הדפוק הזה עושה לך רוק

"הזמן האבוד" של ירמי קפלן מכיל ארבעים דקות שמתוזמנות לכדי שלמות מוזיקלית. ניר אשר ויגר שמח לבשר כי קפלן חזר לכושר

כן, ירמי קפלן עוד כאן. כבר ארבע שנים מאז "לרע ולטוב", האלבום ההוא שהעלה מעט את החשש כי חיי הנישואין גבו נעדר נוסף מעולמו המעורער-תמידית של הרוק הישראלי, והחזות שבה בוחר קפלן לחזור לחיינו, א-לה בראד פיט בצילומים ל"קסטרו מן" על העטיפה, לא ממש עשו חשק לצאת בעקבות הזמן האבוד שלו. אבל אחרי שצולחים את עטיפת הצלופן, מגלים בפנים למה בכל זאת תמיד שווה לתת לקפלן עוד צ'אנס.

בארבעים הדקות המתוזמנות היטב של האלבום אכן כלואה פיסת זמן אבוד, יום אחד, לולאתי ואינסופי, בחייו של איש אחד בתל אביב של שנת 2003. על ההישג האמנותי הלא מבוטל הזה אחראי לא רק קפלן, שאמון על הלחנים והשירה, אלא גם אייל קצב, שותפו להפקה, שמגיע כאן לשלמות מוזיקלית שלא קל למצוא במקומותינו בימים אלה. עוד עזר כנגדו הוא ארז ברזוליק, שטווה את הטקסטים של ירמי למארג אלגורי די משכנע.

"רוקנרול" כתוב על האלבום הזה בדיו סתרים, בגדלים ובצבעים שונים. לא פחות משמונה גיטריסטים (ועוד שלושה בסיסטים), מהמוצדקים בנגני ישראל, שותפים לחגיגה הזאת, שמצליחה להישמע אנרגטית ומעניינת בכל שיר מחדש בזכות העבודה המשובחת של קצב, שלוקח את האוזן היישר מבוקר מנומנם בחיק האהובה, אל שמש הצהריים של הביץ' בויז ("האש בעצמות" המקסים) ואל עבר ערב לאונג'י ונעים ("כמה נדבר" החייכני). "תתחיל מאפס" המשובח מעביר הילוך לעבר האנרגיות המלוכלכות והאפלות יותר, עם ביקור תמוה במקצת ברוח הדאנס-דיסקו-האוס בדיסקוטק רווי סמים ("רגל על רגל", שמצליח להישאר, למרות הכל, שיר רוק). אין פלא שהבא בתור הוא "ראשון שבת", שם לוקח אייל קצב את המושכות גם בלחן והתוצאה היא שיר אנרגטי, שלמרות הפאתוס שבו יסחוף גם את גדולי הציניקנים.אחרי האקסטזה לא נשאר אלא לצעוד בעייפות מהורהרת וסלחנית בחזרה הביתה עם "כוונות טובות" היפה.

 

חיוך, סיפוק וריספקט

 

ולמרות העייפות, חובה להאזין לאלבום הזה לפחות פעמיים ברציפות, ובכל הכוונה. כי מהאזנה ראשונה הטקסטים נשמעים דומים, ושני השירים הראשונים מתוקים מדי, וההפקה עמוסה מדי. אבל בהמשך התמונה מסתדרת. "הזמן האבוד" מתחבר בטבעיות לשיר הראשון, וכשקפלן שר "רק עכשיו תתני לי לזרום עם הרגע הזה", כל כך מתחשק לזרום איתו שוב לתוך הרפתקאת הרוק המרהיבה והמתישה הזאת.

גם פה ניכרות הצלקות שהרדיו הישראלי משאיר בבשרו של הרוק, לא רק בעטיפה אלא גם בעובדה שיש בו עשרה שירים חתוכים ומובדלים היטב באורך ממוצע של שלוש וחצי דקות. אז התואר "אלבום קונספציה" עדיין נשמע קצת גדול על האלבום, ובכל זאת אי אפשר אלא להישאר עם חיוך גדול ומסופק על הפנים, והרבה ריספקט ל"איש עם החזון", התואר שקפלן מדביק לאייל קצב ברשימת התודות של האלבום. פיסת הווה מרשימה.

 

ירמי קפלן, "הזמן האבוד" (NMC)