"הורים עסוקים יקבלו יותר זמן עם ילדיהם"; "נגמר ההישג הסוציאלי של שבוע-עבודה בן 40 שעות".
שתי השקפות סותרות אלה מתייחסות להצעת-חוק אחת, אשר קיבלה אמש את אישור ועדת החינוך וכוח-העבודה של בית-הנבחרים בארצות-הברית. הצעת-החוק היא תיקון מקיף ביותר לחוק "הסטנדארטים ההגונים בתחום העבודה", אשר התקבל בשנת 1938 בעת גל חקיקת הרווחה (ניו-דיל) של הנשיא רוזבלט. מניחים כי החוק החדש ישלים את תהליך החקיקה כבר בחודש הבא.
עד כה, כל מי שעבד יותר מאשר 40 שעות בשבוע היה זכאי לקבל פיצוי כספי על השעות הנוספות. מעתה, במקום פיצוי כספי - תינתן חופשה בתשלום. הצעה מקבילה, המצויה בהליכי חקיקה בסנאט, קובעת עוד: רק מי שיעבוד 80 שעות בשבוע במשך שבועיים רצופים, יקבל גם פיצוי כספי.
הצעת בית-הנבחרים קובעת כי המעסיקים יוכלו לתת לעובדים את האופציה, להתנדב ולקחת על עצמם עד 160 שעות נוספות בשנה - אשר יפוצו בזמן חופשי, לפי תחשיב של 150% מתעריף-השכר הרגיל.
הצעת החוק, אשר המגזר העסקי קידם אותה במשך כמה שנים, קיבלה את השם "חוק הגמישות בזמנה של המשפחה"; תומכיה - חברי המפלגה הרפובליקנית - מזכירים כי עובדי הממשלה הפדרלית כבר נהנים מהסדר דומה, אשר מאפשר להם חופשות עם הילדים במקום סתם כסף. הם אומרים כי העובדים רוצים יותר בחירה ויותר גמישות, ולא הסדרים בני 2 דורות לפחות.
המתנגדים - חברי המפלגה הדמוקרטית - טוענים כי הצעת החוק מערערת את הבסיס האיתן לסדר-היום הראוי, שמבטיח כי לעובדים יהיה פנאי קבוע בכל שבוע. המתנגדים חוששים כי בכך שיופחתו עלויות המעסיקים בתחום שעות-נוספות, יינתן להנהלות תמריץ לדרוש מהעובדים יותר שעות-עבודה. הם מציינים כי החוק מאפשר למעסיק, לדחות עוד ועוד (עד שנה) את בקשת
העובד לקבל חופשה תמורת שעות נוספות שביצעו; זאת ,אם המעסיק מצהיר כי הדבר "יפריע לתפעול החברה באופן שאינו הכרחי". בסופה של השנה, המעסיק יוכל לפדות את עצמו בכסף (שבינתיים "עבד" בחשבון של המעסיק ולא בחשבון-הבנק של העובד).