המלחמה בנוגדנים שדוחים השתלה

מיכה יהודה עבר השתלת כליה, אך כעבור כשנה וחצי דחה גופו את השתל. לפני שנה הוא עבר במרכז הרפואי רבין השתלה נוספת, מוצלחת. הפעם הוא טופל לפני הניתוח בשיטה חדשה, שמנקה את דמו של החולה מנוגדנים שעלולים לגרום להרס מיידי של השתל

עד שהיה בן 17 לא ידע מיכה יהודה שהוא חולה. "הרגשתי מצוין, ורק במבדקים בלשכת הגיוס זיהו אצלי חיידק בשתן", הוא מספר. "נשלחתי לרופא המשפחה וממנו לנפרולוג, שביקש שאתחיל באיסוף שתן לבדיקה. כל הזמן הזה, משהו כמו חצי שנה, שדחו אותי בלך ובוא ולא סיפרו לי מה יש לי, הרגשתי מצוין, הייתי פעיל וערני".

החיידק שהתגלה בדמו גרם להידרדרות בפעילות כליותיו, והמחלה התחילה לתת את אותותיה. "פתאום התחלתי להרגיש רע", אומר יהודה. "הקאתי והתנפחתי, ואחרי שבוע מיהרתי לעבור דיאליזה". בשלב הזה, לדבריו, הרופאים כבר הסבירו לו שפעילות הכליות שלו כשלה, ושבמשך הזמן הוא יצטרך לעבור השתלת כליה. מה שהם לא ידעו לספר לו הוא שבגלל רמת נוגדנים גבוהה בגופו, יידחה השתל.

 

דיאליזה שלוש פעמים בשבוע

 

במרכז הרפואי רבין נהוגה שיטה חדשה להשתלת כליה, שמאפשרת להתמודד עם תופעות הדחייה המואצת. יהודה היה אחד החולים הראשונים שבהם יושמו עיקרי השיטה, והוא עבר את ההשתלה בהצלחה.

"לצבא לא גייסו אותי, למרות שנורא רציתי", הוא משחזר, "והחיים שלי התנהלו בין ועל יד הדיאליזות, שאליהן התחברתי שלוש פעמים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם".

לפני כשמונה שנים נמצא עבורו תורם מתאים במיוחד. "הוזעקתי למרכז הרפואי רבין", הוא מספר. "כל הלילה ערכו לי בדיקות התאמה, ובבוקר עברתי את ההשתלה".

הכליה פעלה כשורה במשך שנה וחצי וגמלה אותו מהצורך להתחבר לדיאליזה, אלא שאז פיתח גופו נוגדנים לשתל ודחה אותו, ויהודה נאלץ לחזור לטיפולי דיאליזה.

"השתדלתי לא לתת לעובדה שהכליות שלי לא מתפקדות את המשמעות העיקרית של חיי", הוא אומר. "בין הדיאליזות השתדלתי להעשיר את חיי ולא להצטמצם לחיים של אדם חולה. עבדתי כמה שיכולתי, התחתנתי וגם הולדתי ילד".

בין הדיאליזות המשיכו רופאיו לחפש אחר תורם נוסף עבורו. אמו נמצאה כתורמת מתאימה ביותר, אך התברר שגופו מפתח נוגדנים גם לשתל הזה. הרופאים סיפרו לו על השיטה החדישה והוא החליט לנסות אותה. ואכן, בעקבות הטיפול בשיטה, קלט גופו את הכליה של אמו. רמת הנוגדנים בדמו ירדה כבר אחרי הטיפול השני, והוא נגמל בשנית מהדיאליזה.

 

תהליך ניקוי הדם

 

בשיטה החדישה, שנקראת פלסמהפרזיס, מפרידים את הנסיוב מהדם באמצעות מכונה מיוחדת. הפעולה הזו אורכת כשעתיים ומתבצעת על ידי צוות בנק הדם. בגמר ההפרדה מוחזרות לחולה כדוריות הדם, ואילו הנסיוב שמכיל את הנוגדנים המזיקים מורחק מהגוף ומוחלף בתמיסת חלבונים, שגורמת לנטרול הנוגדנים.

את השיטה פיתח פרופ' איתן מור, מנהל יחידת ההשתלות במרכז הרפואי רבין, בשיתוף עם ד"ר אלכס יוסים, מנהל יחידת המחקר של יחידת ההשתלות, ד"ר תרזה קליין, מנהלת המעבדה לסיווג רקמות, וד"ר יעקב אורלין, מנהל בנק הדם. השיטה מנקה את דמם של המועמדים להשתלה ושל החולים שסובלים מסיכון לדחייה כתוצאה מנוגדנים מזיקים.

פרופ' מור מספר על ייחודה של השיטה: "השיטה יושמה לראשונה בארץ, אם כי באופן ספורדי, כבר לפני חמש שנים, אבל רק בשנה האחרונה התחלנו לעבוד באופן מסודר ולפי פרוטוקול. אנחנו המרכז הראשון בעולם שנוהג כך.

"לפני ביצוע השתלת כליה נבדקת רמת הנוגדנים של החולה. הם פועלים כנגד חלבונים שנמצאים בדפנות כלי הדם של האיבר הנתרם, כלומר הכליה. הנוגדנים שנוצרו בדמו של הנתרם עלולים להתקשר לתאים בשכבה הפנימית של כלי הדם בכליה ולמשוך אליה תאים רעילים, המפרישים אנזימים הגורמים לנמק ברקמות השתל ולהרס מיידי של הכליה המושתלת, וזאת כתוצאה מדחייה מואצת. מצב זה שכיח בקרב 20% מהחולים הממתינים להשתלה כזו. "לפני ההשתלה החולה עובר את הפלסמהפרזיס, כלומר את תהליך הניקוי: מפרידים מהדם את הנוגדנים הרעילים ומחזירים אותו לגוף נקי, לפי העיקרון של פעולת הדיאליזה המוציאה דם לא נקי מהגוף, מנקה אותו ומחזירה אותו במצב תקין. במקביל מוזרק למושתל דרך הווריד חומר שמכיל כמות מרוכזת של נוגדנים, המנטרל את הנוגדנים ה'רעים'. הפעולה הזו נעשית במרווחים של שבועיים, ללא צורך באשפוז. אחרי שהדם נוקה והחולה עבר השתלה, ממשיכים לעקוב אחרי רמת הנוגדנים, ובמידת הצורך חוזרים על פעולת הניקוי.

"למעשה", מסכם פרופ' מור, "הופכים את הנוגדנים הרעים לידידותיים, דבר שמאפשר לשתל להיקלט ולתפקד בהצלחה".

"עברתי השתלה מוצלחת בפברואר 2002, ומאז אני כמו חדש", אומר יהודה. "הרופאים עם יד על הדופק ובודקים בקביעות את רמת הנוגדנים בגופי. אני חי בלי מגבלות ומרגיש בריא וחופשי".