במשפחה שלנו מרבין בשמחה עוד הרבה לפני שנכנס אדר. למען האמת זה מתחיל מיד אחרי חנוכה, כאשר הילדים אוספים כל מטבע שהם מוצאים. למה, אתם שואלים? לכבוד חגיגת הדוסה השנתית אצל טונטי מרסל.
מנהגי הפורים של העדה העירקית, כוללים משחקי מזל – בעיקר משחקי קלפים מיוחדים השמורים לחג הזה בלבד. מדוע משחקי מזל? על שום הפור – ההגרלה שעשה המן הרשע כדי לקבוע את התאריך שבו יתקיים הצו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (מגילת אסתר ג', 7).
רב משתתפים, עליז ופשוט הוא ה"דוסה" המבוסס על ה"מלחמה" המוכר לכולנו. משחק נוסף נקרא "בנקו", ומקומו של ה"פוקר" אף הוא לא נפקד. לכבוד המשחקים נהוג לחלק לילדים 'מגַ'לָה', כלומר דמי הפורים.
ביתה של טונטי מרסל מכיל, בתפוסה מלאה, כ-25 איש. למשחקי הדוסה מוזמנים, ובאים כ-60. שולחן הדוסה הוא שולחן עגול מיוחד וגדול, מכוסה בשמיכה עבה, מעליה מפה לבנה מבהיקה, ומסביב כ-15 כסאות לפחות. הצפיפות גדולה, השמחה רבה והאווירה תחרותית.
איך משחקים קלפים בשישים אנשים?
בשורה הראשונה יושבים הילדים, מחופשים, כמובן. מאחוריהם שתי שורות נוספות של משחקים. אחד המשתתפים, "הבנק", מערבב את הקלפים, מניח במרכז השולחן כ-15 ערימות. המשתתפים מתנפלים ומניחים את כספם על הקלף עליו הם מהמרים. שלב זה מלווה בקריאות "חֵפוּ אוּ תרֵלבּוֹן", כלומר, מהרו ותרויחו. האחרון שמניח את כספו הוא הקובע מהו הקלף של הבנק. משתתף זה יינזף או יבורך בהתאם לטיב ה"קַסָה", כלומר, הבחירה שביצע.
ההימור מתממש על ידי השוואה בין ערך הקלף של הבנק, לערך הקלף של כל מהמר. קלף ה-10, האס והג'וקר גורפים פי שלוש מסכום ההימור. הקלף האהוד על המשתתפים הינו ה-2 הנקרא בפי כולם "שֵכַטָה" – קופסת גפרורים. המלך נקרא "המן".
בשלב גילוי קלף הקופה המתח עולה, ההתרגשות רבה והרעש רב (עכשיו מגיעים השכנים להתלונן). "הבנק" הופך את הקלף שלו באיטיות ובתאטרליות, בעוד כל המהמרים דופקים על השולחן, שורקים, מסובבים רעשנים, וצורחים באקטזה "שֵכַטָה…שֵכַטָה… שֵכַטָה…" הרעש לא נרגע כשהקלפים נפתחים וההימורים 'יוצאים לפועל'.
הילדים מרגישים בטוחים. בין אם ירוויחו ובין אם לא, יחולקו בסוף הערב הרווחים שווה בשוה. רק דוד אחד, בדרך פלא, (ואולי בדרכי מרמה?) תמיד לוקח את הקופה, לא מחלק רווחים ועוד טוען ש"לו זה עלה יותר".
לא רק הילדים מתחפשים. גם המבוגרים משתתפים בחגיגה. המבוגרים יותר, מדברים במבטא עירקי כבד – וזה מצחיק כמו הרבה יצפאנים בבת אחת, רק שאת מה שיצפאן אומר בצחוק, הם אומרים ברצינות גמורה. לאט לאט עובר הקהל לדבר בבליל שפות מדהים. במשפט אחד, ערבית (עיראקית עסיסית), עברית, אנגלית וצרפתית. וכולם מבינים את כולם.
אינני יודעת כמה זמן עמלה טונטי מרסל על שלל המאפים המוגשים. אני יכולה רק להתוודות שלי היו נדרשים שבועות מספר להכין כמות כזו גדולה של מאפים. התוצאה של עמידה כה ממושכת במטבח, לצורך הכנתם, היתה בוודאי מפילה אותי למשכב בגין כאבי גב. אבל אצל הדודה הדברים עובדים אחרת. התקרובת רבה, כולם זוללים בכל פה, משלוחי מנות יוצאים לדרכם, ונשאר עוד הרבה לאורחים המיוחדים שיבואו למחרת. עקב ריבוי המוזמנים, המגשים העמוסים יוצאים מהמטבח ומועברים מעל הראשים לכיוון השולחן העגול. אני באמת צריכה להזכיר שהם מתרוקנים בדרך?
ואם אתם רוצים לערבב את הקלפים ולחגוג בבית, הנה כמה מתכונים:
אופן ההכנה:
לבצק: 50 גרם שמרים 1/2 - 3/4 כוס מים פושרים 2/3 כפית מלח 1/2 1 כפות סוכר 200 גרם מרגרינה רכה או מומסת 3 כפות שמן 5 כוסות קמח מלית לבעבע בג'בן: 1 גביע גבינת קוטג' 200 גרם גבינה צהובה מגוררת 100 גרם גבינת חמד מפוררת 1 ביצה מלח ופלפל לפי הטעם מלית לסמבוסק בשקר:
אופן ההכנה:
המרכיבים:
לבצק:
50 גרם שמרים 1/2 - 3/4 כוס מים פושרים 2/3 כפית מלח 1/2 1 כפות סוכר 200 גרם מרגרינה רכה או מומסת 3 כפות שמן 5 כוסות קמח
אופן ההכנה: