אלבומים חדשים: 3 אופציות

גבע קרא עוז על 3 אלבומים ישראליים אלטרנטיבים, שלא שמתם אליהם מספיק תשומת לב

בעוד תחנות הרדיו ממשיכות לטחון לכם את המוח בפלייליסטים משמימים, בשוליים ממשיכה הפעילות הענפה של יוצרים, שחלקם עושים מוזיקה מיינסטרימית לחלוטין, אבל לא מקבלים חשיפה. לפניכם שלושה תקליטים שיצאו בחודשים האחרונים שמומלץ לשים אליהם לב.

 

קוב – "הזמן מזיע"

 

תקליט הבכורה של קוב ריכז סביבו הייפון קטן וכמה סינגלים מתוכו אף תפסו אוזן או שתיים, אבל מדובר בתקליט שהוחמץ. קוב בעל פוטנציאל כוכבי של ממש. יש לו נוכחות, קול מיוחד וטאץ' של סופרסטאר. יש בדיסק הבכורה שלו כמה שירים ממש מצוינים כמו "מה שהיה לה" ו"מגניב", וגם השאר לא מפגרים אחריהם בהרבה. בהתחשב שקוב כמעט ולא נעזר בכוחות חיצוניים, מדובר בהחלט במי שכשרונו ראוי לצ'אנס נוסף.

 

רועי ירקוני – "The best of what dreams are made of"

 

הדיסק של ירקוני יכול בשקט להתחרות עם פרוייקטים דומים מחו"ל. לא שירים, אלא קטעי אווירה, שמרחפים מעל ומתחת לאוזן ומלקטים מסגנונות שונים. המוזיקליות מרשימה, המקצבים תופסים והצלילים עושים את שלהם: שולחים את המאזין לעולם של חלומות. לחובבי הז'אנר ולבעלי בתי קפה ממותגים נכון, זה תקליט מושלם, ומשלנו.

 

עודד גדיר – "הכי חזק בעולם"

 

התקליט הזה הוא מסוג התקליטים האישיים, של יוצרים שיש להם צורך אדיר להגיד משהו משלהם, בלי להתחשב בתהילה ובפרסום. אלבום צנוע, עדין, מופק בקושי. לעתים זה פוגע יותר, לעתים פחות, אבל לגדיר יש כשרון הלחנה שמעלה אותו מעל לרף הממוצע. כדרכם של תקליטים כאלה, מי שמצליח להתחבר לעולמו של גדיר, יכול ליהנות מאוד מרגעים פשוטים של מוזיקה שקטנה וישירה. שווה לנסות.