מערבון ספגטי

תוך כדי העסקית ב"פרונטו" ניהלו ידידתי נ' והבעלים, רפי אדר, שיחת זכרונות משנות עבודתם בתעשיית הקולנוע המקומית לפני 25 שנה. האיטלקית מרחוב נחמני בתל-אביב מתחה פנים וחוגגת בקרוב 15, אבל העסקית שלה לא מכזיבה ולא מביישת את המוניטין רבי-השנים

לכבוד יום העצמאות פורסמו לא מעט נתונים סטטיסטיים על נתיני מדינת ישראל. בין היתר נטען שהמזון האהוב ביותר על עם ישראל היא בסגנון מזרחי (40%), ובמקום השני והמכובד ניצב האוכל האיטלקי (20%), שהצליח לעקוף את הסיני, שהסתפק רק במקום השלישי. החיבה העברית למאכלי ארץ המגף התעצמה והתבססה בסוף שנות ה-80. בתל-אביב צצו אז לא מעט מסעדות שחשפו אותנו למאכלים איטלקיים נוספים מעבר למקרוני, רביולי ופיצה. הטרנד התפשט ברחבי הארץ, וכלל מקומות המתמחים בפסטה ביתית. לא כולם היו בהכרח מוצלחים ולא הזכירו את הדבר האמיתי (למרות שגם ברומא ובוונציה יצא לי ליפול במסעדות סתמיות).

רוב המקומות לא הצליחו לשרוד. אחת הבודדות שכן הצליחו היא "פרונטו" ברחוב נחמני. בעליה, רפי אדר, קולנוען מקורב לחבורת "לול" שגר בעבר ברומא, חוגג בקרוב 15 לכינונה. במושגים של תל-אביב הבוגדנית, אחוזת התזזית, שמקומות נפתחים-נסגרים בה בקצב מסחרר, מדובר במוסד, בנס ובהישג לא קטן.

לאחרונה פרונטו היתה סגורה לרגל רמונט. הארכיטקט דן טרוים והמעצבות מאיה חנוך (כן, זאת מהשיר) ורוני קניק הופקדו על מתיחת הפנים המוצלחת. שינוי משמעותי נוסף: פרונטו החלה לפתות את הבליינים והרחיבה את הבר ואת שעות הפתיחה. עכשיו תוכלו לשבת על הבר לתוך הלילה ולבלוס חטיפים שווים ומשקאות תואמים.

במשך שנים אדר לא טרח להציע עסקיות, אבל גם הוא נאלץ, לפני כשנה, להיכנע ל"מצב". מאחר שקפצתי לפרונטו לראות את תוצאות השיפוץ, ניצלתי את ההזדמנות לבדוק את העסקית. התחמשתי בחברתי-מעבידתי האהובה נ', גם מפני שגדלה על מטבח איטלקי (אמה ממילנו) וגם מפני שעבדה בשנות ה-70 יחד עם אדר בתעשיית הקולנוע המקומית, ומאז לא יצא להם להיפגש.

הפגישה אחרי 25 שנה היתה מרגשת. הם החליפו חוויות מ"יהלומים" של מנחם גולן (היא היתה מזכירת הפקה, הוא היה נהג) ואיך התהוללו עם ריצ'רד ראונדטרי, הלוא הוא שאפט המיתולוגי. כשהחלו להיסחף בזכרונות, מיהרתי לעבור לתפריט. פרונטו מציעה שני מסלולי עסקית, שניהם נדיבים ומשתלמים וכוללים מנה ראשונה, עיקרית וקינוח.

בהצעה הזולה (58 שקל) תתחבטו בין המנות הבאות: סלט ירוק רענן או מעורב, ברוסקטה טובה, מרק היום ואנטי פסטי מעורב (בטטות, חצילים, פלפלים, שעועית) – קורקטי וטעים אך לא מלהיב. מבין הראשונות הכי אהבנו את פנזרוטי – סופגניות חושניות לוהטות הממולאות בארבע גבינות. בעיקריות ההיצע עצום. חלק מהמנות הכרתי והוקרתי מביקורים קודמים (פנה קרבונרה מרתק, ספגטי אליו אוליו פיקנטי, פטוצ'יני אלפרדו עשיר) ולכן העדפתי לבחון את הפטוצ'יני רגו – איטריות ברוטב תבשיל פילה בקר, יין וירקות שורש. זה היה מעניין, קצת כבד לטעמי, וחסר לחלוחית. אגב, בימים שני וחמישי אפשר גם ליהנות מניוקי. בקינוחים הדילמה פשוטה: פנה קוטה נחמדה או גלידה / סורבה תוצרת בית.

במסלול היקר יותר (78 שקל) אפשר לבחור את אחת הראשונות: סלט, אנטי פסטי (שאותם כאמור בדקנו), קרפצ'ו פילה בקר משובח, קרפצ'ו סלמון, מרק היום וארנצ'יני (כדורי ריזוטו ראויים). בעיקריות תתלבטו בין עוף דיאבולה, סקלופינה מרסלה – ממנות הדגל הקלאסיות והוותיקות של פרונטו – סלמון נורווגי בגריל ודג ים (תוספת של 12 שקל).

נ', שהתחנכה על המטבח של צפון איטליה, הופתעה לשמוע שפרונטו הולכת דווקא על המטבח הרומאי וזה של הדרום, שמושתת על פסטות בשמן זית. זה לא הפריע לה ליהנות מפסטה פירות ים מעולה ופיקנטית. אני התפעמתי מהריזוטו. אפשר לבחור בין ריזוטו פירות ים לבין ריזוטו עוף עם עגבניות. זה של העוף היה מעולה, עשוי נכון, לא עיסתי, והסב לי הרבה אושר. לנ' הוא הזכיר את הריזוטו שאמה נהגה להכין מהשאריות שנותרו במקרר.

אחרי שנהנינו מקינוחי העסקית היקרה (אתם תוכלו לבחור אחד): פנה קוטה / גלידות טובות / טרטופו חמדמד או טירמיסו מתוק ומדויק (בניגוד למקומות אחרים בארצנו, שעושים אותו עיסתי או עם עודף קפה), הסכמנו שאדר אכן ראוי לתואר הנכבד שקיבל ב-1998 מידי נשיא איטליה על תרומתו לקידום תרבות איטליה.

 

פרונטו, נחמני 26, תל-אביב, טל': 03-5660915.

 

מחיר העסקית: 58 שקל, 78 שקל.

מטבח: איטלקי.

שעות: א'–ה': 12:00-16:30.

חנייה: ברחובות הסמוכים.

ציון בסולם 1-10: 9.