הווידיאופון מדווח מהשטח

המלחמה בעיראק הכניסה לראשונה לכל בית את הווידיאופון, כלי המערכה החדש של כתבי השטח. המכשיר, שיועד במקורו למשימות אבטחה, הביא לצופי הטלוויזיה את הקולות והמראות הכי חמים. מה קורה כשמחשב נייד, מצלמה דיגיטלית פשוטה ותקשורת לוויינים חוברים יחד לצורך סיקור חדשותי

מטבעה של המלחמה, הכתבים ששובצו ביחידות השונות לא הביאו עימם את צוותיהם הקבועים - צלם, תאורן, מפיק ועוד. הם נאלצו להסתדר לבד. ומי שעוקב אחר סיקור המלחמה בעיראק הבחין בוודאי בתמונות המפוקסלות של הכתבים, המגיעות בשידור ישיר מהשטח. המכשיר המאפשר את המיני-מהפיכה הזו הוא הווידיאופון, כלי העבודה החשוב ביותר של הכתבים המשדרים מהמלחמה.

בתחילת דרכן בשוק, השימוש העיקרי של מערכות וידיאופון (בעברית טלפון-וידיאו) לא היה שיחות ועידה פנים אל פנים בווידיאו, אלא דווקא משימות אבטחה, שמירה ומעקב. מערכות כמו Security Sentinel גם איפשרו להעביר את התמונות בפרוטוקול אינטרנט (PI), בשבריר המחיר של מערכות תקשורת וידיאו אחרות. בשנה האחרונה, עם השיפור (היחסי כמובן) איכות התמונות, התרחב השימוש בווידיאופון להעברת קטעי וידיאו חדשותיים זולים, בעיקר של כתבים המדווחים מן השטח או מחדרי העבודה שלהם.

השימוש בווידיאופון לשידור חדשות משדה הקרב קיבל תנופה גדולה בזמן הפלישה האמריקנית לאפגניסטאן. החלוץ בתחום היה השדר הבריטי אדם בולטון מרשת סקאי, שזכה גם לאות הוקרה על חלוציותו מרשת CNN האמריקנית. בעיראק, מאות מכשירים כאלה משדרים מהשטח. הכתבים הנושאים אותם במזוודות קטנות, מציבים אותם לפני פניהם (לאחר שדאגו לתפאורה הולמת של טנקים שועטים או אבק מתאבך (מתחברים לרשתות תקשורת לוויינים, דוגמת רשת GAN של חברת אינמרסאט) המספקת שידורים במהירות של 128 ק"ב לשנייה ומשוחחים עם האולפנים שלהם בשידור חי.

 

האיכות תשתפר

 

אבל הווידיאופון לא משמש רק לשידור מהשטח. לא אחת משתמשים במכשיר גם כתבי הטלוויזיה הישראלית בארה"ב, שמשדרים בעזרתו מבתיהם בוושינגטון או בניו-יורק, במקום להגיע לאולפן שידור. הווידיאופון היא דרך זולה להעביר וידיאו, ורשתות טלוויזיה תפרניות יכולות לחסוך בעזרתה לא מעט כסף. הכתב מחבר את הווידיאופון למחשב האישי שלו, המקושר לספק תקשורת בינלאומית בחיבור אינטרנט מהיר או בקו ISDN, ופשוט משדר.

נכון, איכות התמונה שמספק הווידיאופון אינה גבוהה. קטעי הווידיאו, בקצב של 15 תמונות לשנייה, מגומגמים, עם הפסקות, ומזכירים את צילומי הנחיתה של האסטרונאוטים הראשונים על הירח לפני יותר מ-30 שנה. כיוון שכך, בדרך-כלל מסתפקות רשתות הטלוויזיה בצילום תקריב של הכתב בשטח, המשוחח עם האולפן. קצב העברת המידע בקישורים הלווייניים לא מאפשר היום איכות גבוהה יותר. ועדיין, מבחינת רשתות השידור מדובר באופציה עדיפה על שידור תמונה סטאטית, מכיוון שהיא מאפשרת לצופים לחוש שהדיווח מתקבל בזמן-אמת.

יתרון נוסף של הווידיאופון נעוץ באי-תלותו בקיומן של רשתות תקשורת במקום השידור. המכשיר מסוגל להתחבר לרשתות תקשורת לווייניות, וכך לשדר גם ממקומות שבהם אין תקשורת אחרת. איכות התמונה תשתפר: בקרוב, עם כניסת מערכות תקשורת משוכללות - הן של העברת מידע בלוויין והן של הדור השלישי של הסלולר - ניתן יהיה לראות קטעי וידיאו באיכות משופרת גם משדה הקרב.

הדבר אומנם מחייב הגברת קצב העברת המידע מן הלוויינים, או פרישה של רשת סלולר מהירה בכל מקום, אולם אפילו בעיראק מתוכננת כבר רשת סלולר מודרנית, שאמורה לקום מייד בתום הלחימה כדי לאפשר תקשורת רציפה (לא כל-כך לעיראקים, כמו לכל מי שיעסוק בשיקום המדינה).

היום ניתן לרכוש או לשכור מכשיר וידיאופון של מספר חברות כמו נרה, מושן מדיה טכנולוג'י, E7 קומיוניקיישנס וגלובל קומיוניקיישנס סולושנס, שכולן מפעילות מכשירים עם דחיסת MPEG 2. בצנרת יש כבר מכשירים המבוססים על פורמט הדחיסה המשוכלל והחסכני יותר, MPEG 4, שישפר את איכות האודיו והווידיאו במידה ניכרת.

אחד המכשירים הפופולריים ביותר לשידור בתנאים קשים הוא דגם CS 7520 VTC-Lite PortableG של חברת גלובל קומיוניקיישנס סולושנס. המכשיר מתאים ביותר לתנאי שטח: הוא עמיד במים, מאפשר שידור הן באמצעות קווי תקשורת נייחים והן באמצעות לווייני אינמרסאט, מגיע במארז קשיח ושוקל פחות מ-6 ק"ג.

המכשיר כולל צג שטוח TFT בגודל 6.4 אינץ', מיקרופון ורמקול עם חיבורי אודיו למיקרופונים בכמה סוגי רגישויות, ואפשרות לבצע התאמות קול במהלך השידור כדי להתאים לרשת הטלוויזיה הקולטת. הוא פועל בזרם 12 וולט או ברשת חשמל במתח של 110 או 220 וולט.

 

ביקורת בזמן אמת

 

גם חברת אקורד הישראלית, שנרכשה על-ידי חברת פוליקום האמריקנית, פיתחה מערכת ועידות וידיאו אישית - בשם ViaVideo. מערכת זו, המתבססת על מערכת ההפעלה חלונות, מתחברת למחשב שולחני או נייד באמצעות חיבור USB ומנצלת את הקישור הקווי או האלחוטי של המחשב לתקשורת וידיאו רציפה.

המערכת שפועלת בקצב של 512 ק"ב לשנייה ומספקת 30 תמונות לשנייה על כל גודל המסך, היא בעלת איכות גבוהה יחסית. היא תומכת באפשרות לצפות בכמה מסכים על צג אחד, בשיתוף קבצים, ובהעברת כמה מסרים במקביל. קישור המערכת ללוויין הופך אותה לווידיאופון לווייני. המחיר: כ-600 דולר.

מערכת קצת יותר יקרה היא GMPCS של חברת מושן מדיה, שמחירה 2,200 דולר. מדובר במכשיר שהוא גם ווידיאופון וגם מערכת לוועידות וידיאו, המתחברת גם למערך הלוויינים של אינמרסאט. ברוב הפונקציות שלו אפשר לשלוט באמצעות מקלדת. היתרון הגדול המקנה למערכת זו גמישות מירבית ונוחיות בשימוש בשטח הוא המשקל: בסך הכול 1.3 ק"ג. אבל יש לו גם חסרונות: הוא אינו מסוגל לעבוד בטמפרטורה של יותר מ-40 מעלות בצל.

עוד מכשיר שצובר פופולריות ונמצא אף בשימוש הכתבים של רשתות CBS ופוקס בעיראק הוא 2003 NewsLink מתוצרת חברת נורסאט. זוהי למעשה מערכת המורכבת על מחשב נישא, המקושר לצלחת שידור לוויינית. יתרונותיה נעוצים במארז הקשיח ובמהירות ההצבה שלה - 10 דקות. קצב העברת הווידיאו בדחיסת MPEG 2 מגיע כאן ל-1 עד 6 מ"ב לשנייה.

בארה"ב, אגב, נשמעת ביקורת על השימוש שעושים הכתבים בווידיאופון. אם מישהו ציפה שהיא תתייחס לכשלים הטכנולוגיים ולגימגומי התמונות, הוא טעה: האמריקנים מבקרים את עצם הדיווח בזמן-אמת, שעלול לשבש, לטענת רבים, את מהלכי הקרב של כוחות הצבא. לדעתם, עדיף שהדיווח משדות הקרב יועבר מאוחר יותר ובטכנולוגיות שיציגו תמונות ברורות יותר, ובלבד שהכוחות הנלחמים לא ייחשפו לסיכונים הנובעים מדיווח מוקדם מדי על מהלכיהם.