הסדרות הטובות ביותר בערוץ 3 ביום שישי

נועם שגב על "אנדי ריכטר" ו"המופע של כריס אייזק", שעולות בשישי בערוץ 3

לכל סדרה יש שם, שנתנו לה מפיקיה, ונתנה לה הרשת שמשדרת אותו. לכל סדרה יש שם, שנועד לשווק אותה למפרסמים ולציבור הצופים וכו'. "אנדי ריכטר" שתעלה בערוץ 3 ביום שישי (21:25) נקראה במקור "אנדי ריכטר שולט ביקום" (במקור: "Andy Richter Controls the Universe"). לכאורה, החלטת הערוץ לשנות את השם היא החלטה שיווקית הגיונית: לא להסתבך, לשמור על שם פשוט שקל לזכור. טעות. השם המשונה של הסדרה מהווה הצהרת כוונות ברורה ואם בטלוויזיה האמריקנית השמרנית הסכימו לשם התמוה, אין סיבה לשמוט את היקום מידיו של ריכטר.

אנדי ריכטר, הזכור לטוב כסייד-קיק המוצלח של קונאן אובריאן, החליט שהוא רוצה להגדיר מחדש את גבולות הסיטקום. אחרי הטענות והמענות שהושמעו בלא הרף על "מות הקומדיה הטלוויזיונית בעידן פוסט-סיינפלד", ריכטר הלך לכיוונים סוריאליסטיים: ההתרחשויות העלילתיות ה"אמיתיות" נקטעות לטובת מחשבותיו, רצונותיו והזיותיו של הגיבור הראשי. ריכטר מגלם את דמותו של כותב מפרטים טכניים העובד בתאגיד ענק – והמוקף, מטבע הדברים בקומדיה, במגוון רחב של דמויות מטורפות. הדמות, שעונה לשם אנדי, פונה אל הצופים ומסבירה להם את מחשבותיה – תוך המחשה ויזואלית. כשאנדי, למשל, מתעורר בבוקר, הוא מפנטז שהפקידה החדשה מהמשרד היא שמעירה אותו. כך, ישנם מספר תרחישי התעוררות נוספים, עד שהשעון מצלצל.

התרחישים השונים המתרוצצים במוחו של אנדי מאפשרים מיצוי של כל ה"צחוקים" האפשריים מאותה סיטואציה. ההומור של אנדי ריכטר דומה, במידה רבה, לזה של קונאן אובריאן – טיפשי, אבל מדויק ומצחיק. אין טעם לנסות ולהעביר זאת בכתב – עדיף פשוט לראות. לעיתים, יש להודות, דמיונותיו הרבים של אנדי יכולים קצת להעיק, אבל בהחלט מדובר בסדרה מעוררת מחשבה: הצופה אינו תמיד בטוח האם מה שמוצג על המסך הוא מציאות או דמיונו של ריכטר.

טלוויזיה שמאתגרת את צופיה היא עניין בעייתי ברשתות השידור האמריקניות. הסדרה שודרה ברשת "פוקס", ועלתה רק באמצע העונה – מה שמכונה Midseason – תקופה השמורה לסדרות מחליפות-מקום, או פחות מוצלחות בעיני הרשת. ולמרות הכל, ששת פרקי העונה הראשונה זכו להצלחה מסוימת, והוחלט להמשיך לעונה שנייה. אחרי הגירויים הראשוניים, הסדרה חוותה בעיה טיפוסית של ניסיון לפרוץ את המיינסטרים הטלוויזיוני בארה"ב: המבקרים אוהבים, הקהל לא. בעונה השנייה הופקו 13 פרקים, אבל רק 8 שודרו. ברשת "פוקס" נוטים שלא להזמין עונה שלישית, למרות שהודעה רשמית על כך צפויה לצאת רק בחודש מאי. בינתיים, צמד הכוכבים, לרבות ריכטר עצמו, כבר הצטרפו לפיילוטים אחרים לעונה הבאה. לו הסדרה הייתה משודרת ברשת כבלים (HBO או "שואוטיים") – להבדיל מרשת שידור גדולה שמתפרנסת מרייטינג – היו גוברים סיכוייה לשרוד מעבר ל-19 הפרקים. אפשר להתנחם בעובדה ששידורה בישראל במסגרת ערוץ 3 המנוטרל משיקולי רייטינג מיידיים מבטיח את שידור כל הפרקים שיופקו בארה"ב. אולי יהיה קצת קשה בהתחלה, אבל תתרגלו.

 

יש גם כריס אייזק

 

ביום שישי תעלה גם "המופע של כריס אייזק" (21:45), סדרה הכוללת אלמנטים דוקומנטריים של דרמה קומית ו"האוסבורנס". הסדרה עוקבת אחר קורותיו של כוכב הרוק כריס אייזק ולהקתו – קני דייל ג'ונסון, הרשל יטוביץ' ורולי סאלי – שמגלמים את עצמם. אל הצוות מצטרפים ג'ד ריס, שמגלם את דמות הקלידן, וקריסטין דאטילו, שמגלמת את דמות מנהלת הלהקה. הסדרה מתוסרטת במלואה, אבל מבוססת על אלמנטים אמיתיים מתוך חיי הצוות, בשילוב קטעים (קצרים, לא לדאוג) מהופעתו של אייזק – שזכור בעיקר בזכות להיטו "Wicked Game".

הכתיבה לא תמיד מהודקת, המשחק קצת רשלני ויש עוד כמה הערות – אבל הסדרה גדולה מסך חלקיה. יש משהו מעורר אמפטיה בדמותו של אייזק – הבחור הכל-אמריקני שגם נראה מעולה - לצד כמה הברקות קומיות מצחיקות במיוחד. שוב, במקום להעביר את הבדיחות לכתב נסתפק באזכור התחבטויות נפש של אחת הדמויות, שמשווה בין איבר הרבייה הפרטי שלה לזה של סוס. מה שכן, אפשר היה לקצר קצת. לא באמת מוכרחים 50 דקות.

 

הסדרות הטובות

 

במדד הרייטינג, לצמד הסדרות החדשות אין שום סיכוי להשתחל להגדרת "הסדרות הטובות ביותר בעולם" - מול שהייתן הקבועה של "חברים" ו"אי.אר" בשלישייה הפותחת של הטלוויזיה האמריקנית. אבל אם נניח לרגע את הרייטינג בצד, נגלה שיבוץ מוצלח למדי של שתי תכניות מצחיקות באמת – לפעמים גם בקול רם – ביום שישי בלילה. בהתחשב במצבם העגום של מרבית הסיטקומים האמריקניים, זה בהחלט משהו שאין לזלזל בו.