אישה, תחת, השפעה

מה קיילי מינוג לא עשתה כדי להשתחרר מתדמית הבימבו? אבל רק כשהשלימה לבסוף עם העובדה שהתחת שלה מושלם מכדי שתהיה משהו אחר, הפכה סופית לסמל הסקס של שנות התשעים. לרגל ערב שידורי קיילי ב"יס+", נכנס ארי קטורזה לתוך המכנסונים של האשה הקטנה מהחלומות הרטובים

"קיילי היא חידה", אמר פעם ניל טננט מ"הפט שופ בויז", "אני חושב שזה חלק מהכוח שלה. היא בדיוק ההפך ממדונה. על מדונה אנחנו מרגישים שאנחנו יודעים הכל, אבל על קיילי אנחנו לא יודעים שום דבר".

חידת קיילי היא אולי סיבה מספקת לצפות בסרט (התדמית) "קייילי מינוג – התופעה" ובשידור המופע החי שלה, היום (שלישי, 21:55 ב"יס+"). הסרט והמופע מתיימרים לגלות את פניה החדשות של קיילי מינוג, שבתחילת 2003 נחשבת לאחת מכוכבות הפופ הגדולות בעולם (באמריקה רק מתחילים להכיר אותה, אבל הבריטים ושאר העולם ממשיכים לנצור את המלכה), אבל הסרט מעניין בעיקר כי הוא מגלה את אותה תסמונת ידועה: פעם בובה, תמיד בובה.

קשה אולי להאמין, אבל רק לפני ארבע שנים נחשבה קיילי לסוס מת. היא אפילו נזרקה מחברת התקליטים BMG עם קריסת לייבל המשנה "דקונסטראקשן" (לפי הגרסה הרשמית, הם "נפרדו כידידים"). היא כיכבה באותה תקופה באחת מפרסמות הלבנים הכי סקסיות ששודרו אי-פעם, זו של H&M, וכולם היו בטוחים שחברת האופנה עושה לה טובה (הפרסומת, אגב, כלולה בסרט). אבל לא אחת כקיילי תוותר כל כך בקלות. בעזרת מנהל מסור, שימוש במכונות לכתיבת להיטים (ריצ'ארד "ביף" סטאנרד וג'וליאן גאלאגר, מי שכתבו לספייס גירלס), תמיכת אנשי "פרלופון" וישבן אחד אלוהי, היא חזרה אל קרקס הפופ כשהיא גדולה מתמיד.

 

מעולם לא היתה כמו מדונה

 

במובן מסוים, מסלול הקריירה של קיילי חזר אל נקודת הפתיחה. כזכור - היא החלה את דרכה כשחקנית אופרת סבון ב"שכנים" והוזנקה על-ידי שלישיית המפיקים הממזרית סטוק, אייטקן ווטרמן שכתבו לה שלל להיטים שהשכילו לבטא בצורה יעילה מכולם את תחושת ה"פופ, כיף וכסף" של סוף האייטיז. בשנתיים האחרונות היא חזרה אל נקודת ההתחלה, אבל רק כדי להמריא גבוה יותר. מעין פירוק עצמי של הבארבי והרכבתה בצורה מוצלחת יותר. כיום, כך נדמה מהסרט, היא בשלה יותר להתמודד עם התפקיד שנועד לה - "כוכבת הפופ האולטימטיבית". מבט אחד על עטיפת "Light Years", אלבום הקאמבק משנת 2000, מזכיר בהחלט את עטיפות האלבומים מתחילת הדרך ומרמז על כך שקיילי השלימה עם גורלה הטוב.

ומה היא לא ניסתה כדי להשיל את הסטריאוטיפים שהודבקו לה? דואטים עם ניק קייב, דימויים פוסטמודרניים ב"דקונסטראקשן", שיתופי פעולה עם חברים ממאניק סטריט פריצ'רס וסינגל אחד מופלא, "בטח בי", אבל כל אלו לא עזרו. אחרי הכל, היא מעולם לא היתה עצמאית, בוטה וחושפנית כמו מדונה, ולכן התקשתה לשדרג את עצמה ממעמד של סמל סקס לאייקון. אלבומה האחרון ב"דקונסטראקשן" הצליח רק באוסטרליה מולדתה, מה שהיה - וקיילי לא ממש תודה בכך - מעליב. כי מה זה כבר אוסטרליה, כשרוצים את העולם.

"קל להימנע מהחיים ומשאלות גדולות כשאתה עובד", אמרה קיילי לפני זמן-מה בראיון עיתונאי, ואת הקאמבק שלה אל תפקיד מלכת הבארבי-הפופ יש לזקוף גם למזל, טיימינג וצירוף מקרים. קריסת הספייס גירלס, הפלופ של מריה קארי וקשקושי המין של ג'נט ג'קסון, בין השאר, יצרו חלל דרכו יכלה קיילי לשוב אל חייהן של נערות בנות 13 בכל העולם, בדיוק כשאנשי "פארלופון" ("חברה-בת של EMI) חיפשו את כוכבת הפופ הבאה שלהם. כל מה שהיה צריך זה מכנס "דפוק אותי" קצר, להיט דיסקו נטוש שכתבה פאולה עבדול ("ספינינג אראונד") ושיתוף פעולה עם רובי וויליאמס (שאינו מתראיין לסרט) כדי להחזיר את קיילי למצעים ולמועדונים (היא אייקון גדול בקרב קהילת הגייז). האלבום הבא, "Fever", כבר ביסס את מעמדה עם סאונד עתידני יותר ודימויים מתוחכמים יותר.

 

מזל שלא נולדה בישראל

 

ועדיין, קיילי היא אותה הקיילי. היא אומנם מתביישת בתיק הפלילי שלה אצל סטוק, אייטקן ווטרמן, אבל הגלגול החדש - למעט "Can’t Get You Out Of My Head", מייסודם של קת'י דניס ורוב דייויס, שכתוב כמו שיר פופ קלאסי אמיתי (דרך השימוש במילים "Boy" ו"Ever" נלמדו, כך נדמה, בדייקנות מהשלאגרים של מוטאון) - הוא שידור חוזר, גם אם מעט מעניין יותר, של הבימבו המזמרת של סוף האייטיז. סרט התדמית "קיילי מינוג – התופעה" דווקא מנסה להוכיח את ההפך, אבל סדר היום של קיילי כולל מאמן פיתוח קול, כוריאוגרף, סטייליסט, מעבד, כותבי שירים ושלל תפנוקים. בקיצור, היא עדיין המוצר המושלם של פס היצור. רק שהיום יש לה מספיק ביטחון לטעון שהיא "אמנית עצמאית". היא גם יותר מאושרת ושלמה עם עצמה מאשר בעבר. בעצם, גם זה לא בטוח. "אני לא בטוחה שאני רוצה את זה", היא הודתה לפני מספר חודשים.

ההופעה החיה, הרוויה בדימויים עתידניים (בין היתר נעשה שימוש באימייג'ים מ-"Dr. Who"), מוכיחה כי היא אומנם פרפורמרית נחמדה, אבל עדיין זמרת מוגבלת (בשיתוף הפעולה עם ניק קייב היא רשמה שיא אישי). עם זאת, יש לקיילי הרבה יתרונות: חיוך מקסים, למשל, גוף בעל פרופורציות מושלמות, וכן, תחת אחד מרהיב, מהגדולים בתולדות הפופ, אולי הגדול מכולם. לא פלא שהטבלואידים הבריטים נהיו אובססיביים לישבנה. "אנחנו ממש מאחורייך, קיילי", הם מזכירים לה דחופות למדי.

למרות הכל ובשורה התחתונה: כשהיא מופיעה ב-MTV, צריך מאמץ עליון כדי להחליף ערוץ, וזו עובדה. קשה שלא לחשוב על המזל הגדול ששיחק לה בחיים. אם היא היתה נולדת כאן, למשל, היא היתה יכולה לנהל קריירה נפלאה כנערת צוות בידור במלונות באילת, או שמקסימום היתה מגיעה להנחות את "Y בלילה". אז מי האידיוט שאמר שהחיים הם לא עניין של גיאוגרפיה?