קלקר ואצטון

האם כדאי לנקות קלקר עם אצטון?

אביזרים:

צנצנת גדולה, אצטון, חתיכות קלקר

 

1. שוברים חתיכה קטנה מהקלקר.

2. מכניסים את הקלקר לצנצנת.

3. שופכים פנימה אצטון.

4. מסתכלים בהשתאות על הקלקר נעלם!

(אם זה לא קורה, בודקים שהקלקר אינו מצופה בציפוי פלסטי כלשהו, ואם כן - מסירים את הציפוי.)

 

מה קרה?

 

קלקר עשוי מפוליסטירֵן, מקבוצת הפולימרים, בדומה לרוב הפלסטיקים שאנחנו מכירים. פולימר היא מולקולה מאד ארוכה, לרוב על בסיס פחמני, בעובי של אטום או שניים, ואורך של אפילו מאות-אלפי אטומים. למרות אורכה של מולקולה פולימרית, היא אינה מורכבת ומגוונת כמו חלבון, אלא פשוטה, עם מעט סוגי אטומים. רצף קצר של אטומים נקרא מונומר (מֵרוס = חֶלק, ביוונית). כל פולימר מורכב ממונומר אחד שחוזר על עצמו, ותכונותיו מוגדרות על-ידי אותו מונומר.

הפוליסטירן הוא פולימר דמוי ספגטי, כש"חוטי הספגטי" מפותלים אחד בתוך השני. בעצם נוצרים שם קשרים מכניים חזקים, ולכן הפוליסטירן הוא מוצק חזק.

האצטון עושה שני דברים:

1. חותך חלק ממולקולות הפולימרים והופך אותן לקצרות יותר.

2. פותח את כל הקשרים המיכניים ("פיתולי הספגטי").

לכן נוצרת תופעה של המסה. ניתן להשוות זאת למלח, שהוא מוצק שכאילו נעלם במים. למעשה, כל מולקולה של מלח מתרחקת מהאחרות, והן "מסתובבות" בתוך המים. המלח "מתפזר" במים ולכן לא רואים אותו. משהו דומה קורה לקלקר באצטון: המולקולות מתפזרות בתוך הנוזל.

שימו לב: אם ניתן למים בהם המסנו מלח להתאדות, נקבל שוב גוש מלח. באותו אופן, אם נניח את התמיסה של האצטון והקלקר ללילה, האצטון יתאדה (כי הוא חומר נדיף, אפילו יותר ממים). מה שנקבל בבוקר, הוא שוב גוש של פוליסטירן מוצק.

ושוב הוכח חוק שימור החומר, למרבה צערו של כל מי שחשב שמצאנו את השיטה להתמודד עם המפגע האקולוגי ששמו קלקר.

דרך אגב, מה שנקבל בבוקר לא יהיה קלקר. למה?

כי קלקר, ששמו האמיתי הוא פוליסטירן מוקצף, נוצר בשיטת עיבוד מיוחדת: בתהליך יצירת הגוש, מחדירים לתוך החומר בועות אוויר. כך נוצר חומר מוצק אבל מוקצף (כמו גזוז שהוקפא), ולכן קלקר הוא חזק ומבודד. לאחר ההמסה באצטון בועות האוויר ישתחררו, ולאחר האידוי יישאר מהפוליסטירן המוקצף רק… פוליסטירן, שהוא חומר פלסטי קשיח, נטול קלקריות לחלוטין.

 

ותודה לקובי קיסר.