מי צריך אויבים

בן אפלק הוא דרדוויל - עורך דין עיוור ביום וגיבור-על בלילה. ככה זה נשמע, וכך הסרט, שעולה השבוע לאקרנים, גם נראה. לרגל הזוועה מקבץ אהרון קשלס את עשרת עיבודי הקומיקס הגרועים של כל הזמנים - כולל "האוורד הברווז" ו"בטמן ורובין" - אבל מודה בחצי פה שלפעמים זה כ"כ גרוע שזה כבר טוב

בחודשים הקרובים עתיד להציף את האקרנים גל נוסף של סרטים המבוססים על חוברות קומיקס. הסנונית הראשונה מגיעה לארצנו כבר בסוף השבוע הקרוב בדמותו של "דרדוויל", בכיכובם של בן אפלק וג'ניפר גרנר, ואילו בחודשים הקרובים אמורים לצאת בארה"ב הסרטים "Bullet-Proof Monk" עם צ'או יון פאט ושון וויליאם סקוט; "הענק", עיבוד הקומיקס המסקרן של השנה, על-פי חוברת הקומיקס של סטן לי ובבימויו של אנג לי ("נמר דרקון"); "League Of Distinguished Gentlemen" (אמור להגיע ארצה ב-8 באוגוסט), בבימויו של סטיבן נוריגטון ("בלייד") ובכיכובו של שון קונרי; וכמובן "X-Man 2" (תאריך הפצה מיועד בארץ: 8 במאי), שעל-פי ההתלחשויות סביבו אמור להיות אפילו טוב מקודמו.

כיצד ניתן להסביר את הרומן הממושך הזה בין הוליווד וחוברות הקומיקס? אולי כדאי לחדד יותר את השאלה: מדוע דווקא עכשיו מתחזקת המגמה הקולנועית לעיסוק בגיבורי קומיקס? התשובה נעוצה בפונקציה החברתית והמדינית שהגיבורים הללו מגלמים לא פעם. הם הזרוע המחוקקת, השופטת והמבצעת בו-זמנית. הם מודעים לכך שטחנות הרוח של הצדק טוחנות לאט (לרוב בעקבות טראומה אישית), ולעיתים הן אפילו נעות בכיוון ההפוך, ולכן הם לא מחכים לתוצאותיהם של דיונים משפטיים ויוצאים למסע נקמה שתוצאותיו ידועות מראש. נשמע מוכר? טוב; אולי כי קל לטעון שמאחורי מסכותיהם של באטמן, או לחלופין דרדוויל, עומד נשיא אמריקאי אחד, ג'ורג' וו. בוש, שבדומה לגיבורי העל מאס גם הוא בהליכים הבירוקרטיים של מנגוני הפיקוח של האו''ם והחליט לצאת למסע נקמה פרטי באותו ארכי-נבל מיתולוגי.

 

מקומיקס לקולנוע: הקריטריונים

 

ההיבט האלגורי-פוליטי הולך לא אחת לאיבוד בעיבוד לקולנוע, אך ישנם קריטריונים אחרים שעל-פיהם ניתן לשפוט את עיבודי הקומיקס הקולנועיים: ארכי-נבל אכזרי במיוחד אך בעל חוש הומור - כמו הג'וקר ולקס לות'ר; גיבור המסמן את הקונפליקט הנצחי, אותו מאבק פנימי שנוסח באופן מילולי בסרט "ספיידרמן" - "עם כוחות גדולים מגיעה גם אחראיות גדולה"; one liners (משפטי מחץ שנונים); ליהוק הולם (הדוגמאות הטובות ביותר: ג'ק ניקולסון ב"באטמן", טובי מגוויר ב"ספיידרמן"); עלילה מאוזנת, העשויה לנוע באחד משני מסלולים: סיפור ארוך המבקש לתור אחר המקורות של הגיבור (מה שמכונה בשפת המקור ‘Origination Story’), הכולל את גילוי הכוחות ואת אותו רגע טראומטי שבו הגיבור נוטל על עצמו את שבועת האמונים (ה-11 בספטמבר עבור בוש), וכן אחר סיפור אהבה שמעלה לפני השטח את המאבק הפנימי הנוסף שבין הרצון להיות אדם רגיל עם חברה כמו מרי ג'ין ווטסון, ובין הצורך לקחת אחריות על גורלך ועל גורלם של אחרים, ובכך לנתק את עצמך מעולמם של בני האדם הרגילים. המרכיב השלישי בעלילה הארוכה הוא סיפור זהה עבור הארכי-נבל, ללא סיפור האהבה (דוגמאות בולטות: "סופרמן" ו"ספיידרמן").

האפשרות האחרת היא התרכזות בחלק מן המרכיבים שהוזכרו. כך למשל, חלק מן הסרטים מקדישים את עצמם בעיקר למאבק בין הטוב והרע (בד"כ סרטי ההמשך, שנחסך מהם הצורך לחזור אחורה), בעוד האחרים עשויים להפוך דווקא את סיפור המקורות לעלילה המרכזית ("אקס מן") ולעיתים אף לדיון תיאורטי שלם ("בלתי שביר"). שני קריטריונים נוספים לבחינת סרטים אלו הם הכוחות המיוחדים בהם אוחזים הגיבורים והנבלים (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב), וכן האפקטים המיוחדים שהם בבחינת פועל יוצא של הסעיף הקודם.

לא כל סיפורי הקומיקס עוסקים בגיבורי-על. חלקם עוסקים באנשים רגילים שהנסיבות הובילו אותם ליטול על עצמם את מלאכת השיפוט ("השופט", "בארב ווייר" ואחרים), אך גם אלה נדרשים למלא אחר מרבית הקריטריונים שהוזכרו לעיל בדרכם להפוך לאבן פינה בז'אנר שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות.

לדאבוננו, לא כל סרט קומיקס הוא מתכון בטוח להנאה צרופה. לעיתים הוא מקור לאכזבה גמורה. הסיבות עשויות להיות רבות: תקציב נמוך, ליהוק רע, עלילה לא מאוזנת ולעיתים רחוקות אף קורה שיצירת הקומיקס המקורית, עליה מתבסס הסרט, היתה די גרועה.

בכדי שאסונות קולנועיים נוספים לא יתרחשו - רמז עבה להתרשמות שלנו מ"דרדוויל", לשמו התכנסנו - ריכזנו עבורכם את עשרת עיבודי הקומיקס הקולנועיים הגרועים ביותר, עשרה סרטים שגיבוריהם ועלילותיהם יגרמו לכם להתגעגע לגדול שבאויביכם:

 

1. "חתיכה דוקרנית"

 

מלבד שמות הדמויות בסרט לא הרבה נותר מסיפורי הקומיקס המקוריים של כריס ווגנר. לעומת זאת, הסרט חייב הרבה לקלאסיקה "קזבלנקה", שכן הוא העתקו המוחלט (לפחות ברמה העלילתית). בכדי שתבינו עד כמה הוא רע, נסו לדמיין את פמלה אנדרסון משחזרת את תפקידו של המפרי בוגרט בסרט המקורי, כשהיא נקרעת בין מניעים כלכליים אינטרסנטיים ובין אהבתה לאהוב שזנח אותה בעבר וכעת שב לחייה, כשהוא נשוי וזקוק נואשות לעזרתה.

רגע השיא: רגע לאחר ששילחו את הזוג הנרדף, פמלה וידידה השוטר מנהלים את השיחה הבאה. ידיד: "מה תעשי עכשיו?". פמלה/בארב ווייר: "שמעתי שפריז יפה בעונה הזאת". אני בטוח שבוגרט מתחרט עכשיו על שאמר: תמיד תהיה לנו פריז.

 

2. "קפטן אמריקה"

 

לא הרבה יודעים אבל בשנת 1991 יצא לאקרנים עיבוד לחוברת הקומיקס הפופולרית של ג'ו סיימון. הסרט היה כל-כך גרוע שהוא חיכה שנתיים להפצה. במלחמת העולם השנייה, חייל אמריקאי פטריוטי עובר ניסויים בכדי להפוך לחייל-על. כשהוא עושה את דרכו לחבל בטילים של גרמניה הנאצית, מקפיא אותו אויבו המושבע, 'רד סקל', עד לשנות התשעים. אל-קפיטן מתעורר בשנות ה-90 רק כדי לגלות שהגולגולת האדומה שינתה את זהותה, הקימה לעצמה צבא חדש של ניאו-נאצים ומתכננת לחטוף את הנשיא האמריקאי. אם נדמה לכם שהעלילה גרועה חכו עד שתראו את התלבושות.

 

3. "המעניש"

 

ליהוק. ליהוק. ליהוק. וכמובן תקציב. דולף לונדגרן (דרגו מ"רוקי 4") הוא פרנק קסטל, שוטר שמשפחתו נרצחת בידי חבורת פושעים, הנשבע להילחם בפשע מחוץ לתחומי החוק. לונדגרן, שחקן בעל הבעת פנים בודדה, אמור לגלם את דמותו המיוסרת והטרגית של קסטל. אם לא היה לנו די בזה, הרי שאנו זוכים גם לשמוע את מחשבותיו הפנימיות. הקשבתם פעם לטרנזיסטור מקולקל?

 

4. "ספון"

 

מרבית הביקורת השלילית שספג הסרט הזה הופנתה לעובדה שיש יותר מדי אפקטים ופחות מדי עלילה. לדעתי גם האפקטים היו גרועים (שטן עשוי פיקסלים מעולם לא הפחיד אותי) וגם העלילה. תמרור האזהרה הטוב ביותר שאני יכול להציב בפניכם הוא הבא: אתם יודעים שאתם צופים בסרט קומיקס גרוע כשהנבל הוא ליצן שמן וכוחותיו המיוחדים נובעים בעיקר מבעיות קיבה. וכן, אין לי ספק שהסרט הזה יהפוך בערוב ימיו ליצירת פולחן לא מוערכת.

 

5. "פנטום"

 

מקרה קלאסי של עיבוד ליצירת קומיקס מקורית (של לי פאלק) שבעצמה לא הייתה מעניינת. גיבורנו הוא גבר שבילדותו ראה את אביו נרצח בידי פיראטים, גדל בקרב שבט הטוגאנדה וקיבל את כוחותיו במהלך טקס וודו לא ברור. מה הכוחות שלו? ובכן, הוא לובש חליפה סגולה, יש לו שני אקדחים (וגם להם נגמרים הכדורים), ובמקום מהירות של חמישים סוס הוא רוכב על סוס… לבן.

 

6. "הווארד הברווז"

 

בשנת 1986 הפיק ג'ורג' לוקאס את האסון הקולנועי הזה על-פי חוברת הקומיקס של סטיב גרבר. הרבה בדיחות ברווזים חבוטות ("I am a dead duck", "אני יודע קוואק-פו" וכיוצא בזה ) ועירום ברווזי חזיתי הן סיבה מספקת להימנע מן הסרט. אבל לי הוא דווקא מזכיר שיחה שנערכה בסרט "העולם שבפנים" - בעצמו עיבוד קומיקס מצוין - ובה אומרת חברתה של הגיבורה: "זה כל-כך גרוע שזה כבר טוב". מילים כדורבנות.

 

7. "השופט"

 

סילבסטר "אני החוק" סטלונה, רוב שניידר, ארמנד אסנטה ומקס פון-סידוב בסרט אחד. עם השילוב של שלושת הראשונים אני יכול להסתדר, אבל פון-סידוב תמיד גורם לי להרגיש שאולי אני מחמיץ איזושהי אמירה פילוסופית.

 

8. "סופרמן 4: המסע אחר השלום"

 

לפני השלום אולי כדאי היה לערוך מסע אחר עלילה או תקציב. האיש הרע: "איש הגרעין". סיפור מקורותיו: שערה מראשו של סופרמן + פצצה גרעינית + מגע ישיר עם השמש. כוחות מיוחדים: אנרגיה סולרית וציפורניים ארוכות שיודעות גם לשרוט. מילה טובה? ללקס לות'ר ואחיינו על הדיאלוג הבא: האחיין (מצביע על שערתו של סופרמן): "מה זה?". לות'ר: "שערה מהראש של סופרמן… אתה יודע מה אני אעשה בה?". האחיין: "פיאה מעופפת?"

 

9. "באטמן ורובין"

 

זהו הרגע שבו באטמן הפך לאופרת סבון: חברה של באטמן רוצה להתחתן, אבל הוא חושש מהתחייבות; לרובין נמאס להיות בצלו של באטמן והוא מעוניין לפתוח בקריירת סולו; שניהם מתאהבים באותה בחורה (בגלל שיקוי קסמים, אבל עדיין); אלפרד המשרת סובל ממחלה ממארת, אבל זה לא מפריע לו לתפור חליפה לאחייניתו (אלישיה סילברסטון) שהגיעה זה עתה במפתיע מלונדון. אם חשבנו שהרעים יצילו את המצב, טעינו לגמרי: מר פריז (שוורצנגר) הוא חתן פרס נובל לשעבר (?), שהקפיא את אישתו כדי למצוא תרופה שתציל את חייה, ואילו פויזן אייבי (אומה טורמן) נשבעת להגן על החי והצומח בעולם. לא… רק לא להגן על החי והצומח… זה עשוי להרוס את העולם.

 

10. "דרדוויל"

 

רע. מאוד רע. בעיקר בגלל היומרה. בעוד יוצריהם של הסרטים הקודמים יודעים בתוך תוכם שהם אכן עשו סרטים גרועים, מרק סטיבן ג'ונסון (הבמאי הנוכחי) בטוח שהוא עשה צדק לסיפורי הקומיקס המקוריים. ובכן, הוא טועה. בן אפלק, שחקן חביב בדרך-כלל, רוצח בדם קר את הדמות המקורית שיצרו סטן לי וביל איוורט בשנת 1964. ואם לצטט את ג'יי לנו: "בן אפלק מגלם את דמותו של דרדוויל, עורך דין עיוור ביום וגיבור-על בלילה… טוב, אני מוכן לבלוע את הקטע של העורך דין העיוור".

אם בכל זאת מתעקשים להנות, חישבו על הסרט כיציר המראה של המלחמה בעיראק: דרדוויל הוא ג'ורג' וו.בוש; אלקטרה נצ'יוס (ג'ניפר גרנר) היא ידידתו הטובה ביותר, בריטניה; קינג-פין הוא סדאם חוסיין (הראשון אף הצליח במקום שהשני נכשל - הוא מחסל את אביו של הגיבור); בולזאיי (קולין פארל) הוא דיביזיית המתאבדים של חוסיין; יוריק (ג'ו פנטוליאנו) העיתונאי - טוב, זה קל - הוא העיתונות המגויסת. ואיפה הנקודה הישראלית ההכרחית? הנה: ארנון מילצ'ן ואבי ארד אחראים לכל הפרויקט הזה.