תיק תקשורת

אין דבר מענג יותר מהצלילים הראשונים שמפיקים ילדינו, אבל כ- 8-12 אחוזים מהילדים בגילאי טרום בית-ספר סובלים מבעיות שפה ודיבור. איתור מוקדם של הבעיה עשוי לסייע בשיקום ובטיפול.

אין הורה שלא זוכר את ההתרגשות שחש למשמע הצלילים הראשונים שהוציאו ילדיו מפיהם. אין, מן הסתם, הורה ששכח את הפעם הראשונה בה שמע את ילדו (או ילדתו) אומר משהו שנשמע דומה ל"אמא" או "אבא", את האושר הצרוף וההנאה המדהימה שהפיק למשמע כל מילה חדשה שיצאה מפיו של העולל בחודשים הראשונים לחייו, גם אם היתה מעוותת וברורה רק לו.

הרי לצלילים המופלאים הללו אנחנו מחכים פחות או יותר מהשנייה בא יצא הרך הנולד לעולם. הציפייה הדרוכה הזאת לתחילת התקשורת המילולית, או השפתית בפי המומחים, עם ילדינו, כמוה כציפייה לחיוך האמיתי הראשון, להתהפכות הראשונה, להתחלת הזחילה, לצעד הראשון. המילים הראשונות, כמו המלמולים הראשונים, מהווים עבורנו הוכחה ניצחת לכך שהכל בסדר, וגם אנחנו, כהורים, עושים כנראה עבודה לא רעה. אלא שלעיתים לא הכל בסדר. לדברי טובה ארצי, קלינאית תקשורת ראשית ב"שירותי בריאות כללית", כ- 8-12 אחוזים מהילדים בגילאי טרום בית-ספר סובלים מבעיות שפה ודיבור.

ההורים, לדבריה, הם אלה המבחינים ברוב המקרים ראשונים בבעיה ולכן גם הראשונים להיבהל ממה שאולי השתבש. "כדי לדעת אם הילד סובל מבעיות שפה או דיבור", אומרת ארצי, "חשוב לדעת כי בעיה תקשורתית המתבטאת בדיבור היא בעיה בהגיית צלילי העיצורים והתנועות המרכיבים את המילים והמשפטים וזהו עניין מוטורי. לעומת זאת, בעיות בשפה מתבטאות באוצר מילים דל, בבעיות בתחביר ובשימוש בשפה לצרכי תקשורת, כלומר ביכולת הקוגנטיבית לקרוא לחפץ בשמו ולהבין למה הכוונה. במקביל, חשוב לזכור שקיימים הבדלים אינדיבידואליים בין ילדים ברכישת יכולות השפה והדיבור".

 

בדיוק כמו יונים

 

החל מגיל חודש, אמורים התינוקות "להמות" בדומה ליונים. בגיל חצי שנה עד תשעה חודשים הם אמורים להתחיל למלמל ולחזור על הברות פעם אחר פעם. החזרות הללו, מציינת ארצי, משמעותיות מאוד ומלמדות על התפתחות תקינה. בגיל 10-11 חודשים מתחילים התינוקות לחקות צלילים בשפה ובגיל שנה הם אמורים להשמיע מספר צלילים בעלי משמעות, למשל "ממה", "דדה" וכו'.

בגיל שנה עד שנה וחצי אמורים התינוקות לומר ארבע עד שבע מילים, שחלקן לפחות יהיו מובנות לא רק להורים המאושרים. בשלב הזה ייתכן גם אוצר מילים בן עשר מילים וחזרות על מילים וצלילים. אוצר המילים אמור להכיל עשרים מילים בגיל 21 חודשים ובגיל שנתיים אמורות להיות שגורות בפיו יותר מ- 50 מילים. בין הגילאים שנתיים-שנתיים וחצי, אוצר המילים "מתפרץ" כדברי טובה ארצי, ויכול להכיל עד 400 מילים ולצידן מבעים בני שתיים-שלוש מילים. ארצי: "בשלב הזה האני כבר קיים בדיבור, ישנה פחות חזרתיות, ורוב הדיבור מובן לסביבה".

בגיל שנתיים וחצי-שלוש הילדים אמורים לדעת להשתמש בזמן עבר, בצורת רבים, בזכר ונקבה וגם לספור עד שלוש. בגיל שלוש-ארבע הם מסוגלים ליצור משפטים רחבים ושאלות, לספר סיפורים ולהיות שותפים לשיח של ממש. בגיל ארבע-חמש הילדים אמורים לדעת לספור עד עשר, לזהות את הצבעים ולהשתמש במשפטים שהולכים ונעשים יותר ויותר מורכבים. היכולות לדבר בקבוצה, לתת הוראות ולקבלן ולהשתמש במילות קישור שונות כדי לדבר על מספר נושאים במשפט אחד, חיוניות ביותר עבורם לצורך תקשורת יעילה במסגרת הגן.

עם זאת, מדגישה ארצי, "יש לא מעט ילדים שהם פחות ורבליים, אבל מאוד מאוד תקשורתיים ולכך בעצם חשוב לשים-לב כהורים". ארצי: "הורים שנדמה להם שיש בעיה כלשהי בשפת ילדם, צריכים בראש ובראשונה לבחון האם ניכרת אצלו כוונה תקשורתית. אם זו לא קיימת, אם הילד אינו מחפש ליצור קשר עם הסביבה, הדבר צריך בהחלט להדליק נורה אדומה ומצדיק פניה למומחה". היעדר ניסיונות לתקשר עלול להצביע על אוטיזם או פיגור ומכאן חשיבות האבחון המוקדם.

 

לא חובה שפה שנייה

 

במספר קטן של מרכזים רפואיים בארץ עוברים כל התינוקות, יממה לאחר היוולדם, בדיקות פלט אקוסטי לאיתור מוקדם של בעיות בשמיעה העלולות ליצור איחור שפתי. זאת, בניסיון להקדים ככל האפשר את השיקום השמיעתי וכך למנוע את האיחור השפתי. לדברי ארצי, גם דלות סביבתית עלולה לגרום לאיחור בהתפתחות השפה בקרב ילדים.

"ילד שלא שומע שפה, משום שלא מדברים איתו ולא משמיעים לו שפה, פשוט לא יוכל לחקות אותה, ולכן מדגישים תמיד באוזני אמהות לעתיד ואמהות טריות את חשיבות הדיבור עם ילדיהן מגיל אפס, במילים בודדות ובמשפטים קצרים". שיתוק-מוחין ודו-שפתיות יכולים גם הם לגרום לאיחור שפתי, ולכן, קובעת ארצי, אין כל הצדקה ללמד ילד שפה שנייה מגיל צעיר. התפתחות השפה חשובה כמובן להצלחתו הלימודית והחברתית של הילד. טובה ארצי מציעה דוגמאות להתפתחות שפתית לא תקינה, אליהן כדאי לשים-לב:

 

בגיל שלוש

 

הילד מתבטא במילה אחת או שתיים ולא במשפטים. הילד לא עונה לשאלות של מה ומי. ההיגוי לא מדויק. הילד לא מבין חלק מהפניות, ונראה, כביכול, אטום לתקשורת מילולית. הילד לא יוזם שיחה ועונה רק כשפונים אליו. הילד לא מבין הוראות מילוליות שאינן מלוות ברמזים ראייתיים. הילד חוזר על דברי אחרים במקום לענות לשאלות.

 

בגיל ארבע

 

הילד מדבר במשפטים בני שתיים-שלוש מילים בלבד, סדר המילים במשפט אינו תקין. הילד מתקשה לענות על שאלות של איפה, למה, מה וכו'. המשפטים שהילד מרכיב קשים להבנה ולא תקניים מבחינה דקדוקית. הילד מדבר מעט ואינו יוזם קשר עם בני-גילו ועם מבוגרים ומתקשר רק כשאחרים יוצרים עמו קשר. הילד מתקשה להקשיב ולענות לשאלות על שתי שורות שהוקראו מספר.

 

בגיל חמש

 

הילד מדבר במשפטים בני שלוש-ארבע מילים, לרוב על אירועים המתרחשים בהווה. הילד מתקשה לענות על שאלות שעוסקות בעבר ובעתיד ועל שאלות כמו מתי ואיך. דיבורו של הילד לא ברור וניכרות אצלו בעיות היגוי. הילד מתקשה לשבת ולהקשיב לסיפור שאורכו יותר מחמישה משפטים. במקרים אלה, ובמקרים אחרים המעוררים אצל ההורים דאגה, מציעה ארצי "לא לסמוך על רופא הילדים שאומר, 'זה שום דבר'", אלא להגיע לאחת ממרפאות הדיבור, השפה והתקשורת ברחבי הארץ.

"כתוצאה מהאבחון, ייתכן שנוכל לומר להורה שהכל בסדר, וגם זה חשוב מאוד, וייתכן שנסתפק בהדרכה להורה עצמו בדיבור נכון עם הילד. במקרים מסוימים תכלול ההמלצה התערבות פיזיותרפיסטית או הפניה לפסיכולוג התפתחותי. "האבחון נעשה באמצעות תצפית וטסטים ספציפיים, וככל שהטיפול מתחיל בשלב מוקדם יותר, כך ההתקדמות תהיה גדולה יותר ויופחתו החסכים הרגשיים, הקוגניטיביים והחברתיים. כך ניתן גם לחסוך מן הילדים בעיות בתחום הלמידה ולשפר את איכות חייהם בעתיד".