גליה מאור לא עייפה

אחרי שמונה שנים בתפקיד המנהלת הבלתי מעורערת של בנק לאומי, גליה מאור לא מחפשת אתגרים חדשים ועדיין מלאת התלהבות. היא נהנית מאוד להזמין עובדים לשיחות פידבק על קפה ועוגה. את הביקורות בעיתונות היא לוקחת ללב אבל במידה הנכונה. אם היו מציעים לה שנה חופשה למנוחה, היא לא היתה לוקחת. אבל אם היו מציעים לה לנהל בנק בינלאומי - אולי כן. ראיון חג

באחת הנסיעות האחרונות של גליה מאור לחו"ל, בעודה עולה במדרגות הנעות אל עבר חנויות הדיוטי פרי בנתב"ג, עצרה אותה אשה מבוגרת ואמרה בפליאה: "את גליה מאור מהבנק, נכון? ככה את מסתובבת בלי שומר?" כשהשתיים הגיעו לסוף המדרגות ביקשה הגברת לגזול כמה דקות מזמנה: "קיבלתי נייר מהבנק. רוצים שאני אגיע לסניף ואני לא מבינה למה", אמרה. מאור הקשיבה, ניסתה להבין מה הבעיה, הסבירה לאשה מה מבקשים ממנה במכתב שנשלח לה מהבנק, ולאחר שנפרדה ממנה ביקשה ממזכירתה בטלפון שתעקוב אחר עניינה של האשה לראות שהוסדר.

מאור - המנהלת הבלתי מעורערת של בנק לאומי בשמונה השנים האחרונות - אוהבת את החיכוך עם אנשים. כשלקוח של הבנק ניגש אליה עם בעיה אישית, היא אומרת, היא בדרך-כלל עוצרת ומקדישה לו כמה דקות מזמנה, או מעבירה את הטיפול למי שנמצא בסביבה. היא מעידה על עצמה שחשוב לה להאציל סמכויות, אבל היא גם טיפוס של הפרטים הקטנים. בצד מטרות גדולות שהיא מסמנת לכיבוש, היא גם יכולה להתעניין במלוא תשומת הלב בצבעים החדשים שיהיו דומיננטיים בבגדי הקיץ הקרוב.

מאור, בוגרת תיכון עירוני א' בתל-אביב, תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת ירושלים, מתגוררת ברמת-גן. היא מגיעה ללשכתה, בקומת ההנהלה של בנק לאומי ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב, כל יום בסביבות שמונה בבוקר ויוצאת ממנה בסביבות תשע-עשר בערב. סדר היום שלה מורכב בעיקר מישיבות פנימיות. את הצהריים היא מנצלת לפגישות עם לקוחות, שנערכות בדרך-כלל בבנק. בשעות אחר-הצהריים יש לה סיורים, ישיבות דירקטוריון או ועדות הנהלה, ולעתים מזדמנות היא מנצלת את הזמן לפגישות עם בנקאים זרים או לביקור בסניפים.

בראיון איתנו היא נינוחה ושופעת ביטחון ואופטימיות. כברת הדרך הארוכה שעברה בצמרת המגזר העסקי כמעט אינה ניכרת עליה. כשהיא מדברת על בנק לאומי, זה נשמע כמעט כאילו קיבלה את הג'וב רק לפני יומיים, עם ההתלהבות, הדיבור הנמרץ על התוכניות לעתיד ואזכור הדברים הקטנים שמכעיסים אותה. קשה שלא להבחין בפרפקציוניזם שלה.

 

את לא מתעייפת לפעמים, אחרי כל-כך הרבה זמן בתפקיד?

 

מאור: זה יכול לעייף, ולעתים יש פגם בהנאה. למשל, כשאני מוצאת עצמי מבזבזת זמן על דברים שאחרים יכולים לטפל בהם. כשזה קורה אני לא אוהבת את זה. אנשים צריכים להרגיש שאני מאצילה להם סמכות ונותנת להם את הגיבוי להחלטות שהם מקבלים. אם קורה מצב כזה, אני שואלת את עצמי האם לא מספיק האצלתי סמכויות.

 

לא מפתה אותך לקום יום אחד ולעבור למגזר העסקי, להקים לך חברת השקעות פרטית, משהו משלך?

 

בהסתכלות אחורה, היתה לי קריירה מגוונת, כי ראיתי דברים משני הצדדים - הייתי במגזר הציבורי ועברתי לצד העסקי. זו הזדמנות שלא נופלת בחלקו של כל אחד, ולאורך כל הדרך עבדתי עם אנשים נהדרים, וזו זכות גדולה. לבנק לאומי יש ייחוד בכך שהוא חובק עולם ומלואו, יש לו נתח של 30% במגזר הפרטי בארץ ויש לו פעילות בעולם, שאנחנו רוצים להמשיך ולהגדיל אותה, והשקעות ריאליות. אני חושבת שאני עושה כאן המון משלי. יש לי הרבה דרגות של חופש להפעיל צוות נהדר עם מנופים של מותג אדיר.

 

אין לפעמים אתגר דווקא להקים משהו מההתחלה? זה לא מדגדג לפעמים?

 

האתגר מבחינתי הוא לנצל את הפוטנציאל שיש כאן, והוא גדול מאוד. ההנהלה כאן קיבלה בשעתו בנק אחד ועשתה ממנו בנק אחר לגמרי. נעשה כאן שינוי דרסטי בכל הרמות. עשינו פה דברים שאולי בעסק קטן בכלל לא רלוונטיים.

 

בכל זאת, היתה לך הזדמנות לעבור לנהל את הבנק הגדול במדינה, בנק הפועלים, שהוא בבעלות פרטית, ויכול היה אולי לספק סוג שונה של אתגר, אולי גדול יותר.

 

זהות הבעלות זה דבר חשוב, ולאורך זמן זה מקשה שזהות הבעלות אינה ברורה, בעיקר במישור של העובדים. אבל ההיסטוריה של לאומי מראה שברוב התחומים היוזמות שהיו כאן אינן נופלות מאלה של בנקים פרטיים. במובן מסוים, לנו יותר קשה. במובן מסוים קל יותר, לכאורה, שיש בעלים והם מכתיבים מה לעשות, אלא שממילא מנהל צריך לעמוד על דעתו, ומבחינה זו הבעלות הפרטית לא מקילה. מבחינת תגמול אישי - אין על מה לדבר, לאורך זמן רמת התגמול בבנק לאומי צריכה להתאים את עצמה לרמה של הבנקים הפרטיים.

 

למה לא נענית להצעה לנהל את בנק הפועלים?

 

שקלתי את ההצעה ולבסוף קיבלתי החלטה להישאר בלאומי, ואני שמחה על זה. חשוב לי להגיד שאני נמצאת בבנק לאומי מבחירה. שקלתי מספר הצעות קונקרטיות שהיו לי. כאן יש לי את החבילה המתאימה לי ביותר, תוך הסתכלות על מרכיבי החבילה היום ובעתיד.

 

מה דעתך על רמות השכר במגזר העסקי ובמערכת הבנקאות בארץ?

 

כשהייתי ברוד-שואו בחו"ל היו שואלים אותי איך המנהלים בבנק מתוגמלים, וכשהיו שומעים שאין לי אופציות היו אומרים: אז מה מביא אותך לקום כל בוקר ולרצות לדחוף את הבנק קדימה? בעולם לא מבינים מנגנון אחר, וכך גם צריך להיות - שהתגמול של מנהלים יהיה בעל מרכיב קבוע, והשאר פונקציה של ביצועים ותגמול.

 

מצד שני, יש תחושה שבמגזר העסקי מנהלים לא משלמים על טעויות. אילו היית עושה טעות גדולה, היית הולכת הביתה?

 

זה לא נכון. יש עריפת ראשים במגזר העסקי, ודי להסתכל על מערכת הבנקאות בארץ בשנים האחרונות. מנהלים שלא היו מספיק טובים נשלחו הביתה. אם הייתי עושה טעות גדולה, אין לי ספק שהדירקטוריון היה מקיים דיון בנושא.

 

מה עושה לך את היום ליום טוב יותר בעבודה?

 

כשסגרנו את עיסקת מכירת חברת הביטוח מגדל לג'נרלי היתה לי הרגשת סיפוק גדולה. כשלקוח מרחיב את העסקים איתנו - זה גורם לי סיפוק. הייתי עכשיו בשוויץ ואחד הלקוחות שלנו שם אמר לי שאנחנו יודעים לספק מוצרים טובים ונכונים, גם ברמה בינלאומית - זה עושה לי סיפוק. תחום נוסף שנותן לי סיפוק הוא התרומה לקהילה, שבה מעורב הבנק בפרויקט של 'לאומי אחרי', קרן המעניקה לבני נוער אפשרות לעבור את בחינות הבגרות והשירות הצבאי.

 

מה יכול להרוס לך את היום?

 

כשלא מצליח לנו בעסקים. כשמשהו שעובדים עליו לא מסתדר, כשאנחנו טועים. טעויות מעכירות את רוחי, אבל אני עושה הבחנה: יש טעויות שנבעו משיקול דעת לא נכון ואיתן אני יכולה לחיות, אבל כאשר התהליך לא היה נכון, נמשך יותר מדי זמן, או נפלנו בין הכיסאות, כאשר הדברים מצביעים על בעיה בשיטה - זה מכעיס אותי. גם כשמישהו שסמכתי עליו פישל.

 

וכשכותבים עלייך משהו בעיתונות?

 

יש לי רגישות לדברים שנכתבים עלי, אבל היא לא מוגזמת. צריך להסתכל על דברים בממד ארוך יותר. אני בפירוש קוראת מה שכותבים עלי, ואני מסתדרת עם זה, אבל אני גם מצפה שתהיה הגינות, ואם היא איננה אני בפירוש לוקחת ללב.

 

כתבו עלייך שאת אשת טפלון, ששום דבר רע שקורה בבנק לא נדבק אלייך. איך התייחסת לזה?

 

זה לא משעשע אותי.

 

איך את מפצה את עצמך?

 

יש לי מנגנונים של פיצוי, אבל הם לא משהו מובנה. הסיפוק שלי הוא בטיפול בנושא, בווידוא ובפתרון הדברים, ובזה שכולם יודעים שאני לא מרוצה.

 

וכל זה עדיין מלהיב אותך?

 

בטח, אחרת לא הייתי כאן.

 

אין לך רגעים שבהם את מחפשת אתגרים חדשים?

 

מחסור בחידושים לא העיק עלי. העסק כאן כל רגע מתחדש. אני לא חושבת ולא רואה איך מעבר למקום אחר ייצור אצלי אתגרים מכל סוג שהוא ברמה יותר גבוהה. זה נובע בין השאר מהגודל, המורכבות, היכולות והאנשים.

 

יש איזשהו תפקיד בעולם שהיית רוצה שיציעו לך?

 

מאז שהייתי קטנה אני לא שואלת את עצמי שאלות היפותטיות. אני מניחה שיש תפקידים שאם היו מציעים לי אותם בהחלט יכול להיות שהתשובה שלי היתה אחרת. בנקים בינלאומיים זה אתגר גדול.

 

איך את בוחרת את העובדים שבסביבתך?

 

עובדים נמדדים קודם כל ביכולות המקצועיות שלהם. לא פחות חשוב לי הוא עניין היושרה בכלל והיושר האינטלקטואלי, ולבסוף אני בוחנת את היכולת לעבוד עבודת צוות ולהוביל אנשים.

 

איך את נותנת פידבק לעובדים?

 

הגישה הבסיסית שלי בניהול היא שאנשים באים למקום העבודה שלהם כדי ליהנות ולא רק לעבוד. המוטיב המרכזי שנגזר מהפילוסופיה הזאת הוא שעושים דברים ביחד, תוך שותפות, לא תמיד תוך הסכמה, אלא תוך כדי ליבון ושכנוע הדדי, ובדרך הזו משיגים את המטרות. זה נכון גם במערכת היחסים שיש לנו עם ועדי העובדים שלנו. אני מקדישה הרבה זמן לניהול בצוותא, אבל כל אחד גם יודע את היעדים שלו.

יש לנו בבנק קביעת יעדים מאוד ברורה, גם בהיבט הכמותי וגם בהיבט האיכותי, וההערכה שניתנת ממני ובדרגים הנמוכים יותר היא על סמך היעדים והביצוע שלהם.

 

כמי שנמצאת בראש הפירמידה, איך את נותנת פידבק לעצמך?

 

קודם כל אני חייבת לתת דין וחשבון לדירקטוריון שלנו. במדינת ישראל יש היום חלוקת תפקידים ברורה מאוד בבנקים בין הדירקטוריון להנהלה. המדידה בעסק שלנו היא רציפה - אחת לרבעון, עם פרסום התוצאות. אבל אני גם מקבלת פידבק מהקולגות שלי ומהעובדים בבנק. פתחנו 'פורום קפה' עם המנכ"ל: אחת לתקופה אני מזמינה עובדים לקפה ועוגה. אני יותר מנסה להקשיב, שואלים שאלות, אני עונה. בנוסף יש מגע עם הלקוחות, שזה קטע חשוב בניהול, ואני לומדת מהם הרבה.

 

את טיפוס שבע רצון?

 

אני חושבת שאני מפעילה ביקורת עצמית ברמה סבירה. אני גם יודעת ליהנות מהצלחות.

 

מה הדברים שגורמים לך סיפוק בעבודה?

 

שני דברים: האחד זה הקשר עם האנשים, מכל הסוגים - לקוחות, עובדים, מנהלים, כל העניין של ניהול אנשים. השני הוא המגוון והמורכבות של הנושאים שבהם אני מטפלת, גם ברמה האינטלקטואלית וגם ברמה האסטרטגית.

 

איזו תלמידה היית בתיכון?

 

הייתי תלמידה טובה בכיתות טובות מאוד. החבר'ה מהמחזור שלי בתיכון עירוני א' היו קבוצה של אנשים מוכשרים - יוסי ורדי, ערי סטימצקי, השופטת עדנה קפלן, דן פאר.

 

בצעירותך עלה אי-פעם בדעתך שתהיי מנכ"ל בנק?

 

תמיד רציתי לעשות משהו מעניין ואתגרי שקשור בניהול אנשים. ניהול בנק זה לא משהו שעלה בדעתי, אבל אני שמחה שזה קרה לי.

 

אם היו מציעים לך שנה חופשה, מה היית עושה בה?

 

הפסקה של שנה מהבנק היתה לי קשה. לא הייתי יכולה להתנתק לגמרי. היו הרבה שיחות טלפון. אני מרגישה שהאחריות שמוטלת עלי היא מאוד גדולה. אין לי באמת את היכולת לקחת שנה אוף. הייתי עומדת בפיתוי הזה.

 

ואילו היה לך סתם זמן פנוי יותר במשך היום, למה היית מקדישה אותו?

 

הייתי רוצה להקדיש יותר זמן למשפחה שלי, לתחביבים, שזה המון דברים - ספורט, טיולים, מוזיקה, לנסוע לארצות רחוקות, לקרוא ספרים.

 

את מרגישה שהמשפחה שילמה מחיר על הקריירה שלך?

 

הרבה פעמים שאלתי את עצמי שאלות ביחס למחיר שאני משלמת, אבל בראייה אחורה אני חושבת שהצלחתי למצוא את האיזון הנכון. בסך הכל יצרתי איזון סביר.

 

עובדת היותך אשה במערכת גברית, יש לה השפעה?

 

לא הרגשתי שנושא הנשיות מפריע או עוזר.

 

כאם עם קריירה, יש לך ציפיות מהילדים שלך?

 

אני רוצה שהם יהיו שבעי רצון ומאושרים. זו אולי תשובה שלא הייתי נותנת לפני 20 שנה, שאז אולי המודלים שלי להגשמה עצמית היו מושלכים עליהם באופן מלא. היום אני מנסה לא לומר להם מה לעשות. בבית העברנו להם את המסר שהם צריכים לעשות מה שטוב להם, אבל אי-אפשר לשכוח שהם גדלו בבית שבו אבא היה מנכ"ל י.ב.מ ואמא מנהלת בנק, ובסופו של דבר הם הלכו בכיוונים לא רחוקים מזה. שלושתם גמרו תואר ראשון בתחומי המחשבים או המשפטים והמשיכו לתואר שני במינהל עסקים. כולם היו קצינים בצה"ל. רון, הבן הבכור (38), עוסק בייעוץ באמדוקס, דנה (33) עובדת במקנזי בניו-יורק, ואמיר (28) לומד מינהל עסקים בקלוג.

 

10 דברים שלא ידעתם על גליה מאור

 

1. היא מסמר" חברתי. באירועים המוניים היא נוהגת להתבלט ולעתים גם לסחוף אחריה את הנוכחים (אפילו כשמדובר בריקודים).

2. יש לה שלושה ילדים וארבעה נכדים.

3. הבן הבכור שלה עבד פעם בבנק הפועלים.

4. בעלה, יהושע מאור, היה מנכ"ל י.ב.מ והיום הוא דירקטור בחברות מקבוצת גרין שבשליטת יצחק תשובה.

5. היא נמנית עם חוג קלי רגליים, קבוצת אנשים שמארגנים טיולים בארץ ובחו"ל.

6. היא ידענית ענקית, כמעט בכל תחום, החל מאופנה וכלה בתקופה הרוסית של קנדינסקי - מה שמאפשר לה לפתוח בשיחה כמעט עם כל אחד ללא קושי מיוחד.

7. היא זוכה לפרגון גדול בקהילה העסקית בעולם. באוקטובר 2002 דירג אותה המגזין פורצ'ן" במקום ה-34 ברשימת הנשים המשפיעות ביותר בעולם.

8. היא נוהגת לעשות הליכות רגליות בים בשבתות.

9. בטיסות היא נוהגת לנצל את הזמן לקריאה.

10. החופשה האחרונה שלה היתה בפסח, לניו-יורק, שם גם מתגוררת בתה.