שרון: "הטרור נהדף, האביב החדש נראה מבטיח"

ראש הממשלה נידב אופטימיות מדינית לגבי המסלול הפלסטיני, בדברים שנשא בטקס לזכר חללי פעולות האיבה. בשעה 11:00 נשמעה ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת שתי דקות, ומייד לאחריה התקיימו טקסים ב-43 בתי עלמין צבאיים

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה צוין היום (ג') ברחבי הארץ. בשעה 11:00 בצהריים נשמעה צפירה בת שתי דקות, ומייד לאחריה נפתחו טקסי זיכרון ב-43 בתי עלמין צבאיים.

טקס הזיכרון המרכזי נערך בהר הרצל בירושלים במעמד ראש הממשלה, הנשיא, הרמטכ"ל ובכירים בהווה ובעבר. בטקס נשא תפילה הרב הראשי לצה"ל, תא"ל ישראל וייס. החזן הצבאי הראשי, סא"ל חיים ויינר, הקריא את תפילת "אל מלא רחמים", ופנחס אלבז ששכל את בנו רפאל ז"ל ב-1981, אמר קדיש.

בשעה 13:00 נפתח טקס הזיכרון מול האנדרטה לחללי פעולות האיבה בהר הרצל. בטקס נשאו דברים הנשיא משה קצב וראש הממשלה אריאל שרון, ובשם המשפחות השכולות נאם עוזי זימן, שבנו צביקה ז"ל נרצח בפיגוע בעותניאל.

מניין החללים עומד על 21,540, כאשר 254 מהם נפלו בשנה האחרונה.

 

"האביב החדש נראה מבטיח"

 

בדברים שנשא ראש הממשלה שרון בטקס לזכר חללי פעולות האיבה, הוא התייחס להתפתחויות האחרונות באזור, ולאפשרות להביא לפריצת דרך מדינית:

"ביום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל אנחנו מעלים על לוח ליבנו את זכרם היקר של אזרחים טובים ותמימי דרך, חללי הטרור הערבי הרצחני שאין גבול לשפלותו.

היום מתייחד העם לב אחד עם כאבן העמוק של המשפחות שבביתן היכה היגון. אין בפי תנחומים, הן דלות המילים מלהפיג את הצער, אך לו תהיה לכם לנחמת מה ההכרה הניצחת כי מזימת הטרור לא צלחה. כי איתן העם וצה"ל משיב מלחמה והודף אחורה את הטרור והוא רודף ומכה בו בעוז ובתחבולות בבסיסיו ובערי מקלטו. על כן, אביבה החדש של מדינת ישראל נראה כעת בהיר ומבטיח יותר מהאביב דה אשתקד.

לפני 55 שנה בעת הכרזת העצמאות השמיע דוד בן גוריון את הקריאה, שנכונותה ותוקפה לא פגו עד עצם היום הזה. אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזה"ת כולו. דחייתה של הקריאה הזאת ושל היד המושטת לשלום היתה מקור כל האסונות, המלחמות, השכול ושפיכות הדמים.

שכנינו הפלסטינים באופן מיוחד הולכו שולל פעם אחר פעם על ידי הנהגה נפסדת, שהמיטה עליהם אסון אחרי אסון ולא זכו למנהיגות אחראית בונה ומפוכחת. רק עכשיו אחרי כישלונה של אסטרטגיית הטרור אולי תוכיח הנהגה אחרת כי היא מסוגלת להוביל את הפלסטינים בפעם הראשונה לדרך חדשה באמת. זו תקוותי הכנה וזו תקוות כל חפץ שלום.

הפגנת המנהיגות הנחושה של העולם החופשי בראשותו של נשיא ארה"ב, חרף התנגדות מצד מדינות וציבורים רבי עוצמה, עשויה אף היא להוביל לתמורה יסודית באזורינו. אם תתמיד אפשר שאימת הימצאם של אמצעי השמדה המונית בידי משטרי רשע וסכנת הטרור העולמי, שמוצאו במזה"ת יוסרו והאזור יצעד לקראת יציבות והסדרי שלום ויתכן אף לקראת פתיחות ודמוקרטיזציה. מדינת ישראל תקדם התפתחות כזאת בברכה ותמלא בה ברצון את חלקה.

בל נשגה. המציאות עודנה מורכבת, המלחמה בטרור הפלסטיני לא תחדל עד אשר ימוגר כליל, עד אשר תחדל ההסתה הפרועה המניעה אותו, עד אשר תומר האיבה ברצון טוב. הדרך עודנה ארוכה וקשה, אך לטרור ולאיבה לא תהיה תוחלת.

אל היעד ביטחון ושלום, ואני מדבר על שלום אמת בו נבוא אם רק נלמד את לקח העשור האחרון. לא באשליות נשיג את השלום המיוחל, לא במתן אשראי למי שהוכיח פעם אחר פעם כי איננו ראוי לאמון ולא בנוסחאות שווא המנותקות מן המציאות הקשה, כי אם בנחישות בהתמדה מפוכחת, בהתעקשות על קיום קפדני של הסכמים חתומים ובעמידה תקיפה על צורכי ביטחוננו ועל האינטרסים החיוניים של ישראל. כך בדעתי להוביל וכך בעזרת השם נשיג את מבוקשנו, את הביטחון והשלום לעמנו".

 

"אני זוכר אותם אחד אחד"

 

ראש הממשלה נשא דברי הספד לזכרם של חללי מערכות ישראל בטקס המרכזי בהר הרצל. להלן הנאום המלא:

"משפחות שכולות יקרות, כבוד נשיא המדינה והגברת קצב מכובדיי כולם. בשעת ההתייחדות הזאת ניצבים כאן ובחלקות הצבאיות של בתי העלמין בכל רחבי הארץ בני משפחת השכול הגדולה, ועם שלם ניצב עימם לב אחד בדומיית תוגה ותודה.

שורות האבן ארוכות מאוד ושפתן צבאית וחשוקת שפתיים. רק שם ומספר אישי, תאריך וגיל, מקום נפילתם וכמעט לא עוד. אך מאחורי כל מצבה, עולם מלא של זיכרונות, פרקי ילדות ונעורים עלומים שכלו, חלומות שנגוזו, שאיפות שעלו בעשן.

לכם בני המשפחות ולכל חבר לנשק, ידיד ומכר, האבן אינה אלמונית. לכם היא עוגן געגועים שלא ימוש עוד ממקומו לעולם עם משא הכאב והצער הנישא בלבבכם תמיד.

המשורר נתן יונתן, ששכל את בנו ליאור במלחמת יום הכיפורים, ביטא זאת כך: "איבדנו כל אשר יקר היה, ונשתוק את המילים ששכחנו. נעמיד פנים גאות, ניישר את הגב, נלמד לחיות עם האמת המרה וכמו ספנים ותיקים נפליג כאילו בלי מורא ללב הים אל אם הסערה".

כאבכן, משפחות יקרות לא זר לי. בשבילי, בסלעים הירושלמים הללו סביב סביב טמונים רבים מרעיי, ממפקדיי, מפקודיי. אני זוכר אותם אחד אחד צלולים ובהירים כאור. מפגישה ראשונה ועד קרב אחרון, ובתווך - רעות שנחצבה במסעות ואימונים מפרכים בהווי החיילי המיוחד של יחידה לוחמת, במשובה הרפתקנית משותפת, בתעוזה עד קצה הגבול ומעבר לו ומעל הכל בתחושת שליחות ושבועה כי דם יהודי לא יהיה הפקר.

זו ברית שאין חזקה ממנה, נאמנות שנצבעה צבע חאקי וזית, שנכתמה בדם. אני שייך לדור שעבר את הסף משעיבוד לגאולה. הייתי שם עם חבריי בקרבות מלחמת העצמאות כשגבינו אל הקיר ונשקנו מועט ודל.

כל מי שהיה שם איננו יכול לקבל את מדינת ישראל כמובנת מאליה. כל מי שהיה שם יודע עד כמה היה גורל הישוב וגורלו של העם היהודי כולו שלוש שנים בלבד אחרי השואה, מוטל אז על כף המאזניים ורק כחוט השערה היטה את הכף. כל מי שהיה שם לא יכול לפקפק לעולם בצדקת מלחמתנו. כל מי שהיה שם לא יוכל שלא להתפעם מן החיל הגדול והעצום שעשתה מדינת ישראל מאז ועד היום.

מה שהיטה את הכף אז ומה שהבטיח את הקיום מאז ועד היום ואפשר את הנס ואת הפלא ששמו מדינת ישראל, הוא זה אשר לו יוחד יום הזיכרון הזה.

עוד שעות מעטות, עם ערב יינשא שוב הדגל אל ראש התורן וחג העצמאות ה 55 יוחג. יקר לנו עצמאותנו, יקר לנו הדרור שנקנה בדם הנופלים ויקרה לנו מדינת ישראל שלנו כגודל המחיר שנתבענו ועודנו נתבעים לדאבוננו לתת למענם. המחיר שאין ערוך לו. כראש ממשלת ישראל ובשם העם, אני רואה לעצמי היום חובה משולשת. האחת, לזכור ולהוקיר תמיד את שנתנו נפשם במערכה למען נחייה ולא לזנוח לעולם את משפחותיהם, אשר איבדו את היקר להן מכל. השנייה, לשאוף בכל עת לעשות את מדינת ישראל טובה ומתוקנת יותר כמעלת קורבנם הטהור. השלישית, לכלות את המלחמה מן הארץ ולהביא לה ביטחון ושלום. זו חובתנו לנופלים זו מחויבותנו למשפחת השכול ובעזרת השם נמלאנה. יהיה זכר חללי מערכותינו צרוב לעד בנצח ישראל".