אולי בסוף הכתישה הגדולה, לאחר שיתפזר העשן של מפצחות הבונקרים וטילי הטומהוק, תושבי בגדד ייצאו מהחורבות כדי להודות למושיעיהם, חיילי ארה"ב, על כך שהביאו את בשורת הדמוקרטיה לארצם, ועיראק המשוחררת תיבנה מחדש ותהיה סמל ליציבות איזורית.
כל תרחיש אחר של הסתבכות נוסח וייטנאם אמור להפתיע מאות מיליוני צרכני תקשורת במערב, שכלל לא העלו על דעתם אפשרות של מלחמה קולוניאלית בסגנון הישן, המבוססת על שקרים ופנטזיות גיאו-פוליטיות, מחוסרת כל קשר לשאלת פירוק עיראק מנשקה או שחרור העם העיראקי, ועיקר תכליתה הפגנת שרירים של המעצמה היחידה בעולם.
מלחמת המפרץ השנייה היא מבחן ראשון עבור משרד התקשורת הגלובלי (OGC), שהוקם על ידי הבית הלבן במטרה "לתאם את ההסברה הבינלאומית של ארה"ב ולעצב את תדמיתה מחוץ לגבולותיה". בחודש ספטמבר 2002 דיווח הטיימס הלונדוני על כך שהמשרד יוציא 200 מיליון דולר עבור "בליץ הסברה נגד סדאם חוסיין" המכוון לאזרחי ארה"ב ותושבי מדינות זרות.
הנשק החכם באמת שעומד לרשות הממשל האמריקאי במלחמה הזו הם יותר מ-500 עיתונאים, כתבים ושדרי טלוויזיה מכל העולם, המסופחים ליחידות הלוחמות של צבא ארה"ב. עיתונאים אלה הפכו בעל כורחם לדוברים ברשת יחסי הציבור הכלל עולמית של ממשל בוש.
לנוכח הדברים האלה, אין פלא כי צבא ארה"ב מרוצה מאוד מסיקור המלחמה עד כה. הממשל האמריקאי גילה תחכום רב במערכה הנוכחית והיטיב לנצל את התקשורת לטובתו. למרות הנוכחות הרבה של העיתונות בשטח, העשן השחור של בארות הנפט הבוערות כיסה את כל השאלות החשובות: מה עלה בגורלו של שליט עיראק, האם היה מרד בבצרה, האמנם פועל הצד האמריקאי לפי תוכנית המבצע המקורית ומה הקשר בין עיראק לטרור?
העיתונות האמריקאית ביקרה בעבר את חופש הביטוי בברית המועצות, אך למרבה האירוניה הזרם המרכזי של התקשורת האמריקאית מסתכן כעת בהפיכה לגירסה עדכנית של "פראבדה" אם לא יחזיר לעצמו את השליטה בסיקור העיתונאי.
עידן התקשורת הלא עוינת בפתח
צופי הטלוויזיה במערב רואים את חיילי בריטניה וארה"ב מלטפים ילדים עיראקים פצועים בדאגה כנה. הם חוזים ממרחק בטוח בפטריות עשן שמיתמרות בשמי בגדד ואינן חושפות את ההלם בעיני הנפגעים, את הפצועים המדממים, ההרס הרב וגופות ההרוגים.
"מבצע חירות לעיראק", כך מכנה "פוקס ניוז" את המלחמה הנוכחית. הדגל האמריקאי מתנוסס בדרך קבע על מסך הערוץ הביתי של משפחת בוש, והכיתוב "ההקרבה האולטימטיבית" מלווה את התמונות המתחלפות של החיילים ההרוגים. רשת אחת בולטת בסירובה להתיישר על פי קו ההסברה הרשמי ולאמץ את הנרטיב האמריקאי.
שלא כמו התקשורת האמריקאית, כתבי "אל ג'זירה" מקפידים להציג את החדשות בהקשר היסטורי ולהזכיר כי הייתה זו ארה"ב שתמכה וחימשה את סדאם חוסיין בתחילת שנות ה-80. ובכל זאת, ל"פוקס ניוז" ול"אל ג'זירה" יש הרבה מהמשותף.
החדשות בשתי הרשתות האלה מוגשות במעטה אידיאולוגי בלתי מסווה המבשר על מות האובייקטיביות שלא הייתה קיימת מעולם. אנשי "פוקס ניוז" הם אמריקאים לפני שהם עיתונאים ואילו כתבי ושדרי "אל ג'זירה" הם פאן ערבים לפני שהם עיתונאים.
"הפשע" של אל ג'זירה: סיקור אלטרנטיבי
כנגד התמונות של פצצות ההלם והמורא "המדויקות" הציגה "אל ג'זירה" תמונות של פצועים והרוגים. זו המלחמה כהווייתה: רוויית דם, טרגית וכואבת. עיקר הזעם האמריקאי הופנה כלפי הרשת לאחר שהציגה חיילים אמריקאים שבויים (כפי שנהגו גם כלי התקשורת בישראל) והרוגים.
"הנקמה" לא איחרה לבוא. כתבי אל גז'ירה סולקו מהנאסד"ק ובורסת ניו יורק. אתר האינטרנט האנגלי של "אל ג'זירה", שהושק לאחרונה, הופל מיד על ידי גולשים מערביים. הממשל האמריקאי, שיצא למלחמה שחוקיותה מוטלת בספק, טען כי הצגת הראיונות עם שבויי המלחמה האמריקאים סותרת את אמנת ז'נבה, ושר ההגנה, דונלד ראמספלד, שלח את מפציציו להרוס את תשתית הטלוויזיה והרדיו בעיראק, בניגוד, לכאורה, לחוק הבינלאומי. במקביל, הוא הפעיל לחצים על קטאר במטרה לצנזר את "אל ג'זירה".
מאחר ש"אל ג'זירה" זמינה לצופים בארה"ב דרך טלוויזיה בלוויין, הממשל מיהר להמליץ לאנשי עסקים לא לפרסם בערוץ. במקביל, תומכי המלחמה וארגונים פרו ישראלים החלו ללחוץ על Dish, ממפעילי הלוויין הגדולים בארה"ב, להסיר את הערוץ הקטארי מבין ערוציה, בדומה למסע הלחצים שהופעל כאן על חברות הכבלים.
אל ג'זירה מעוררת אמנם מחלוקת במערב אך ככל הידוע ראשיה, כתביה ועורכיה אינם טרוריסטים, לא מעורבים בלוחמה הפעילה וכל "פשעם" הוא סיקור האירועים מנקודת ראות שאינה מקובלת על הקו הרשמי.
"מדוע אתם לא לוקחים בחשבון כי התמונות עלולות לפגוע בחלק מהצופים?", שאל שדר "סי אן אן" לארי קינג את כתב אל ג'זירה, עומר אל עיסוואי. "אני חושב שהקריטריון המבחין בין מידע הראוי לפרסום למידע בלתי ראוי משתנה מכלי תקשורת אחד לאחר ומתרבות אחת לאחרת. אם תבדוק תגלה שכך נהגנו גם בעבר", ענה אל עיסוואי בכוונו לכך שתמונות של הרוגים ואימי המלחמה מקובלות יותר בתרבות הערבית מאשר במערב. ואמנם, "אל ג'זירה" שידרה גם מראות של אזרחים עיראקים פצועים והרוגים, כולל תמונה מחרידה של תינוק חסר גולגולת.
החשיבות של אל ג'זירה
למרבה האירוניה, טובת הדמוקרטיה מחייבת את המשך שידורי אל גז'ירה (בקרוב גם באנגלית), רשת שמשדרת ממדינה לא דמוקרטית ומרבית צופיה אינם מתגוררים במדינות דמוקרטיות, בישראל ובמערב. כתבי אל ג'זירה נהנים מחופש תנועה יוצא דופן בעיראק ומציגים תמונות בלעדיים שלא נגישות לכלי תקשורת במערב. נכון, האינטרס של העיראקים הוא להציג את מראות הזוועה בכל העולם, אך תומכי המלחמה, כמו גם מתנגדיה, שמאלנים וימניים זכאים לקבל את כל העובדות על המתרחש.
עבור צופי הטלוויזיה במערב המלחמה מתבטאת בשמי בגדד החשוכים הנקטעים מדי פעם בפטריות עשן מרוחקות ומראות סטריליים של מלחמת היי טק, עבור הצופים במזרח התיכון המלחמה היא הרוגים, מתים, דם וסבל. איזו תמונה מדויקת יותר ונאמנה יותר לסטנדרטים העיתונאיים?
החדשות הפטריוטיות של "פוקס ניוז", "תקשורת לא עוינת" בעליל, הן קלף מנצח עבור כלי תקשורת בראשית המאה ה-21, אך אין סתירה בין דיווח חדשותי לנאמנות למדינה או לפטריוטיזם. עיתונאות טובה היא ליברלית על פי הגדרה ומחייבת סקפטיות, בדיקת העובדות ושאיפה להרחיב את מקורות המידע הקיימים.
דיווח חסר המסתיר חלק מהעובדות אינו בלתי פטריוטי אלא לא מקצועי. חופש העיתונות אינו רכוש התקשורת לעשות בו כרצונה אלא חובתה כלפי האזרחים. השירות הטוב ביותר של עיתונאי למדינתו הוא להיות איש מקצוע טוב, שחושף את כל המידע.
התהפכו היוצרות
בעידן הבושיזם המלחמה משכינה שלום והצנזורה משרתת את ה"המבצע למען החירות", בעוד רשת חדשות קטארית נאבקת על חופש הביטוי שלה, גולש עיראקי משתמש בטכנולוגיה מערבית כדי לבטא דעות ליברליות למדי ואילו האקרים מערביים מנסים להפיל את אתר אל ג'זירה.
אך הניסיון לחסום את המראות ולהשתיק את הקולות לא יצלח. הצופה המעודכן, האינטראקטיבי, לא יסתפק עוד בתמונה חלקית לאחר שטעם מעץ הדעת של האינטרנט. ברצותו, יבקר באתר של צוות פעילי שלום המדווחים ישירות מאיזור הקרבות, ולחילופין יגלוש לבלוגים, יומני המלחמה הנכתבים על ידי חיילים אמריקאים בזמן אמת.
כלי התקשורת האלקטרוניים צריכים לשאוף לעושר דומה של מקורות ולא להניח לממשל האמריקאי לשלוט בכל ערוצי התקשורת מאיזור הקרבות ולחסום את שידורי אל ג'זירה בטלוויזיה (באופן רשמי) ובאינטרנט. האם התמונה השלמה צריכה להפריע למלחמה שמטרתה המוצהרת היא קידום השלום והצדק העולמי?