גרר אותה לבית המשפט

חברת מאסטרו המספקת שירותי גרירה לרכב, לא עמדה פעמיים בהתחייבויותיה כלפי לקוח שלה. ביהמ"ש פסק כי היא תפצה אותו בכ-2,800 שקל

חברת מאסטרו שירותי רכב מתחייבת בחוזה ההתקשרות שלה עם לקוחותיה לגרור בעת הצורך את המכונית התקועה שלך לכל מקום שתחפוץ ברחבי הארץ.

בכתב השירות של החברה, הנמסר לכל מי שמשלם את דמי המנוי, נכתב במפורש כי "השירותים יינתנו על פי בקשתו של המנוי, בהתאם לנסיבות ולאפשרויות בכל רחבי מדינת ישראל, לרבות יהודה, שומרון וחבל עזה, בכפוף להוראת השלטונות, אך למעט שטחים בשליטה או באחריות צבאית או אחראית של הרשות הפלסטינית ואו מי מטעמה".

האם מאסטרו מכבדת את ההתחייבות הזאת? בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, שדן בשתי תביעות הגיש נגד החברה י', הגיע למסקנה כי היא הפרה את ההסכם שחתמה עימו וגרמה לו נזק כספי.

במקרה הראשון שפורט בכתב התביעה, נתקעה מכוניתו של י' בינואר 2002 בדרום הארץ. י' טלפן למאסטרו וביקש לגרור את רכבו למוסך המשרת אותו בחלקו הישראלי של הישוב הערבי ברטעה שבאזור ג'נין (ברטעה שוכנת בחלקה בתוך הקו הירוק, בתחום מדינת ישראל, ובחלקה השני שמעבר לקו הירוק היא פלסטינית, א.מ). הוא הסביר לאנשי החברה כי הרכב משמש אותו לצרכי עבודה וביקש לגרור אותו מוקדם ככל שניתן. הבטיחו לו, לדבריו, כי בקשתו תיענה במהירות אבל הרכב הועבר למוסך בברטעה רק למחרת. "הפסדתי ", טען י', "יום עבודה ששכרו 360 שקל."

 

הלכו הברקסים

 

במקרה השני שעליו התלונן התקלקלו בלמיה של המכונית כאשר חנתה ליד בית אימו באור עקיבא. במקרה הזה, טען י', סירבה החברה לגרור את מכוניתו למוסך בברטעה הישראלית בטענה כי זהו "מקום מסוכן". י' פנה שוב ושוב לחברה וביקש ממנה למלא את התחייבותה לגרור את הרכב, אך לא נענה. החברה דחתה את בקשתו במשך שבוע, וי' נאלץ , לדבריו, להסיע את מכוניתו למרות הבלמים המקולקלים בנסיעה איטית למוסך בברטעה.

מאסטרו טענה להגנתה לגבי המקרה השני, כי התובע העביר את רכבו בנסיעה עצמית למוסך הערבי, ועובדה זו מעידה כי לא היה צורך בגרירת הרכב.

השופט ראובן דן דחה מכל וכל את טענת הנתבעת. "התובע", ציין השופט, "הוכיח כי מה שתוקן במוסכו היו הבלמים של רכבו. נראה לי כי במצב תאונות הדרכים בארץ, מי שמחייב אדם לנסוע עם בלמים לא תקינים, כמוהו כגורם לתאונת דרכים ונראה לי כי למרות העובדה שהתובע העביר את מכוניתו למוסך בכוחות עצמו, הנתבעת היתה חייבת לגרור את המכונית".

 

השופט כעס

 

סירובה של החברה לגרור את מכוניתו של י' לברטעה הישראלית, בטענה שמדובר "במקום מסוכן", הכעיסה את השופט. "ברטעה הישראלית", אמר, "היא בתחום הריבונות של מדינת ישראל ולא היתה לנתבעת כל רשות שלא לגרור את רכבו של התובע לשם".

בפסק הדין קבע השופט כי הנתבעת הפרה בשני המקרים את התחייבויותיה וחייב אותה לפצות את י' בגין עוגמת הנפש והנזקים הכספיים שנגרמו לו. מאסטרו, פסק, תשלם לתובע 2,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשני המקרים, 350 שקל כפיצוי על שכר יום עבודה שהפסיד ועוד 475 שקל הוצאות משפט, ובסך הכל 2,825 שקל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.