משתנה עם הספר

גבריאלה אביגור רותם עובדת על רומן שלישי, הפעם על מחשב מול בקעת בית נטופה

"אני עובדת על הרומאן השלישי שלי, אבל לא רוצה לדבר עליו, כי התכנים שלו משתנים כל הזמן. גם אני משתנה עם הספר. יש תובנות חדשות, שייכנסו רק מאוחר יותר. בין הספר הראשון שלי לשני עברו שבע שנים ובין השני לשלישי שמונה. לגבי הרומאן הזה אין לי מושג.

"אני לא בתחרות עם אף אחד, עובדת לפי הקצב שלי, כתיבה איטית וממושכת. אני אדם של בוקר. מתעוררת בשבע, ובשמונה אני כבר ליד שולחן הכתיבה. את הספר הזה אני כותבת במחשב, את הקודמים ביד, וצדקו אלה שאמרו שזה מקצר את תהליך העבודה. המחשב נותן אפשרויות אינסופיות, במיוחד לבעלי ביקורת עצמית גדולה. הוא מגרה לתקן, ללטש ולהעיף החוצה קטעים. אני כותבת שש-שבע שעות ביום, ואחרי שאני מסיימת אני מגלה בדרך כלל שנשארו לי רק אלף מילים ממה שכתבתי. אין לי מושג איך זה קורה, אולי בגלל התיקונים הבלתי פוסקים והבדיקה החוזרת של פרטים.

"אני גרה באבטליון שבגוש שגב. מקום מדהים, שקט ויפה, אבל כשאני כותבת אני מתנתקת ונמצאת רק ברומאן, למרות שמחלון חדר העבודה אני יכולה לראות את בקעת בית נטופה המוצפת כרגע מים, כאילו זו כינרת זוטא. אחרי שאני מסיימת לכתוב, אני עובדת בגינה" (מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות").