דגים, רבותי, דגים

המדור ממשיך בקמפיין להחזרת אמון הציבור בדגים: הפעם הרחקתי עד רחובות כדי לטעום את העסקית של מסעדת "של", אבל לא מצאתי בה את דג חלומותי. לסיכום: מסעדה מלאת כוונות טובות, אבל האוכל צריך להשתפר

אחד החזיונות המעציבים-משעשעים שנראו בשבוע שעבר בתקשורת העברית היה התמונה שבה נראו נבחרינו בולסים דגים במזנון הכנסת. הח"כים הגרגרנים עשו זאת כחלק מהמבצע להחזרת אמון הציבור בדגים המגודלים בבריכות, או שנשלו ממעמקי הים הרחק מטווח זיהום הביוב של גוש דן – אותו זיהום שהבריח את הסועדים ממסעדות הדגים וגרם לנזק של 14 מיליון שקל בתוך חודש למגדלי הדגים בישראל. גם ועדת הכספים מיהרה להתכנס ולסייע. ד"ר אלכס לבנטל, ראש המחלקה לבריאות הציבור במשרד הבריאות, אף התלוצץ: "הדגים למדו לשחות בין השיטין, בין שיט לשיט".

בינתיים הותרה שוב הרחצה בחופי תל-אביב ובנותיה, ולמרות ניסיונות ההרגעה של הרשויות, ההמונים טרם מסתערים על המסעדות שמתמחות בדגת הים. לכן גם השבוע מתגייס המדור לטובת העניין, כדי להוכיח שאפילו הוא, פחדן שכמותו, לא חושש לבלוס את שוכני הימים. הפעם החלטתי לבדוק את "של", מסעדת דגים הממוקמת בתחנת דלק בפארק המדע תמר ברחובות.

מאחורי "של" ניצבת שפית מושבניקית לבבית וחביבה בשם ורדית כפיר, שלא למדה בישול ובעבודתה היא סומכת, לדבריה, על "אינטואיציות ואמוציות". היא כוננה את המסעדה לפני שבע שנים בבית עובד ובעקבות ההצלחה וגיבוש חוג סועדים קבועים עקרה לפני שנה וחצי לפארק המדע, שבו שוכנות חברות היי-טק לצד משרדים וקליניקות רפואיות (בעיקר בתחום השיפוצים הקוסמטיים).

למסעי לרחובות נטלתי את ידידתי ש', שבתור חיפאית לשעבר מבינה דבר או שניים בדגים ובשרצים. חוץ מזה, הייתי צריך לפצות אותה: לפני שבועיים ביליתי איתה בלונדון, וכאשר נופנפתי להפתעתי מחדרי במלון הדור במיוחד – יום לפני המועד המתוכנן – והפכתי למחוסר בית, היא הואילה לחלוק עימי את חדרה ולסבול את נחירותי. אז במקום לישון מצאנו את עצמו בשלוש בבוקר משוחחים על כדורגל, וזאת מאחר שש' היא אוהדת מושבעת של מכבי חיפה.

כאשר התייצבנו ב"של" התבררו מיד כמה עובדות: א. שחלל המסעדה מרווח, וחבל רק שהעיצוב מגובב – הקירות צבועים בצבעים עזים, השולחנות מעץ, הווילונות בבורדו ויש גם מעקה ברזל מעוטר בפיתוחים. ב. כפיר וצוותה משקיעים רבות באירוח ובשירות קשוב ומסור.

לאור המצב העגום של מסעדות הדגים, גם של נוקטת במבצעים מפתים בכדי להשיב את הסועדים החרדים: היא הורידה מחירים והיא הולכת על דגים שנדוגו מבריכות או מימים בטוחים (הברבוניות הורחקו בינתיים מהתפריט). המסעדה מציעה שלוש עסקיות במחירים של 54, 64 ו-74 שקל, ובכולן תקבלו סלטים טריים ורעננים, לחם הבית (בהחלט שווה) ומנה עיקרית – דג (מושט, בורי, דניס, בס) או פירות ים (אגב, כפיר פיתחה במהלך עבודתה אלרגיה לפירות ים והיא נאלצת, אבוי, להימנע מהם).

לפתיחה תוצפו בכמות נדיבה של סלטים, רובם חביבים, מושקעים וטעימים: צנון מתקתק נחמד, זיתים תוצרת בית, איקרה ראויה (קצת גסה ומלוחה מדי), טחינה שגרתית, סלט כרוב נאה, פטריות חמות עם פסטו סבירות ומנה מרתקת: חצילים ממולאים בגבינה בולגרית. רק גרגרי החומוס היו תפלים ולא מתובלים מספיק, וסלט הירקות סבל מעודף לימון. באגף העיקריות בדקנו שלוש מנות. סטייק סלמון אפוי ברוטב שום, חמאה ולימון היה בהחלט עסיסי ומהנה, אבל לא מעודן מספיק. תוספת הירקות שהוגשה עימו היתה טיפה מלוחה, אבל בסך הכל הירקות הלמו את הדג. קוקטייל שרימפס, קלמרי וראשי קלמרי מטוגנים היה לא אחיד ברמתו: השרימפס היו בשרניים וסקסיים, הקלמרי אמנם לא היו צמיגיים אבל סבלו משמנוניות יתר, וראשי הקלמרי טוגנו במידה נכונה. הרוטב החרדלי שבו טבלנו את השרצים היה חף מעידון. גם דג דניס אפוי בתנור בשמן זית ועשבי תיבול לא היה אחיד ברמתו: הציפוי היה פריך ופיקנטי, אבל בשר הדג לא החליט מה טיבו – אזורים אחדים היו נחמדים, חלקים אחרים היו אנמיים מחד או גסים מאידך. כל המנות הוגשו בתוספת תפוחי אדמה בתנור שהיו ידידותיים, שחמחמים אך נוטפי שמן. וכך, בעודנו מכרסמים שרימפסונים ופולים עצמות, העלינו זיכרונות מביקורנו בבירת הממלכה ובמסעדות הנובו-אסייאתיות (זה עדיין הטרנד השולט שם) הנהדרות שפקדנו שם וחרכנו את כיסנו ולשוננו. כמו כן פסקנו שלמרות השגותינו, של היא מקום סימפטי, שופע כוונות טובות. היא אולי לא מחייבת עלייה לרגל, אבל אם אתם נתיני פארק המדע, תושבי האזור או שסתם נקלעתם למתחם בגלל פגישת עסקים, מילוי דלק או שיפוצים פלסטיים – "של" מהווה אופציה קולינרית סבירה (מה גם שהמתחם לא משופע בהרבה כאלה).

 

של, אופנהיימר 10, פארק המדע רחובות. טל' 9461238-08.

 

מחיר העסקית: 54, 64, 74 שקל.

מטבח: דגים ופירות ים. שעות: א'-שבת: 12:00-17:00.

חנייה: ברחובות הסמוכים.

ציון בסולם 1-10: 7.5.