומעל ראשו של שרון, שפה כלכלית וחברתית משופת עם שינוי, עם האיחוד הלאומי ועם המפד"ל. בנושאי המשק, אין שום הבדל בין נתניהו ללפיד. שניהם מאותו הכפר.

אריאל שרון הוא האיש שצריך היה לבקש מכתב גיבוי וכתובה מבנימין נתניהו.

 

הלכה הדיאטה

 

פעם, לפני עידן ועידנים, לפני הבחירות, העבירה הממשלה החלטה חגיגית להרזות ולהצטמצם ל-18 שרים בלבד. כמו כל החלטותיה החגיגיות האחרות, גם זו לא עמדה בפני סערת הצרכים הקואליציוניים והפנים-מפלגתיים שלאחר הבחירות. בישיבתה הראשונה תחליט הממשלה החדשה להשמין ל-24 עד 25 שרים. כמו בחיים, כך בממשל: קל להבטיח דיאטה, קשה לעמוד בהבטחה.