תל אביב: דלילות ברחובות, תורים למסיכות

כבישי העיר העמוסה בישראל התרוקנו, וגם במרכזים המסחריים לא נרשמה תנועה ערה. התורים בתחנות החלוקה שברו את השיא. לצד "סרבני מסכות" גאים, רבים מאמינים שהקופסאות החומות חזרו לאופנה

תל-אביב, "עיר ללא הפסקה", למודת הפיגועים והאסונות, שוב התכנסה אתמול (ה') לתוך עצמה, לאחר יממה של מלחמה בעיראק. נראה שאיום הטילים של סדאם, וההנחייה להיצמד לערכות המגן, העלתה את רמת החרדה בקרב תושבי העיר. כבישי תל אביב, שלרוב עמוסים בערבי חמישי, היו הפעם פנויים ושקטים במיוחד.

ברחוב שינקין נרשמה בשעות אחר הצהריים תנועה דלילה מאוד של מטיילים. החנויות, על שפע מוצרי הקיטש שלהן, היו אמנם פתוחות לרווחה, ובתי הקפה הבעירו את הגזיות בציפיה לקבל את פניהם של הבליינים. אבל מעט אחרי השעה שש, נדמה היה שחבל על הגז: מעטים בלבד ישבו להם מחוייכים ליד השולחנות ולגמו קפה. השאר נותרו, כך נראה, בבתיהם צמודים למסיכות ועודד גרנות.

"זה לא המלחמה, זה מזג האוויר", ניסה בעל חנות חביב, שעמד לסגור את חנותו, לנפץ את התיאוריה אודות הפחדים של התל אביבים. "בכל יום חמישי בשעה הזאת, בעונה הזאת, אנשים יושבים בבית. אין שום דבר מיוחד במה שקורה עכשיו". את החלטתו לסגור את החנות בשעה כה מוקדמת, נימק: "אני הולך לאירוע עם אשתי. אין לזה שום קשר למלחמה".

שני מטרים מהחנות שלו סיפר נועם, מדוכן השייקים "מיקס פרי", כי גם במהלך היום היתה תנועה דלילה למדי. "הדיירים בבניין שממול ברחו כבר אתמול בערב", הוא מדווח, בעודו סוחט תפוז טרי. "ראיתי אותם במו עיני עוזבים עם מזוודות ותיקים. בטח חזרו לקן החם של אמא, מחוץ לתל אביב. אני הולך לסגור את החנות עוד מעט, כי אין בכלל אנשים. תראה סביבך, גם השכנים שלי סגרו. אין תנועה של אנשים, אין עסקים, אז סוגרים".

 

עניין של אופנה

 

דווקא בחנות למכירת דיסקים, קלטות וידאו וספרים נרשמה תנועה ערה של קונים. "באתי לקחת סרט, אולי ספר, ואני חוזר הביתה", לחש אחד מהם, עם קופסת קרטון חומה תלויה על הכתף. "חשבתי לא לצאת בכלל מהבית, אבל אי אפשר לשבת ולפחד כל הזמן".

הקופסאות החומות האלה, אגב, נראו תלויות על כתפיהם של כמה וכמה מהמסתובבים בשינקין, שרבים מהם סחבו גם גלילי ניילון אוטם. "נהיה שוב אופנתי להסתובב עם הקופסה", גיחכה אחת הנערות ברחוב.

גם בצפונה של העיר, בקניון רמת אביב, "מזג האוויר" עשה את שלו. הקניון, שעמוס בדרך כלל בקונים או סתם בכאלה שבאים לראות ולהיראות, נראה הפעם שומם מתמיד. פה ושם התקבצו להם כמה קונים אמיצים, אבל צפוף לא היה שם. בקומת המזללות התגלו בכל זאת סועדים לא מעטים, כמעט כולם ללא מסיכות.

"זה ממש לא לעניין להסתובב עם הקופסה המכוערת הזאת", טענה מאיה בת ה-15. היא אמנם לא הסתובבה עם המסיכה ביד, אבל על גבה היה תיק גדול וחשוד במיוחד. "טוב, אמא הכריחה אותי לקחת, אז דחפתי לתיק", הסבירה במבוכה.

ברחובותיה של העיר הפקוקה בישראל המתינה שוב הפתעה: בניגוד לימי חמישי רגילים, בהם לא ממש שוררים שקט, שלווה, וביטחון, היו כבישיה של תל אביב אחר הצהריים פנויים ושקטים במיוחד. את רחוב יגאל אלון אפשר היה לחצות מהבורסה ועד דרך השלום בקצת יותר משבע דקות, לא כולל רמזורים. ביום רגיל, אגב, נסיעה כזו אחרי ארבע אחר הצהריים תיארך למעלה מ-20 דקות.

אז איפה בכל זאת אפשר היה למצוא את התל אביבים הממוצעים? בתחנה לחלוקת ערכות מגן ברידינג, כמובן. מאות מבני העיר הגיעו אמש לרענן את הערכות, ונאלצו לעמוד במשך שעות ארוכות בתורים. סמוך לתשע בערב כבר ניצבו שם לא פחות מאלף איש עם מספרים. חלקם הגדול העדיף פשוט ללכת הביתה, ולשוב כעבור כמה שעות. אז מי אמר שאין פאניקה?