שתוק איציק שתוק. על היעדר הבושה של זוהר

"ככל שהיכולת של איציק זוהר דועכת כך שרירי הפה שלו מתעצמים". עמיחי שלו מזכיר לאיציק זוהר שהקריירה שלו לא תימשך הרבה מעבר לבית"ר ירושלים וממליץ לו בחום: "כדי שבכל זאת יזכרו אותך כיותר מדוגמן מאזדות, כדאי שתסגור את הפה ותתחיל לשחק"

באחד מקרקסי האבסורד השבועיים של בית"ר ירושלים בעונה שעברה, הוכנה בערוץ הספורט איזו כתבת צבע שלא סיפרה שום דבר, רק הוסיפה צבע, אבל היה בה קטע בלתי נשכח, שצריך ללמוד אותו בווינגייט בשיעור האנטומיה של האגו.

אחרי מחצית מביכה, שחקני המנורה ירדו לחדר ההלבשה, כמו שאומרים "חפויי ראש". כמו בכל מחצית, איציק זוהר לחם כמו רקדנית בלט. בעוד שאר השחקנים לפחות שיחקו אותה רצים, הוא עמד באמצע המגרש, ידיים על המתניים, גוער בכעס ומניף ידיו באוויר בכל פעם שמסירה לא מגיעה לו לרגל, ומשתמש בזה כתירוץ לא לרדת להגנה, למרות שהוא לא ממש צריך תירוצים. גם כשהוא במקרה בהגנה הוא לא ממש יורד להגנה. בירידה למנהרה לפתע זוהר התחיל לצעוק לעבר השחקנים: "אתם לא מתביישים, ככה אתם נלחמים, אתם קוראים לעצמכם גברים?"

בתור צרכן תרבותי מאוד בעייתי בכל מה שנוגע לקומדיות, אני בדרך כלל לא מתפשר על איכות, ושום סיטקום מושקע ככל שיהיה, לא משתווה בעיני לגאונות של מונטי פייטון, סיינפלד ואבי ביטר, אבל אני מוכרח להודות, שהפעם כמעט הייתי על הרצפה, רק כאפה של סרט ערבי הייתה מרגיעה את פרצי הצחוק הבלתי נשלטים, שגרמו לזוגתי לחשוב כי שברתי הרגל של שמונה שנים ושוב חזרתי לעשן כמה דברים בלתי חוקיים.

מאז, בית"ר ירושלים ממשיכה להיות קבוצה בריאה כמו צלילה בנחל הירקון, מאז, לא עובר שבוע בלי שהאיש שגליץ' בעיניו הוא משהו שילדים עושים בנדנדה, צועק על מישהו. פעם זה על אנדז'יי קוביקה וכפיר אדרי, ביחד או לחוד, פעם זה על האפסנאי, או שמא היה זה העסיין, לא, בעצם זה היה מאמן השוערים (מה יש לו לצעוק עליו למען השם?). השבוע על צ'וקודי הניגרי (באיזו שפה זה היה? אהה, שכחתי, כדורגל היא שפה בינלאומית). מעניין על מי הוא יצעק בשבוע הבא. אולי על חנן אזולאי. אולי על ששון שם טוב.

יש בליגה שלנו הרבה שחקנים עתירי זכויות, ותיקים המשפריצים ניסיון וכריזמה בכל תנועה; ראובן עטר, אלון חזן, טל בנין, יוסי אבוקסיס ועוד. את אף אחד מהם לא תראו צועק על מישהו מהקבוצה שלהם בצורה כזאת. יש צעקות של עידוד, של מוטיבציה, צעקות שבאות תוך כדי משחק, אבל אצל זוהר הצעקות כמעט תמיד באות במהלכו של איזה אימון שיחרור, אימון מסכם, או אימון טקטי, והן אף פעם לא לעניין. מי הפך אותו לאוטוריטה? כנראה שככל שהיכולת שלו דועכת, שרירי הפה שלו מתעצמים.

אחרי התקרית הגזענית עם זיו כבדה אמר זוהר למצלמות במשפט 'הוצא מהקשרו' קלאסי: "אני לא גזען, מעולם לא הייתי גזען ואני לא מתיימר להיות גזען". באותה נשימה ראוי שמישהו יגיד לו: "אתה לא מנהיג, מעולם לא היית מנהיג, וכדאי שלא תתיימר להיות מנהיג, כי זה פשוט לא אתה – כפי שאפשר לראות מהתוצאות". בכל אופן, אף שחקן לא מתחיל לצעוק על שחקנים אחרים בלי שמישהו יבנה לו פלטפורמה ראויה לכך.

מאיר פניג'ל או מי שזה לא יהיה, בטח אמר לזוהר כשהוא לקח אותו מהקופסה: "איציק, אתה שחקן ותיק, אני רוצה שתנהיג את הצעירים", אבל איציק המסכן, אין לו מושג מה זה אומר נתינת דוגמה על המגרש, מה זה אומר נשמה או סמל חיקוי, אז הוא רק צועק ומסתכסך, כי השחקנים האחרים לא מבינים איך זוהר, שבקושי רואה הרכב (פציעות חוזרות ונשנות, אבל האמת שגם היכולת בינונית) מעז לומר להם משהו. ומילא הוא אומר משהו, אז הוא עוד עושה את זה בצעקה? למה מי הוא? אפילו המאמן לא צועק, אז שהוא יצעק?

זוהר אולי לא מרגיש את זה (כי הוא עסוק בלצעוק) אבל מעולם לא היה סוף הקריירה שלו כל כך קרוב. קשה להאמין שאחרי החוזה בבית"ר מישהו יסכים לקחת שחקן מבוגר, שעתידו כבר מאחוריו, שאמנם מדי פעם מבקיע ממצב נייח או פנדל (וגם זה, ראיתם במשחק באשדוד, לא תמיד הולך) אבל יותר מזה כבר לא עושה הרבה, שכל הזמן צועק ומסתכסך עם כולם. האמת, הסכימו לקחת כבר דברים יותר גרועים, ואם הוא לא היה בבית"ר הרי לבית"ר היה הכי מתאים לקחת אותו.

אבל בכל זאת, עצה קטנה לזוהר לפני שהוא מתאדה מעל פני ליגת העל: כדי שבכל זאת יזכרו אותך כשחקן שהשאיר חותם, ולא כמו איזה דוגמן מאזדות, כדאי מאוד שתסגור קצת את הפה ותתחיל לשחק כדורגל, או שמא כבר שכחת איך עושים זאת.