ונציה, ככר סן מרקו ופעמון הזכוכית

איך קנינו את פעמון הזכוכית הקטן שלנו? מדוע הוא שבור בקצהו? למה אנחנו שומרים אותו עדיין? ואיך זה קשור בכלל לאוכל? סיפור ומתכונים ונציאניים

"מה זה פעמון הזכוכית המקסים הזה"? שואלים האורחים שלנו, אחרי שהצלצול שלו (למרות שהוא סדוק), מזרז אותם להצטרף אל שולחן האוכל. "סיפור ארוך", אני אומר. וכטוב ליבי ביין אני ניאות לספר אותו למאזיניי.

אני חוזר אחורה במנהרת הזמן, עשר שנים בלבד, ואנחנו בכיכר סן מרקו בוונציה. הגנו לעיר ברכב, דבר שהתברר כטעות - חנינו בבניין המיוחד המשמש לחנייה לאלה המתעקשים להיסחב לעיר ברכבם, במקום להשתמש בתחבורה הציבורית הנוחה מערי הלוויין הסמוכות לונציה – מסטרה ומגרה.

חם בחוץ ואנחנו תשושים ורעבים, מההליכה בסמטאות העיר. וכאן אנו עושים את הטעות השנייה ומתיישבים באחד מבתי הקפה הפזורים בכיכר, רק כדי לגלות אחרי כמה דקות את המחיר הפנטסטי של כוס בירה וקפוצ'ינו במרכז תיירים סואן כל כך. על אוכל אין בכלל מה לדבר במקום כזה.

הכיכר מקסימה. ארמון הדוג'ה, שנראה כאילו הוא תמיד בשיפוצים. מגדל השעון של (Torre dell'Orlogio) עם האנשים בראשו, הממתינים לשני הפסלים, פטישים בידיהם שיכו על פעמון הענק, ויחרישו את אוזניהם לשארית היום. קתדרלת סן מרקו הנפלאה, התיירים ו….היונים. קשה להאמין מה יש כאן יותר, תיירים או יונים.

איננו מתעכבים לספור ואנחנו ממשיכים לכיוון המזח. כאן חוצה את העיר תעלת סן מרקו, ומן העבר, השני, על אי פרטי משלה ניצבת כנסיית סן ג'ורג'יו מג'ורה.

אני מצלם כמטורף ומסגיר בכך את זהותנו התיירית. מפינה לא רחוקה מתקרב אלינו גבר כסוף שיער, בחולצת גונדוליירים מפוספסת ובכובע המיוחד שלהם. הוא מחייך אלינו כאילו מצא את אחיו האובדים. "שלום", הוא אומר, בעברית. מעניין איך הם מזהים אותנו בכל מקום. אני עונה לו צ'או ומשיב בחיוך. יש לכם מזל, הוא אומר כשהוא עובר לאנגלית סבירה למדי. יש היום מבצע במורנו ואתם זכאים לקבל זוג כרטיסי חינם לנסיעה בטקסי אל האי.

"טקסי?", אני תוהה.

"כן", הוא אומר, "הסירות כאן נקראות טקסי".

"וכמה זה יעלה לנו?", אני שואל בחשדנות ישראלית טיפוסית.

"זה בחינם. ותוגש גם ארוחה" הוא מפתיע. וכשיש אוכל בחינם, איך אפשר לסרב.

"אנדיאמו", הוא אומר, ולוקח אותנו אחריו אל הרציף. שם אנחנו מוכנסים אחר כבוד לסירה קטנה הנושאת את השלט Taxi אשר, אחרי המתנה של דקות ספורות, עוזבת את הרציף כשאנחנו נוסעיה היחידים.

ה"קפיטן" המשופם מנופף בעליצות לשייטי הגונדולות שמסביב, אינו מבין מילה אחת באנגלית ואנו מצטנפים לנו בפינת הסירה במתח ובחשש. בכיס מכנסיי, נמצא כל כספנו, בארנקה של רעייתי נמצאים כל המסמכים החשובים כולל כרטיסי הטיסה, ואנחנו מתנדנדים לנו בקליפת אגוז מטרטרת אל מקום בלתי ידוע כאשר אין אף אדם בעולם שיודע היכן אנחנו כשהבטן מכרכשת מרעב. אין דבר, אני אומר לעצמי, תיכף נאכל.

20 דקות והאי לפנינו ואנחנו מורדים אל מזח קטן, בגבו של צריף ענק. על הרציף צמד – בחורה ובחור. המקבלים את פנינו בחיוך ומובילים אותנו אל ה"מפעל". שם, באולם קטן צפופים ארבעה בני משפחה היושבים ומכינים את עבודות הזכוכית המופלאות של מורנו. אנחנו מנסים להתעכב מעט, אולם מלווינו מדרבנים אותנו, בגסות אדיבה, להמשיך הלאה.

האולם הבא, כך מסתבר הוא סיבת ביקורנו. כאן, על מדפי זכוכית מצוחצחים מונחת מיטב תוצרת המפעל ואנחנו מוזמנים לקנות. שני המלווים לצידנו, אינם מרפים ומציעים לנו את היצירות היקרות ביותר שבחנותם. לא נצא מכאן לעולם אם לא נקנה משהו, אני מסנן לרעייתי בין שיני ואנחנו מחפשים דבר מה קטן שנוכל לממן.

אנחנו מוצאים פעמון זכוכית מקסים בצבע כחול שמיים ונאחזים בו כמוצאי שלל. זהו אני אומר, נקנה את הפעמון. אנחנו מזדרזים לקופה, משלמים מחיר עתק ומוצאים את עצמנו שוב על הרציף.

"איפה האוכל?", אני שואל ונענה בתשובה שרק מי שקונה בסכום מסויים זכאי לארוחה.

"והסירה?" מסתבר שעלינו למצוא מונית-סירה על חשבוננו.

אנחנו שוכרים מונית בקרבת מקום ומשחררים אנחת רווחה כאשר אנחנו שמים שוב את רגלנו על המזח של ונציה. שם, בקרבת מקום אנחנו מגלים חנות דברי זכוכית ממורנו, עם אותו פעמון, במחיר שהוא פחות ממחצית המחיר ששילמנו.

 

ועכשיו אוכל

 

במדריך התיירים שבידי אני מזהה מסעדה בקרבת מקום. יקרה, כתוב בספר. מה כבר יכול להיות יקר יותר מהפעמון הזה אני אומר ואנחנו שמים את פעמינו ממש בריצה למסעדת אנטיקו מרטיני, המרוחקת מאות מטרים ספורים מפינתו המרוחקת של ככר סן מרקו. כאן סמוך לבית האופרה לה פניצ'ה אנחנו זוכים לאחת הארוחות הטובות שאכלנו באיטליה – צדפות ברוטב בזיליקום ופולנטה, ספגטי עם מולים וצדפות, דג סי בס עם שומר וליקר אניס, ריזוטו פירות ים ופפרדלה עם נתחוני דגים ברוטב שמנת ופלפלים מתוקים. קינוח של גראפה מעולה, מטשטש אותנו מעט ומרכך ולוא בקצת את ההלם שאנו מקבלים מן החשבון.

אנחנו נושאים את הפעמון אתנו במשך שארית היום, בצפיפות שבסמטאות ובשוק שבגשר הריאלטו, רק כדי לגלות, כשאנו חוזרים ארצה, שהפעמון נשבר מעט בקצהו.

עכשיו, אמרו לי אתם, האם סדק קטן הוא סיבה מספקת להשליך פעמון יקר כל כך?

 

מסעדת Antico Martini (קיימת מאז 1720) קמפו סן פאנטין, סן מרקו 1983, משמאלו של בית האופרה לה פניצ'ה, ונציה. טל. 041-5237027

 

 

 

דג סי בס עם שומר בסגנון אנטיקו מרטיני

 

חומרים:

 

400 גרם דג סי בס, מנוקה וללא עצמות

20 מ"ל ליקר אניס או עראק, או פרנו

1/2 כפית זרעוני שומר

1 כוס יין לבן יבן

2 כפיות שמן זית

1 כף חמאה

פטרוזיליה טרייה קצוצה

מלח, פלפל וקמח.

 

הכנה:

 

1. מתבלים את נתחי הדג במלח ופלפל וטובלים בקמח.

2. מחממים את שמן הזית במחבת, מוסיפים את הדג ומטגנים עד שהוא מזהיב.

3. מסננים את השמן ומוסיפים את היין, ליקר האניס וזרעוני השומר. מבשלים 3 עד 4 דקות נוספות.

4. מעבירים את נתחוני הדג לצלחת הגשה, מוסיפים לרוטב את החמאה ומערבבים על אש גבוהה.

5. שופכים על הדג ומקשטים בפטרוזיליה קצוצה.

 

כבד בסגנון ונציה

 

 

 

חומרים (ל-4 סועדים):

 

1/2 ק"ג כבד בקר, חתוך לפרוסות בעובי של כ-6 מ"מ

4 בצלים חתוכים לפרוסות דקות

מיץ מלימון אחד

50 גרם חמאה

מלח ופלפל שחור

3 גבעולי פטרוזיליה קצוצה

 

הכנה:

 

1. מחממים במחבת חצי מכמות החמאה, מוסיפים את הבצל ומטוגנים עד להשחמה חלקית, מוסיפים מעט מים כדי שלא יתייבשו כל הנוזלים.

2. מוסיפים מלח ופלפל, מערבבים ומעבירים לצלחת.

3. מוסיפים למחבת את שארית החמאה, מטגנים את הכבד וכאשר הוא משחים, ממליחים ומתבלים בפלפל.

4. מחזירים למחבת את הבצל, מוסיפים את מיץ הלימון ומחממים היטב.

בעת ההגשה מפזרים מעל כמות נדיבה של פטרוזיליה קצוצה.

 

אורז ריזי ביזי

 

זוהי מנה ונציאנית קלאסית, הנמנית עם מנות הפסטה בארוחה איטלקית.

 

חומרים (ל-2 סועדים):

 

30 גרם חמאה

3 בצלוני שאלוט

100 גרם חזה אווז מעושן, או בייקון

150 גרם אורז מסוג ריזוטו

1/2 1 ליטר ציר מרק עוף

2 כוסות אפונה טרייה, ללא התרמילים, או אפונה קפואה

מעט גרעיני שומר

גבינת פרמזן מגוררת

חמאה

 

הכנה:

 

1. מחממים את החמאה במחבת, קוצצים את בצלוני השאלוט ומטגנים אותם כמה דקות על אש נמוכה. עד שהם הופכים שקופים.

2. מוסיפים את חזה האווז, מטגנים חצי דקה נוספת ומוסיפים את האורז.

3. משאירים על האש, ובוחשים, עד אשר האורז מכוסה כולו בחמאה והופך לשקוף מעט.

4. מוסיפים כוס אחת מציר מרק העוף, ומבשלים על אש בינונית, תוך בחישה בלתי פוסקת.

5. מוסיפים את האפונה. ממשיכים להוסיף את ציר מרק העוף בכל פעם שהאורז מתייבש (לא להפסיק לערבב).

6. ממשיכים כך ומוסיפים נוזלים בעת הצורך עד אשר האורז מוכן (כ-20 דקות).

7. מוסיפים את גרעיני השומר. מורידים מהאש ומוסיפים לאורז 4 כפות חמאה ואת הפרמזן.

 

בליני

 

אפריטיף נפלא שהומצא על ידי ג'וזפה צ'יפריאני ב-Harri's Bar המפורסם בוונציה.

 

מכינים ישירות בכוס שמפניה גבוהה.

 

חומרים:

 

מנה אחת אפרסק טרי מרוסק

2 מנות יין תוסס מהמקפיא (רצוי יין ספומנטה)

1 כפית מיץ לימון

 

הכנה:

 

מרסקים את האפרסק, ממתיקים בסוכר לפי הטעם. מוסיפים את מיץ הלימון. מערבבים היטב עם היין ומגישים עם חתיכת אפרסק טרי.

המשקה הידוע בשם רוסיני, עשוי בצורה דומה, עם תות שדה מרוסק במקום אפרסק.