אל העיירה ההררית המקסימה אזולו הגענו מכיוון צפון, בדרכנו חזרה מהרי הדולומיטים אל ונציה. היה קשה מאוד להיפרד מההרים - קיסמם עוד המשיך להצית את דמיוננו ולהפעים את ליבותינו, וממרומי פיסגת מונטה גראפה נראה לנו אזור הפדמונטנה המישורי, בתוכו שוכנת העיירה אזולו, שטוח ומשמים.
אך אזולו, הנמצאת בלב חבל ונטו שבצפון איטליה, היתה כולה הפתעה: הררית להפליא ועם זאת עירונית, בעלת מראה מלא הוד ופאר של מי שהיתה.
היא לא נראתה מתרגשת במיוחד לקראת האורחים הרגילים של סוף השבוע, משל היתה זכרון יעקב של צפון איטליה: רוב התיירים מקומיים - זוגות שיצאו לאחר צהרים קצר בסביבה, צעירים שתופסים רגע של שמש בבית קפה בפיאצה גריבלדי, וסתם תיירים רגילים כמונו, ששמעו שמועת אזולו ובאו לעמוד על טיבה.
כמעט לא שומעים כאן שפות זרות: לגבי תיירים רבים היא עדיין בגדר סוד כמוס, שלא כערי רנסנס אחרות, עליהן צובאים מדי יום גדודים של אוטובוסים.