הגיעו אל הנחלה

נתן ילוב שוטט ברחובות, הסתבך בקטטות, השתכר, וחשב שלא ייצא ממנו כלום. עד שהגיע לכפר הנוער ויצ"ו נחלת יהודה. שם האמינו בו. ולא רק בו. תשאלו גם את נטלי סנדרוביץ. ההזדמנות האחרונה.

לא למדתי שנתיים. הייתי ישן עד השעות המאוחרות של הבוקר, אחר-כך מסתובב ברחובות, עושה שטויות, שותה אלכוהול, מסתבך בקטטות, נעצר כל פעם מחדש על-ידי המשטרה ומשתחרר. הייתי פשוט מיואש. שום מנהל בית-ספר לא הסכים לקבל אותי ללימודים עד שהגעתי לנחלת יהודה. כאן, למרות הכל, האמינו בי ונתנו לי הזדמנות". כך סיפר נתן ילוב, תלמיד י"ב בכפר הנוער ויצ"ו נחלת יהודה. כנגד כל הסיכויים, הצליח ילוב להשתלב בבית-הספר, ובתמיכה ובסיוע צמודים של הצוות החינוכי והמנהל, ד"ר חזי יוסף, אף ניגש ועבר בהצלחה מספר בחינות בגרות. בחודשים הקרובים ישלים את הבחינות הנותרות.

עבור ילוב ותלמידים רבים אחרים משמש כפר הנוער נחלת יהודה קרש הצלה אחרון לפני ההידרדרות. "בנחלת האמינו בי ונתנו לי הזדמנות", אומר ילוב. "כמובן שבהתחלה לא חלמתי אפילו לגשת לבחינות בגרות, והנה זה קורה, ואני מתכוון גם ללמוד באוניברסיטה אחרי הצבא. אם לא הייתי מגיע הנה, וחזי לא היה לוקח אותי, רק האל יודע עד כמה הייתי מידרדר ואיפה הייתי היום".

 

פעם חשבו לסגור אותו

 

בויצ"ו נחלת יהודה לומדים 370 תלמידים באווירה כפרית, מתוכם 220 במסגרת פנימייתית ו- 50 בפנימיית יום. בית-הספר מתמחה בעיקר בלימודי החי ומציע מגוון רחב של מסלולי לימוד. במרכז הכפר פינת חי עשירה, המשמשת מוקד לפעילות התלמידים, שעורכים בה תצפיות על בעלי-החיים ומחקרים מדעיים.

במקום גם בריכת שחייה, ובשעות אחר-הצהריים מתקיימת בכפר מערכת מגוונת של חוגים ועזרה לימודית, אישית וקבוצתית. לפני חמש שנים, ערב כניסתו לתפקיד של מנהל הכפר, ד"ר חזי יוסף, עמד בית-הספר על סף סגירה. יוסף, ששימש עד אז כמנהל פנימיית הדסים, גויס להציל את הכפר. באמצעות הגישה החינוכית הייחודית והאמונה בכל ילד, גאה עכשיו בית-הספר להציג 59 אחוזי זכאות לבגרות, כשהממוצע הארצי עומד על 44 אחוזים.

בבית-הספר פועלות גם להקות זמר ומחול והרכבי נגינה שונים. "רבים מהתלמידים חוו כשלונות במסגרות הלימודיות הקודמות", אומר יוסף. "חלקם הגיעו אחרי שוטטות של שנה-שנתיים ויש גם ילדי עולים שהגיעו לתקופת מעבר של התאקלמות ההורים והחליטו להישאר. אנחנו מקבלים כל תלמיד שאני חושב שיש לנו כלים לסייע לו להצליח. מספר השליליים בתעודה שאיתה הם מגיעים אינו רלבנטי. מבחן הכניסה מלמד אותנו על היכולות והראיון על המוטיבציה.

"התפקיד שלנו הוא לחזק את הילדים, כך שיהיו להם כוחות להאמין בעצמם ולהצליח תוך חיזוק הדימוי העצמי שלהם. במסגרת זו אנחנו עובדים כל הזמן על הצד החזק של הילד, כך שאם הילד ספורטאי, רקדן, או שר יפה, נחזק אותו בתחומים האלה כדי להחזיר לו את האמונה בעצמו. עיסוק בצדדים החלשים רק מגביר את התסכול, ואילו חוויה חיובית של הצלחות משליכה גם על היכולת להצליח בלימודים".

 

אפילו מנהל המטבח אימץ תלמיד

 

יוסף הנהיג בקרב הצוות הסכמה לפיה מספיק שיקום אדם אחד מהצוות החינוכי והאדמיניסטרטיבי ויגיד שהוא מאמין בתלמיד שהוחלט על סילוקו, ולתלמיד תינתן הזדמנות נוספת. כך קרה שמנהל המטבח אימץ תלמיד וזה לא החמיץ את ההזדמנות שניתנה לו. ד"ר יוסף: "הגישה החינוכית שלנו כוללת התמקדות בילד, בצרכיו ובאינטרסים האישיים שלו הנחוצים להתפתחותו.

התפיסה הבסיסית שלנו היא של אמפטיה לקבל את הילד כמו שהוא. אנחנו לא הולכים לשנות אותו, אלא רק לצייד אותו בכלים שיעזרו לו למצות את הפוטנציאל האישי". צוות בית-הספר חש מחויבות יוצאת דופן לכל אחד מהתלמידים, דבר שבא לידי ביטוי בין השאר באירוח הילדים בבתיהם הפרטיים. ערב בחינות הבגרות מזמינים חלק מהמורים את התלמידים אליהם הביתה כדי לתגבר אותם בשעות נוספות, כשאחרים נשארים גם לאחר שעות הלימודים לסייע ולתמוך. התלמידים, מצידם, לומדים לקחת אחריות ולתת לאחר במסגרת הפנימית והחיצונית.

בנסיבות אלו לא מפתיע לשמוע את אתל סנדרוביץ, אמא של נטלי, תלמידת י"ב, מגדירה את תהליך קליטתה ושיקומה בבית-הספר כ"נס". "נטלי לא למדה שנה שלמה וזאת היתה תקופה קשה מאוד", מספרת אתל. "אחרי שהגיעה לנחלת יהודה חל השינוי והיום יש לה ממוצע 90 בבחינות הבגרות. היא גם הפכה להיות תלמידה מצטיינת. עבורי זה נס שהילדה לומדת ומצליחה אחרי כל מה שעברה, כיוון שאני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אחרת. "צוות המורים מאוד מיוחד ואנושי וחזי היה שם תמיד בשביל לתמוך ולא לוותר. בהתחלה, כשנטלי היתה אומרת לא על כל דבר, חזי אמר, אם היא יודעת להגיד לא, אז כל העולם לפניה".

 

רצתה רק שיסלקו אותה

 

כשנטלי הגיעה לנחלת יהודה, היא עשתה הכל כדי לא להישאר שם ולספק סיבות כדי שתסולק. "למרות כל מה שעשיתי, חזי סירב לוותר עלי ונתן לי הזדמנויות נוספות", היא אומרת. "כשהבנתי שחזי והמורים נלחמים בשבילי, חשבתי לעצמי שאם הם לא מוותרים עלי, כנראה שיש בי משהו והתחלתי להאמין בעצמי. חזי שיכנע אותי כל הזמן שיש לי פוטנציאל ואני יכולה, ובהדרגה התחלתי ללמוד.

האמונה של הצוות בי הצילה אותי. לצד משמעת והקפדה קיבלתי יחס אישי ואבהי, והתוצאה היום היא שממוצע בחינות הבגרות שלי עד עכשיו עומד על 90. "כשהגעתי כמובן לא היה לי ראש ללימודים, הייתי חוצפנית ועשיתי הרבה בעיות ושטויות והיה ברור לי שלא אתגייס. היום אני יכולה ללכת גאה, קיבלתי מילגות הצטיינות ואני אפילו משמשת דוגמה לאחים הקטנים". כפר הנוער משמש עבור רבים מהילדים בית ראשון ובוגריו נוהגים לשמור על קשר איתו.

"תלמידי י"ב מוטרדים מהפרידה, כיוון שהם קשורים מאוד למקום", אומר יוסף. "אחת התלמידות היתה מאוד עצובה ואמרה לי שהיא מוטרדת, כיוון שאין לה בית והיא לא יודעת לאן ללכת לאחר סיום הלימודים. אמרתי לה ש'נחלת' זה בית והיא תעזוב אותו כשתהיה מוכנה. זה הבית שלה וכמובן שהיא תוכל להגיע הנה בחופשות מהצבא".

הקיצוצים הקשים במערכת החינוך והחלטת משרד החינוך לבטל את המינהל ההתיישבותי ולספחו למחוזות הקיימים, גורמים לחששות בצוות החינוכי. "המצב הזה קשה וכואב מאוד", אומר חזי יוסף. "כבר היום ישנם מאות בני נוער שהגורל שלהם נגזר והם מסתובבים ברחובות בשל הקיצוצים בתקציב. המדינה חייבת להבין שאם לא תשקיע בילדים היום, היא תהיה חייבת להשקיע בהם מיליונים בבגרותם בבתי-הסוהר".