קציצות לפעוטות

נעמה אשכנזי, אמא למאיה - רודנית אוכל בת שנתיים, פותרת את התעלומה וחושפת את סוד קציצות ההודו של סבתא. בתאבון

הנה לכם סיפור. אמיתי. מהחיים שלי. שמי נעמה ואני אמא למאיה, בת שנתיים הקטנטונת. זה נכון כל מה שאומרים על הפצפונים הללו, שהם כל כך חמודים שבא ממש לאכול אותם. ודוד שלי היה נוהג להוסיף - וכשהם גדלים אתה מצטער שלא עשית זאת.

בכל אופן, הנני לפניכם, אמא לתפארת, מכינה לביתי היקרה אוכל. כלאחר כבוד אני מגישה התקרובת ומגלה לתדהמתי שזאטוטה בת טובים "עושה טובה".

"לא נורא" אמרתי לעצמי "חד פעמי". למחרת שוב שטפתי, קילפתי, טיגנתי, תיבלתי ואוי לבושה - הרוב על הריצפה. "נו נו נו מאיה, לא זורקים אוכל על הרצפה. את לא רוצה, שימי על הצלחת".

ואז בא סוף השבוע. גברת מאיה באה לבקר את סבתה והפלא ופלא - אוכלת ואוכלת ואוכלת (בעיקר קציצות הודו).

"טוב" אני אומרת לעצמי "זה רק בגלל שהיא (סבתא) לוחצת עליה, מכריחה אותה, מתקתקת אותה, אני לא כזאת!"

אבל מה לעשות, שאחרי שבוע ועוד שבוע של אי הצלחה מחד (בבית) ושל זלילה מבורכת מאידך (אצל סבתא) החל הייאוש לנגוס בליבי. התחלתי להיות עצבנית כזאת, כמו לפני מחזור. בא לי לצעוק: "תאכלי!!!" ואני מתאפקת.

"אז... איך את עושה את הקציצות של מאיה?" שאלתי את סבתא בעודי בולעת אחת בעצמי.

"אה...זה קלי קלות" ענתה מיד, ונתנה לי מתכון ממש פשוט.

כבר למחרת רצתי לסופר, חזרתי הביתה בחדווה, הכנתי את הקציצות וקפצתי ראש לתוך בריכה ריקה! חורבן. קטסטרופה! אין צורך אפילו לנסות אותן על מאיה. שוב הילדה אוכלת במבה ותירס מקופסא. שוב ושוב וידאתי את המתכון, אפילו בלשתי בעיני בעוד סבתא מכינה אותו, ושוב ושוב נכשלתי.

"בטח הסתרת ממני חלק מהמתכון" אמרתי לסבתא, שקצת נעלבה. סליחה סבתא.

ובכן רבותי, ובעיקר גבירותי, אמהות יקרות. לאחר מאמצים מרובים אני שמחה לבשר לכם כי נפתרה התעלומה ונמצאה נוסחת הסבתות המנצחת של קציצות הודו מבושלות הנאכלות בשקיקה על ידי פעוטות רודניים. כמה פשוט ככה טעים. הגאונות ענווה כל כך אך דורשת השקעה (מהקצב, אמא'לה, לא ממך).

שימו לב: כדי שהקציצות יהיו רכות, נימוחות, ללא גרגירים קשים, וטעימות - הולכים לקצב ומבקשים שוק הודו מפורק, שקוראים לו גם הודו אדום, לא שווארמה, טרי מהיום. אל תקנו בשר שעמד במקרר אפילו יום אחד - בלשי הטעם שלכם יחושו ולא יאכלו.

מסבירים לקצב שינקה את הנתח היטב - כמו שסבתא אמרה: "אפילו שירד חצי, לא אכפת לי" - שיוציא את השומנים והגידים שמתחבאים להם באמצע. או אז – שישטוף ויטחן.

 

רצים הביתה, מפשילים שרוולים, ומוסיפים (ל-1/2 ק"ג בשר):

 

2-4 כפות פירורי לחם

פחות מ-1/4 כוס מים

פחות מ-1/4 כוס שמן זית

מלח ופלפל שחור

לשים טוב טוב. מרתיחים מים בסיר גדול ומוסיפים מעט אבקת מרק עוף. מגלגלים קציצות בידיים וזורקים פנימה.

אם אתם לא רוצים לבשל את כולן מראש (כי כשזאטוט אוכל אחת שלמה זה הישג יפה) – קבלו בחינם עוד טריק של סבתא (שגם אותו לקח לי שנים לפצח, וזה כלל סיוע אווירי מסבתא בעצמה): צרו עיגולים, הניחו על מגש, כסו בניילון, הקפיאו. כאשר קפאו והפכו ככדורי ברזל ממש, רכזו בשקית ושמרו לשימוש יומיומי. ולמי שלא הבין – אם תשימו את הכדורים לפני שהוקפאו בשקית – תגלו אחר כך קווץ' לא נורמלי שרק יטיח לכם בפנים כמה אתם יכולים להיות לא אינטיליגנטים, לפעמים. הולך מצויין גם בתוך רוטב עגבניות. בהצלחה.