החלב של לקשמי הפרה

למה ההודים מקדשים את הפרה, איך מכינים חמאה וקוטג' ואיך הצליחה פרה אחת להביא לידי סיום מאות שנים של הרמוניה בין-דתית

בוקר אחד הלכנו לבקר את משפחת החלבן שלנו. רצינו לברך אותם על צריף התה החדש שהקימו לצד הבית, מול שדות האורז. רציתי באותה הזדמנות להכיר לבני הקטן את הפרה שמעניקה לו כל בוקר את חלבה המתוק והעשיר.

אצלם, כרגיל, שלום ושלווה. שלושה בתי-אבן קטנים וצבעוניים מסודרים סביב מקדש קטנטן, שעץ טולסי קדוש (סוג של בזיליקום) צומח במרכזו. פעם, לפני שהמכולות התמלאו במקררים ובשקיות חלב מפוסטר, דליל וסתמי, משפחתו של ראג'ו, ובעצם פרותיהם, סיפקו חלב לכל האזור. עכשיו נשארה רק הפרה לקשמי, שנותנת ארבעה ליטרים ביום: שניים מהם משמשים את המשפחה, ושניים מגיעים כל יום בשבע בבוקר אלינו, משפחת הזרים התמוהה.

חלב טרי הוא דבר מופלא. מרתיחים, ואחרי כשעה נוצרת למעלה שכבה של שמנת, שאפשר ללקק מיד או לשמור לאחר-כך. אפשר לסנן את השמנת בבד, ולהכין גבינת שמנת יותר טעימה מ'פילדלפיה' (באמת).

אפשר להוסיף לחלב כפית יוגורט, ולמחרת הוא הופך ליוגורט סמיך ומעודן. מהיוגורט, אם יודעים את הטריק, מכינים חמאה (כשיצליח לי אספר לכם מיד). ולסיום: אם החלב התקלקל, מרתיחים אותו שוב ומסננים בבד, ומה שנשאר הוא גבינת קוטג'. וכל זה ב-20 רופי (שני שקלים) לליטר.

 

חלב סוד העוצמה

 

"אנחנו ההינדים צמחוניים", מסביר ראג'ו ומוזג לנו פפסי בספלי תה ("היו פה קריאות לחרם על פפסי וקוקה-קולה עד סוף המלחמה", הוא מספר. "קוקה קולה ניחא, אבל אנחנו כל-כך אוהבים פפסי"), "ולכן החלב מאוד חשוב לנו. אפשר לומר שחלב, חמאה ויוגורט הם סוד העוצמה שלנו. כשאנחנו תינוקות, אנחנו יונקים מאמא. אחר כך, אמא פרה מזינה אותנו. בגלל זה הפרות בהודו קדושות. אנחנו מודים לה כל-כך ואוהבים אותה. לשתות ממנה כל יום ואז לשחוט אותה ולאכול אותה? מי יכול לחשוב על זה אפילו?".

גנש, בנו של ראג'ו, לוקח אותנו לפגוש את לקשמי, פרה קטנה, שחורה, מלחכת עשב מאחורי הבית. "הנה, את החלב שלה אתה שותה כל יום", הוא אומר לבני, "ותראה איזה חזק אתה. בוא, תן לה חיבוק". "תודה לק-ש-מי", בני אומר לה, אבל שומר על מרחק בטוח.

"אפשר לומר שהאופי של הפרה עובר לתוך החלב שלה", אומר מניש, הדוד. "לקשמי היא מזן 'דסי' (כלומר מקורי, מקומי). אלה פרות נבונות ושלוות שהוציאו לפרה את שמה המקודש. היום ברוב המקומות מחזיקים בזן חדש של פרות שהגיעו מאמריקה. הן גדולות מאוד, נותנות אפילו 15 ליטר ביום, אבל פחות חכמות, קצת תוקפניות, ואפילו טריטוריאליות". "כנראה שאת החלב של הפרות האלה", אומר ראג'ו, שפמו מקפץ בהנאה, "שתה ג'ורג' דבליו בוש לאורך ילדותו". "כן" מתלהב מניש, "הוא, וגם הגנרלים שלו. הכל בגלל החלב".

"היי, אתם שם", מגיע קולה החד של סוניתה, אשתו של ראג'ו והיחידה שעובדת בבית מהזריחה ועד צאת הכוכבים. "מצאתם עוד משהו להאשים את אמא? תתביישו לכם, חיקויי גברים שכמותכם. לכו לעשות משהו מועיל". הצחוקים הרמים הופכים לשיעולי מבוכה, ורק בני הקטן, שאהב את הבדיחה, מצביע על העטינים של לקשמי ואומר: "איזה ציצים נחמדים".

למחרת קראנו שבעיירה קטנה במדינה הסמוכה פרצו מהומות קשות כשהתגלה כי סאלים, סוחר מוסלמי, שוחט פרות בסתר. כמה אקטיביסטים הינדים ימניים (תנועה שצוברת כאן תנופה מבהילה) התחברו עם כמה שוטרים (התנועה זוכה לתמיכה שקטה של הרבה שוטרים), ותפסו את סאלים בשעת מעשה. הוא נעצר מיד, וההוכחה – הפרה השחוטה – הובלה בעגלה פתוחה לאורך הכביש והדרכים הצדדיות. עד מהרה הסתערו הינדים זועמים על החנויות של המיעוט המוסלמי ושרפו אותן עד היסוד. דורות רבים של הרמוניה בין-דתית הגיעו לסופם. לא נמסר מאיזה זן הייתה הפרה.