הקרב על פו הדוב

כשכתב א.א. מילן את ספרו "הבית בקרן פו", הוא לא חלם שיום אחד יילחמו עורכי-דין עם מוחות גדולים מאוד בעניינו של דוב עם מוח קטן מאוד, אבל מכניס מיליארדים. שני צדדים מתגוששים על פו וחבריו: נכדתו של מילן וחברת "דיסני" מול יורשי הסוכן שרכש את הזכויות על הדמויות האהובות. עכשיו אמור בית-המשפט לפסוק למי שייך הדוב המפורסם בעולם

"דוב עם מוח קטן מאוד חושב לפעמים על כל מיני דברים ברורים, ואז הוא מגלה שדברים שנראים מאוד 'מדוברורים' בראש, משתנים מאוד אחרי שהם יוצאים החוצה ומגיעים לאנשים אחרים", כתב אלן אלכסנדר מילן בספרו "הבית בקרן פו". זה היה ב-1928, ואף אחד לא יכול היה לנבא כי 75 שנה מאוחר יותר יישבו עורכי-דין עם מוחות גדולים מאוד ויילחמו ביניהם בבית-משפט בלוס-אנג'לס בעניינו של דוב עם מוח קטן מאוד, אבל עם פוטנציאל רווחים של מיליארדי דולרים.

בפינה אחת של הזירה עומדת שירלי סלזינג'ר-לאסוול (80), אלמנתו של הסוכן-הספרותי סטיבן סלזינג'ר, שרכש את הזכויות על הדוב המפורסם ועל חבריו מהיער מהסופר א.א. מילן עצמו בשנת 1930. בפינה השנייה ניצבת חברת "דיסני" הענקית, שכבר מזמן משויכת בתודעה כבעלים של פו, חזרזיר, טיגר, אי-אה, קנגה, רו ושאר החברים של כריסטופר רובין, המככבים בסרטים המצוירים ומשתתפים במצעדים בפארקים של דיסני ברחבי העולם.

בחודש נובמבר האחרון הם גייסו לפינה שלהם את נכדתו של מילן, קלייר, שמנסה, בעקבות שינוי בחוק זכויות היוצרים בארצות-הברית, לדרוש להחזיר לרשותה את הזכויות על היצורים, פרי מוחו היצירתי של סבא שלה.

 

כשהיינו ילדים

 

כשחזר א.א. מילן הביתה מהקרבות בתום מלחמת העולם הראשונה והחל לכתוב סיפורים ושירי ערש לבנו הקטן, כריסטופר רובין, הוא לא העלה בדעתו שיום אחד הם ישמשו עילה למאבק איתנים שמעורבים בו סכומי כסף אגדיים. "תפילת ערבית" היה שמו של השיר הראשון, שהופיע במגזין "ואניטי פייר", אחרי שאשתו של מילן שלחה עותק בלא ידיעתו של בעלה. זמן קצר אחריו פורסם ספר השירים הראשון "כשהיינו ילדים", שהיה גם ההיכרות הראשונה של העולם עם פו הדוב.

פו, כמו שאר הדמויות המוכרות והאהובות, הגיע מחדר הילדים של כריסטופר רובין מילן, ובשנת 1925 הם הופיעו לראשונה, באיורו של א.ה. שפארד, בעיתון "לונדון איבנינג ניוז". ההומור המוזר והתמימות של פו כבשו לבבות, והפכו אותו לדוב האהוב ביותר בעולם כבר עשרות שנים (בחברת "דיסני" הוא נחשב לרווחי יותר ממיקי מאוס האגדי). אבל האידיליה ביער הקסום לא הקרינה על המציאות.

עם השנים התפתחה "קללת פו", המוצאת את ביטויה כיום בקרב המשפטי בין נכדתו של מילן לבעלי הזכויות האמריקנים. "קללת פו" רדפה כל השנים את אלה שהיו קרובים לדוב. א.א. מילן עצמו, שמאוחר יותר עבר לכתוב ספרים למבוגרים, היה מלא מרירות על העובדה שהוא מפורסם אך ורק בזכות ספרי הילדים שלו.

כריסטופר רובין מילן, שמצד אחד אהב מאוד את פו ואת הסיפורים עליו, כעס מאוד על אביו, שגזל ממנו, לדבריו, "את שמו הטוב". הילדים בבית-הספר צחקו עליו בגלל הספרים, והוא השתדל מאוד להדיר את רגליו מבית ההורים. את אביו החולה ביקר לעתים רחוקות מאוד עד מותו של זה ב-1956, וטקס האזכרה היה גם הפעם האחרונה שבה ראה את אמו, שמתה 20 שנה מאוחר יותר. הוא לא הסכים לקחת אגורה מכספי התמלוגים של "פו הדוב", עד שנולדה בתו קלייר, שסבלה משיתוק מוחין.

סטיבן סלזינג'ר, שבפרץ של ראיית הנולד רכש את הזכויות בצפון-אמריקה על מוצרי "פו הדוב" מא.א. מילן בעבור 1,800 דולר, מת מוות פתאומי ב-1953 והותיר את אלמנתו, שירלי, לטפל בעסקים. "ידעתי מיד מה צריך לעשות", אמרה שירלי בראיון לפני מספר שנים. "נכנסנו לעסקי בגדי הילדים, ובמקביל הזמנתי כלי-אוכל, צעצועים, טפטים ולוחות שנה. פתחנו 'פינות פו' בחנויות הילדים המובחרות בכל רחבי ארצות-הברית", סיפרה.

מאמצי השיווק שלה תפסו את עינם של מנהלי אולפני 'דיסני', והשאר היסטוריה. גם היום, טוענת שירלי סלזינג'ר-לאסוול, אף אחד לא אוהב את פו יותר ממנה. ויש לה הוכחות. היא לובשת פיג'מות של פו, שעונים של פו, חולצות של פו. בובה קטנה וצהובה של פו מנופפת לנהגים שלידה, כשהיא עוברת במכונית הרולס-רויס שלה ברחובות בוורלי-הילס. "מעולם לא רציתי שפו המסכן יעבור את כל הסבל הזה", אמרה בראיון למגזין "פורצ'ן" בשנה שעברה. "זה כל כך לא צודק".

אבל זה לא מפריע לה להגיש ב- 1991 תביעה נגד אולפני "דיסני" בטענה שהם מתחמקים מתשלום תגמולים על סרטי קולנוע ודי-וי-די, משחקי מחשב ומוצרים אלקטרוניים נוספים (שבעלה המנוח כמו גם א.א. מילן לא חלמו אפילו על קיומם כשחתמו על החוזה ביניהם).

 

הנכדה גויסה למלחמה

 

"אנחנו דורשים פיצוי של מאות מיליוני דולרים", אמר בשעתו ברט פילדס, עורך-הדין המייצג את משפחת סלזינג'ר, "ואנחנו מאוד בטוחים שיש לנו קייס חזק". פילדס כבר ייצג כמה מהשמות הגדולים בהוליווד, מהביטלס ועד ג'ון טרוולטה וטום קרוז, והיה בא-כוחם של כל האולפנים הגדולים. "פרט לאחד", הוא ממהר להוסיף. "לעולם לא אייצג את אולפני 'דיסני', כי אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב שלא אוכל לתבוע אותם. הם גדולים, הם קשוחים והם בלתי מתפשרים".

לדבריו, חייבת חברת "דיסני" לשירלי ולבתה, פאטי, כמיליארד דולר תמלוגים, על-פי הסכם שנחתם בין שני הצדדים ב-1961. אבל מה עושים כשגם בחברת "דיסני" חושבים שהמצב הנוכחי לא צודק? מנהלי "דיסני" משוכנעים שמשפחת סלזינג'ר כבר קיבלה די והותר מההון העצום המצטבר – בחלקו הניכר בזכות הפעילות הנמרצת של האולפנים, הן בתחום האמנותי והן בתחום שיווק המוצרים הנלווים – ושהגיע הזמן לתקן את העיוות.

הם גייסו לעזרתם את קלייר מילן, שהגישה תביעה לבית-המשפט להחזיר לרשות המשפחה את הזכויות על פו וחבריו. אם בית-המשפט יפסוק לטובתה, "דיסני" כבר מחכים לה בפינה, עם חוזה שמן לרכישת הזכויות בצפון-אמריקה.

אבל לפני שקלייר מילן, כמו גם צאצאיו של המאייר, מתחילים לספור את מיליוני הדולרים שיזרמו לידיהם, הם צריכים להמתין להחלטת השופטת בלוס-אנג'לס. בינתיים לא נראה שהשופטת פלורנס-מארי קופר מתרשמת מהקייס של הנכדה. בשבוע שעבר היא קבעה בפסיקה ראשונה כי היא דוחה את התביעה.

לדבריה, יכול היה בנו של הסופר, כריסטופר רובין, לדרוש את הזכויות בחזרה בשנת 1983, אבל בחר שלא לעשות זאת. במקום זה הוא חתם על חוזה חדש עם סלזינג'ר ו"דיסני", שמאשר את ההסכמים הקודמים. אם, אחרי התעמקות נוספת בטענות שני הצדדים, תחליט השופטת שקביעתה היא סופית, ימשיך פו הדוב להיקרע בין שני אדונים.

הכל היה יכול להיות פשוט כל-כך, אם רק היו הצדדים מאמצים שיטה שגם דב בעל מוח קטן מאוד יכול להבין. "מקלות פו", השיטה של פו לפתרון סכסוכים, אומרת שכל צד זורק מקלות מצד אחד של הגשר, והמנצח הוא זה שהמקל שלו צף ראשון על המים מהצד השני. אבל לא סביר שבית-המשפט המחוזי בלוס-אנג'לס יאמץ את השיטה.