גאות של פלדה

Steel Tide הוא שילוב מוצלח למדי בין סימולטור למשחק מלחמה, בו עליכם להרוג כל מה שזז

סדרת Digital Battles של אינפוגרם נותנת לנו אקשן מלחמתי בשלל צורות ובמחיר מוזל של 99 שקלים למשחק. ב-Tiger Hunt היינו בתוך טנק, ב-Pacific Gunner בעמדת נ"מ; Steel Tide שולח אותנו אל מתחת למים בצוללת, והוא אולי הטוב שבחבורה.

אני לא יכול לדמיין הרבה מצבים מפחידים יותר מלהיות לכוד בצוללת בעוד פצצות עומק מתפוצצות סביב וצוללות אויב מרחרחות אחריך בסונאר כדי לשלוח טורפדו לנפץ את קירות המתכת הדקים שמפרידים בינך לבין מי המעמקים. אבל ב-Steel Tide יכולתי להירגע: מכיוון שהוא הרבה יותר משחק פעולה מסימולטור, הוא נותן לך לספוג פגזים, פצצות עומק וראשי טורפדו בסיטונות, ועדיין לצאת מזה יבש ומנצח. שם הצוללת שמככבת במשחק אינו Triumphant ללא סיבה, מאחר והיא נדרשת לצאת נגד לא פחות מצבא שלם של ספינות, צוללות ומטוסים ולצאת עם ידה על העליונה.

Steel Tide היה אמור להיקרא Operation Steel Tide ולהתרחש במלחמת העולם השניה, כמו קודמיו בסדרה. מאיזושהי סיבה, אולי בגלל דינמיקת המשחק שהלכה והתבררה כפנטסטית מדי בשביל משחק שמתיימר להיות מוצר היסטורי, הוא הועבר למלחמה בדיונית בין "מדינות הברית" לאימפריה בשם Saruvia. עדיין קל מאוד לזהות את שורשיו של המשחק, מחליפות חיילי האויב, כולל הקסדות הגרמניות שלא ניתן לטעות בהן, דרך סמלי הנשר שמעטרים את מבצריו, ועד כלי המשחית שלו, ששמות קבצי הגרפיקה שלהם בספריית ה-"enemies" יהיו מוכרים לכל אחד בעל היכרות מרפרפת עם מלחמת העולם השניה: Zero, Me262, Tirpitz וכו`.

כלי המלחמה ואופיו הפרוסי של האויב הם לא הדבר היחיד שמחבר בין Steel Tide ל-WW2. התחלת המשימה הראשונה זורקת את חובב הקולנוע מיידית לסרטי מלחמה תת-מימיים הוליוודיים. צוות ה-Triumphant, שצפה לה על פני המים בסמוך לגדה חולית, מנסה להבין היכן הוא לאחר שאיבד את השיירה שלו במארב קטלני. לפתע נשמע טרטור ומופיע מטוס אויב בודד בשמיים. באפקט מגניב שהמשחק משתמש בו כל פעם שמתרחש משהו "סיפורי", הזמן מאט בעוד קולות הסביבה נדחסים ונדחקים אל סקאלת הבס. "מטוס אויב!", זועק לו איש צוות בעוד המטוס מסתובב לכיוון הצוללת בהילוך איטי כרקדנית בלט מוכשרת - "מה עושה מטוס שלהם כל-כך רחוק בים?".

אה, איש צוות בור: אם היית רואה סרטים אמריקאים שמעוותים את ההיסטוריה היית יודע. "אני לא יודע", עונה לו התותחן הנועז, "אבל אם זה תלוי בי הוא לא ישאר בסביבה הרבה זמן". אקשן! הזמן מאיץ בחזרה מבס לסופרן, אני עובר לעמדת תותח השני-קנים 20 מ"מ של הצוללת, ובעוד המטוס מיישר גיחה לעברי, אני שולח לעברו כמה עשרות פגזים מהירים - הוא לא מנסה אפילו להתחמק, הטיפש - וחוזה בפעם הראשונה באפקט פירוק המטוסים היפה של Steel Tide, שגורם לכנף המטוס וגופו ליפול למים בנקודות שונות, בוערים, בתוך מטר קל של שברי מטוס קטנים יותר.

עמדת הנ"מ היא אחת מהעמדות שנקפוץ ביניהן לעיתים קרובות במהלך המשחק. תותח הנ"מ, חלש אבל עם קצב אש מהיר ויכולת צידוד מצויינת, יעיל נגד מטוסים ומטרות רכות. עם כל נשק במשחק ניתן להסב נזק לכל מטרה, כך שגם בנ"מ אפשר להשתמש בשביל לתקוף, לדוגמה, משחתת, אבל טקטיקה זאת עדיף שתישמר לרגעי מחסור חמור בתחמושת אלטרנטיבית, מאחר וזו התקפה בזבזנית ולא יעילה.

תותח ההוביצר הכבד הוא נשק יום הדין שלנו, ומעמדה זו ניתן לרסק ספינות, מקטנות עד גדולות, מגדלי שמירה ומבני חוף אחרים. לתותח ההוביצר יש מסלול חצי-באליסטי, כך שטיווח מטרות מרחוק דורש הגבהה של הכוונת מעל המטרה במידה מתאימה. למרבה הצער אין לו מסלול באליסטי ממש כמו של מרגמה, נגיד, כך שאי אפשר להשתמש בו בשביל לתקוף מטרות נחבאות מעין.

שני סוגי הפגזים, הנ"מ וההוביצר, מעופפים להם מהקנה במהירות מוגבלת, כשההוביצר ממש איטי. בנוסף, מסלול הפגזים מושפע כראוי מתנועת הצוללת. הצוללת נעה קדימה ואנחנו יורים לצד שלה? היריה תקבל סטיה קלה לכיוון ההתקדמות. שני גורמים אלה, מהירות מוגבלת ותוספת וקטור הספינה לתנועת הפגזים, מגדילים את אתגר הטיווח תוך כדי קרב לדרגות מהנות: צריך להוביל מטרות מהירות, להתאים בין ציר התקדמות הצוללת לכיוון המטרה בשביל דיוק מקסימלי וכו`. זה לא מסובך, זה לא מתקרב לסימולציה מתוחכמת, אבל זה בהחלט מונע מהמשחק להיהפך לגלריית ירי פשטנית של לשים את הכוונת על המטרה וללחוץ.

 

עמדה שלישית: הצלף

 

עמדה שלישית היא עמדת הצלף. זה פשוט חייל שרוכן לו עם רובה צלפים על סיפון הצוללת, ויש לרובה שלו זום מטורף, שיכול ללכוד חייל אויב במרחק 1000 מטר כזבוב בזכוכית מגדלת. לרובה הצלפים אין אפילו רעידה מיקרוסקופית, משעשע במיוחד כשזוכרים שאנחנו עומדים על סיפון צוללת חלקלק בלב ים גלי. האתגר בשימוש ברובה הצלפים, שיעיל להורדת זקיפים מרחוק בלי לעורר את האזעקה, נעוץ באופן תמוה בכך שגם מהירות הקליעים שלו מאוד סופית. לוקח לכדורי הרובה קרוב לשתי שניות להגיע למטרה שנמצאת בקצה טווח הראיה. בשתי שניות האלה אפילו חייל רגלי בפטרול מתקדם שניים-שלושה מטרים, כך שבפעם הראשונה בהיסטוריה הצבאית נוצר מצב שבו צריך להוביל מטרת אדם הולך עם רובה צלפים.

עמדות רביעית וחמישית הן עמדות הטורפדו הקדמי והאחורי. הטורפדו ננעל אוטומטית על מטרות שנמצאות בדיוק לפני או בדיוק מאחורי הצוללת, ולא יותר מדי גבוה או נמוך במים יחסית אליה. הטורפדו מאוד יעיל נגד ספינות, והוא הנשק היחיד שיש לנו נגד צוללות אויב, לכן צריך לשים לב לכמויות הטורפדו הקטנות (27 טילים) שהצוללת נושאת.

עמדה שישית היא עמדת ניווט הצוללת. למעשה, ובאופן נוח ביותר, ניתן לנווט את הצוללת מכל עמדה, אלא שבעמדת הקברניט יש לנו את נקודת המבט הנוחה ביותר לרוב לצרכי ניווט. עמדת הקברניט היא מין "נקודת מבט של אלוהים" - מחוץ לצוללת וקצת מעליה, וניתן להזיז את המצלמה לכל הכיוונים. מעמדה זו אפשר אפילו להחביא את הצוללת כמה מטרים מתחת לפני המים ולראות מה קורה מעל המים, מה שהופך את עמדת הפריסקופ הכלולה במשחק למיותרת לחלוטין. ה-Triumphant יכולה לנוע בשמונה מהירויות רגילות עד מקסימום של 27 קשר, ובשלוש מהירויות "הילוך אחורי" עם מקסימום של 8 קשר. מרכיב נחמד וריאליסטי ששולב במשחק הוא התגובה המושהית של מהירות הצוללת להוראות כוח המנוע שלנו. נגיד שאני טוחן בשיא המהירות ושניות לפני התנגשות מגלה שאני מתקרב לקיר צוק (הייתי עסוק בהורדת מטוסי אויב טורדניים). "ברקס!", אני צועק ולוקח את כל המנוע אחורה. למרות שניתן בהוראה אחת להפוך את כיוון המנוע, לצוללת יקחו כמה שניות טובות להאט, לאפס מהירות, ואז להתחיל לחתור אחורה. תוסיפו לזה את אורכה המשמעותי של הצוללת, והניווט שלה במעברי מים צרים מתחיל להרגיש קצת כמו תמרון סמי-טריילר במגרש חניה עמוס.

 

להרוג כל מה שזז

 

מכיוון ש-Steel Tide מזניח מרכיבים יחודיים לצוללת כמו סונאר פאסיבי ואקטיבי ומצייד אותה לעומת זאת ברדאר שפועל גם מתחת וגם מעל למים (ועוד במקביל), בשריון מרשים ובנשקים מהממים בעוצמתם, הוא משחק יותר כמו משחק "הרוג את כל מה שזז" ממשחק צוללות שמתיימר לאפילו שמץ אותנטיות. מה שמוסיף מעט לעומק המשחק ולהנאה ממנו הוא שדה הקרב משולש הרבדים שלו - מתחת למים, עליהם ומעליהם. צוללות דורשות טיפול אישי מתחת למים, אבל ממטוסים ניתן פעמים רבות להתחמק על ידי צלילה. ספינות אויב אפשר לטרפד מלמטה תוך נסיונות להתחמק מפצצות עומק שפורחות להן במים מצידי הצוללת, או להחליף איתן קרב מהלומות תותחים על פני המים. היכולת לצלול מרחיבה מעט את החופש הטקטי של השחקן, אם כי לא נעשה בה שימוש מספיק לטעמי. היכולת של ה-Triumphant לנצח ספינות מלחמה גדולות כמו סיירות (Cruisers) בקרב תותחים פנים אל פנים, מלבד היותה מגוחכת מבחינת ריאליזם, מפשיטה את הצוללת מאופיה היחודי כ"זאב מעמקים" שצד את מטרותיו בחשאי, ומורידה מהמתח והתחכום הטקטי של Steel Tide.

את המשחק נתחיל בבוקר היום שלאחר המארב בו איבדנו את הליווי שלנו, ובפגישה עם צי אויב בלתי צפוי. במשך ה-24 שעות הבאות - בזמן משחק - העלילה תקודם ב-5 משימות גדולות - כ-3 שעות משחק למשימה - אל תוך בסיס אויב ענק שמחביא כמה סודות מעניינים. הסיפור, שמועבר בדיאלוג בין אנשי צוות הצוללת (וכתוב ברמת ספרי "דני-דין", אז נא לא לצפות להרבה), ישלח אותנו להרוס בסיס פה, לנטרל את אספקת החשמל שם, ולהילחם עם מספר "בוסים", כמו נושאת מטוסים.

לפעמים נצטרך לנווט דרך שדות מוקשים או מעברים צרים, לשלוח את איש הצפרדע שלנו לפוצץ רשת נגד צוללות שמונעת מעבר (אלמנט משני שלא מיושם בצורה מעניינת במשחק), ולפוצץ הרבה הרבה מטוסים (3 סוגים), ספינות (3-4 סוגים עיקריים), צוללות, חיילי אויב שצועדים על מין פלטפורמות מוזרות, תותחי חוף וכמה הפתעות. קצב הצגת מרכיבי משחק חדשים מאט קצת מהמשימה השלישית והלאה, וחבל שהמפתחים לא שמרו עוד כמה הפתעות בצד בשביל השלבים המאוחרים יותר.

מה שתורם להנאה ב-Steel Tide, מלבד הקפיצה הבלתי פוסקת בין עמדות לחימה, היא תשומת הלב לפרטים גרפיים. הגרפיקה היא אמנם בבירור גרפיקת Budget מעוטת פוליגונים, ודווקא הים, שמלווה אותנו במשחק לכל מקום שנשוט, היה יכול להיראות יותר מרשים, אבל ההנאה משחיטת יחידות אויב אף פעם לא נעלמת, בזכות אפקטים נאים של הרס. מטוסים מתפרקים וגולשים בוערים ולפעמים מסתבסבים לתוך הים; מבנים מתפוצצים בהעיפם שברים דולקים למרחק מאות מטרים, שבנוחתם בים מעיפים רסיסי מים; טורפדו משאיר אחריו שובל של מים מעורבלים ומעלה סילון מים בעת פגיעה בדופן המטרה; וספינות שהגיע קיצן שוכבות בוערות ואז, בפיצוץ אחרון, נוטות על צידן ומחליקות אל מתחת לגלים בקול של פלדה מעונה. לא התעייפתי מלעקוב מתחת למים אחרי מסלול גלישתן של קורבנותי אל מקום מנוחתן האחרון; חבל רק שהן מתפוגגות כשהן מגיעות לקרקעית, שהיא לרוב לא יותר מ-100-200 מטר מתחת לפני הים. הי, אפשר אפילו לירות בשחפים ולראות אותם מתפוצצים באוויר ומותירים אחריהם מטר של נוצות לבנות המתפזרות באוויר.

אין המון סאונד במשחק, אבל מה שיש הוא טוב בצורה מפתיעה. הקולות המועצמים בצורה מוזרה מתחת למים, הפיצוצים, הדיבוב, המוזיקה הצבאית שמשתנה בהתאם לרמת האיום, כולם עוזרים לעצב אווירה מלחמתית מוכרת ואפקטיבית.

Steel Tide, כמו שהבנתם, הוא לא משחק הדור הבא. הוא לא משתמש במנוע של Unreal 2, לא משלב פעולה, אסטרטגיה ותפקידים, והבינה המלאכותית של האויב בו מסתכמת בלעשות מסביבך סיבובים כמו כריש בעת ציד ולנסות להכניס בך כמה שיותר עופרת תוך כדי. מצד שני אי אפשר להכחיש שהוא מהנה ומיוחד יותר ממשחק הפעולה הממוצע. הוא מאוד הזכיר לי את Gunboat המצויין מ-1990, בתוספת ממד הצלילה: הקפיצה בין הכוונת הצוללת לעמדות שונות כמו נ"מ, צליפה וטורפדו, והצורך להגיב לאיומים מסוגים שונים במקביל, הופכים את Steel Tide למשחק שקשה להשתעמם בו, לפחות עד שמסיימים את משימות הקמפיין.