הוא-הא, מי זה בא. על אוחנה ובית"ר ירושלים

אם וכאשר יגיע אוחנה לבית"ר, ינסקו הציפיות לשמים: כדורגל התקפי, ירושלמי אסלי כמו פעם, חגיגות בטדי והשתכשכויות בשלג. רק אחר כך יגיעו ההסברים והתירוצים. עמיחי שלו על הבחירה הבאה של פניג'ל, שיותר מהכל מצביעה על התנהלות אמוציונלית ולא רציונלית

זה אמנם לא רשמי (אולי זה רק על מפית), אבל אלי אוחנה ככל הנראה יאמן את בית"ר ירושלים בעונה הבאה. אחרי שנים של קטטוניה קולקטיבית בטדי, של הורדת הראש קרוב לביוב הקיומי, של השפלות פומביות נוסח ימי הביניים, של כאבים, עצבנות, סמי התקפי לב, החליטו ראשי הקבוצה ללכת הפעם על מאמן שיוביל את המנורה הכבויה מטדי למקומה הטבעי בצמרת.

 

מאמן עם קבלות

 

ישבו פרנסיה של הקבוצה, המרוטים מתשישות, והגיעו למסקנה הלוגית המופרכת כי אוחנה הוא המתאים ביותר למשימה. אחרי הכל הוא הוכיח את עצמו: הוא העלה את בני יהודה ליגה, הוא גם הוריד אותה, הצליח להשאיר חותם עז במכבי פתח תקווה ולדרדר אותה לקרקעית האוקיינוס; העונה, לולא ההתפרקות המביכה של עירוני ראשון לציון ומופע הביזאר של הפועל כפר טביב, חזי שירזי שוב היה מככב בסרט מלחמה בסצינה בה הוא מייבב לישתבח שמו שיגאל אותו מהסיוט הזה, שיגאל אותנו מהדרמטיזציה המגוחכת הזו (בשעה זו בוודאי כבר עומדים דרוכים עשרות במאים ומתכננים לעשות סרטים על הקבוצות הישראליות בגביעי אירופה בעונה הבאה).

 

בחירה אמוציונלית

 

הנהלת בית"ר ירושלים היא שבשבת הנעה לפי רוח הבלים משונה. היא לא עושה מה שטוב לבית"ר ירושלים, היא עושה מה שהקהל (או החלק הרעשני ממנו) חושב שטוב לבית"ר ירושלים. הוא למעשה מכתיב את סדר היום בקבוצה, לטוב או לרע. הבחירה באוחנה היא בחירה אמוציונלית. אוחנה הוכיח כי הוא היה שחקן גדול אבל מאמן בינוני, שאין לו הרבה מושג במשחק הגנתי, שמבזבז המון כסף על שחקני רכש סתמיים, ותמיד מאשים אחרי הפסדים את השופטים, או השקערוריות או התקציב שלו. בנוסף, הוא תמיד מגבה את עצמו באולפן ליגת אלופות במשפטים נוסח: "אתם רואים, הרבה פעמים מאמן עושה כל מה שצריך ובכל זאת דברים לא עובדים", "שוב הוכח שבכדורגל מה שקובע הוא כסף, כסף וכסף", "אתה רואה שגם ברמות האלה מאמנים תמיד משלמים את המחיר".

 

תסריט ידוע מראש

 

הציפייה בטדי שאוחנה יגרום לקבוצה לשחק כדורגל התקפי, ירושלמי אסלי; שהקבוצה תשוב לחבורה האקסקלוסיבית של הצמרת ותחזיר את הכבוד הגזול, המנותץ לרסיסים בכל גוש דן וצפונה (ודרומה); שאוחנה יגיח למצלמות (לא לפני שיערוך עוד אחד על אחד עם דני ענבר לפני שובו לטדי) ויגיד: "בוודאי שאני מתרגש, אבל שלא יצפו ממני לקסמים. הקבוצה זקוקה לחריש עמוק"; שהקהל כן יצפה, ויהיו ניצחונות, אולי אפילו איזה ניצחון על קבוצה גדולה, וכולם בירושלים יהיו בעננים וישתכשכו בשלג.

אבל אז יבואו כמה הפסדים, והמצלמה שוב תראה את פניו הנופלות של מאיר פניג'ל ואת הסקס אפיל המוטרף של דוד עראק, ואוחנה יתחיל לפחד ולעשות שטויות, ואם יכוונו את המיקרופונים לקהל כבר יתחילו לשמוע: "תתפטר", או "אורי! אורי!", ואוחנה יגיד: "הם לא מעניינים אותי" ופניג'ל: "אלי אוחנה הוא מאמן בית"ר ירושלים ואין בכלל על מה לדבר", ומנגד איזה אוהד יגיד: "עדיף לי לרדת עם אלי אוחנה ליגה מאשר לקחת אליפות עם אלי גוטמן כמו שעדיף לי להצביע לליכוד בראשות ערפאת מאשר למפלגת העבודה בראשות ביבי", וכו' וכו' וכו'.

בפועל, כצפוי, בית"ר תהיה קבוצה עם יותר מדי שחקנים בעלי אופי התקפי, ושום שחקני נשמה, לוחמים המגירים את זיעתם על פיסות הדשא החמציציות. מצד אחד, אם מנסים להיכנס למוחם הקודח של ראשי בית"ר ולנסות למצוא מועמד אופטימלי שייקח את ההריסות האלה שנקראות קבוצה, ובאמצעות מהפכים מינימליים יהפוך אותה למשהו ראוי, לא מתגלגלת רשימת מועמדים ארוכה, אבל עדיין יאיישו אותה כמה שמות עם יותר ניסיון, יותר הוכחות, יותר קבלות, יותר הכל, רק לא יותר יחסי ציבור. כי אוחנה בסופו של דבר הוא קודם כל מותג ורק אחר כך מאמן. הוא תמיד הרבה יותר חשוב ודומיננטי מהקבוצות שלו, תמיד יראיינו אותו אחרי משחקים, יתנו לו להמשיך ולמכור את עצמו (או להמשיך ולהאשים את שאר העולם בהפסדיו), ואנשים, כמו פרנסי בית"ר, ימשיכו לקנות, כי פרסום זה דבר שעובד. תחשבו על זה: רק ההכרזה כי אוחנה יאמן את בית"ר תקפיץ את מכירות המנויים.

 

מה שהיה - הוא שיהיה

 

נכון, צריך לתת לאוחנה צ'אנס (למרות שכבר נתנו לו), ורגע, זה בכלל עוד לא רשמי (למרות שכולם כבר יודעים, אפילו הבת של פניג'ל) והוא עוד יוכיח לכל מקטרגיו שהוא עשוי מחומר של מנצחים (כבר שנים מקטרגיו מחכים שהוא יוכיח). בכל מקרה, כמה ארוכה שלא תהיה תקופתו של אוחנה בבית"ר (ההימור שלי: הוא ייקח אחריות ויעזוב אחרי עונה ורבע) היא תשאיר אחריה את אותה אדמה חרוכה שחלקה מקצועית וחלקה חברתית וחלקה מוראלית שהשאירו יוסי מזרחי, אלי כהן וקצת, אבל קצת, גם חנן אזולאי. וגם אחרי שהוא ייכשל בבית"ר עדיין תימצא קבוצה שתיתן לו לאמן אותה, כי הוא מותג, ואיך פעם אמר לופא קדוש (אגב, אולי המועמד הראוי ביותר לאמן בטדי) בלי להתכוון למישהו ספציפי: "יש מאמנים עם יותר קשרים מכישורים". כפראפרזה: יש קבוצות עם יותר קהל משכל.