כבשת הרש 2003

יש סיכוי שהסיום המוזר של הרכבת הממשלה ולקיחת כבשת הרש מנתניהו עשויים להיות בבחינת "מעז יצא מתוק"

 

ראש הממשלה ניהל באופן מוצלח מבחינתו את תהליך הרכבתה של ממשלתו השנייה – עד לשלב האחרון. בשלב זה נראה שהסתבך בשורה של הבטחות תמוהות והחלטות תמוהות עוד יותר, וכך נולדו החילופים המוזרים והמיותרים בין שרי החוץ והאוצר וגיבוב הסמכויות במשרדי האוצר והתמ"ס, ללא היגיון תפקודי. במקום להשאיר ראש עיר טוב ומנוסה בירושלים, ואפילו למנותו לשר כפי שהוצע לא פעם לגבי תפקיד זה, הובטח לאולמרט תיק בכיר, למשל האוצר. במקום לפנות שר אוצר כושל מלשכתו, אם אמנם כך חשב שרון, ניתן לו פרס בדמות קידום לתפקיד שאינו הולם את כישוריו ואת צורכי התפקיד. ובמקום לגבות שר חוץ שאין מתאים ממנו לתפקיד, הוא נשלח לארץ גזרה, לאוצר.

מינויו של בנימין נתניהו לתפקיד שר האוצר יכול להתפרש בשני אופנים: אפשרות אחת היא הכרה בכישוריו של האיש וביכולתו לתרום לשיקום כלכלת ישראל. אין מחלוקת על כך שהסיבה העיקרית למשבר הכלכלי היא המלחמה שבה נתונה ישראל כשנתיים וחצי, ולפיכך התנאי ההכרחי להתגברות על המשבר הוא סיום המלחמה. המחלוקת היא על הדרך לסיימה: כניעה לתוקפן, או הכרעתו. מדובר במלחמה שפרצה אחרי שהושלכו עוד ועוד כבשים למלתעות הזאב הטורף, ע"ע ויתוריו ההרפתקניים של אהוד ברק, אבל לא היה בהם כדי להשביעו אלא רק להגביר את תאבונו ותוקפנותו. מכאן שדרך הכניעה כמוה כהוספת שמן למדורה, ולפיכך יש לפנות לדרך האחרת, דרך ההכרעה, הן כדרך הנכונה לסיום המלחמה והן כתנאי להתאוששות כלכלית.

האפשרות האחרת היא כוונה להיפטר מן האיש על-ידי שליחתו למשימה בלתי-אפשרית, שבה ייכשל ויסולק מן הזירה הפוליטית. נישול נתניהו מתחומי החוץ וההסברה שבהם הוא מצטיין והצבתו אל מול החזית הכלכלית מזכירים את הצבתו של אוריה החתי בחזית רבת-עמון ואת מכתבו של המלך דוד לשר צבאו יואב: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ..." (שמואל ב', י"א, 15). ההמשך ידוע: אוריה נפל בקרב, ורעייתו נלקחה על-ידי המלך. גם בנמשל בן-ימינו, הרש נשלח אל "המלחמה החזקה", בעוד ש"הכבשה" היחידה שלו ניתנה לאורחו של "האיש העשיר".

אבל במציאות של ימינו דווקא מי ששלח את נתניהו אל "המלחמה החזקה" בחזית הכלכלה, חייב לגבותו, למען שניהם ולמען כולנו, ולא לאפשר את נפילתו. זמן רב מדי חלף מאז החלה ישראל לעסוק באופן כמעט בלעדי בבעיות "החוץ" (מדוע מתייחסים ללב הארץ כאל תחום טיפולו של משרד החוץ?) והביטחון, תוך הזנחת הכלכלה. ניתן לראות בחילופי הגברי גם שדרוג הכלכלה למקום מרכזי יותר בסדר היום הציבורי, והעדפת שיקומה של מדינת ישראל על-פני כינונה של מדינה לאויב. אם בזה יעסקו שרון ונתניהו, ניתן יהיה לראות בכך שינוי סדר העדיפויות הלאומי בכיוון הנכון.

בהקשר זה ראוי למנות נקודות אחדות, לתשומת לבם של שרון-נתניהו: מצד אחד, אין ערובות חינם, וכלל לא ברור שכדאי לקבלן מהאמריקנים בכל תנאי. מצד שני, אפשר וצריך לקצץ בתקציב, ודוגמאות אינן חסרות: "הפיל הלבן" הפוליטי הקרוי גדר הפרדה, הזרמת הכספים הנמשכת לרשות הטרור הפלסטינית, פינוי מחנות צה"ל ממרכזי הערים ומכירת קרקעותיהם, הסדר הקיבוצים ומסירת קרקעות המדינה להם במחיר מגוחך.

יש סיכוי שהסיום המוזר של הרכבת הממשלה ולקיחת כבשת הרש מנתניהו עשויים להיות בבחינת "מעז יצא מתוק".