מדברים על אריק

אריק משעלי, פרסונה טלוויזיונית בעיקר, גילה פתאום את הצד השני של המצלמה, כיוצר סרט תיעודי. כמו שאתם רואים אותו, המצחיקן של "וואי בלילה", הוא מניח תפילין בבוקר ושרוף על העדה המרוקאית. על המעריצים הוא אומר: "למזלי, אצלי כמו שהפיפי עלה, ככה הוא ירד"

אחרי חמש עונות בלייט נייט "וואי בלילה" ושלוש עונות ב"החבר'ה הטובים", אריק משעלי, דדה מ"זינזאנה", מגלה גם את הצד השני של המצלמה. יחד עם חברו ל"וואי", רפיק קמחי, הוא יצר, הפיק וערך את הסרט "זכותו תגן עלינו" (ערוץ 2, יום ג' 23.00). "החיבור בינינו מגיע מחברות טובה", הוא אומר. "לשנינו יש נגיעה ברוחניות, כל אחד מצד אחר. חשבנו לעשות יחד סרטים תיעודיים, ובל"ג בעומר בשנה שעברה הגענו להר מירון כדי לבדוק את רעיון העלייה לרגל. עיניין אותנו מדוע ישראלים עולים כל הזמן לקברות צדיקים, ובמיוחד לקברו של רבי שמעון בר יוחאי. במהלך השנה פוקדים את המקום בין חצי מיליון ל-800 אלף איש, ובל"ג בעומר מגיעים לשם 250 אלף איש. אז למה דווקא לשם? למה חלקם עוברים לגור שם במשך שלושה שבועות? האם באמת מתחוללים במקום ניסים? על השאלות האלה אנחנו עונים בסרט". כרגע הם עובדים על סרט נוסף, "משהו שאני לא יכול לדבר עליו כרגע", הוא מבהיר ומספר שכרגע הוא מתרכז במשחק והנחיה. "בעמותת 'כינור דוד' אני, רפי אמזלג, אלברט אילוז ועוד שחקנים, ביחד עם ד"ר אייל מדני, מעבירים הרצאות בנושא אלכוהול וסמים בבתי ספר, דרך משחק וסדנאות אימפרוביזציה".

משעלי, 29, גר ברב קומות באחת השכונות הדרומיות של תל אביב עם חברתו זה תשעה חודשים רויטל מלכה, 23, שחקנית צעירה אותה הכיר באילת. מהקומה הגבוהה בה הוא גר נשקף נוף מרהיב. אנחנו מתיישבים במרפסת, והוא מכין תה עם נענע בכלים מרוקאיים אותנטיים. בפינה ניצבים זוג פמוטים לשבת ומסביבם תמונות של רבנים, מה שמייד מתקשר עם נושא הסרט התיעודי.

 

- אתה אדם מאמין?

 

"מאוד. מאז ומעולם מניח תפילין".

מוצאו ממרוקו, והוא חסיד גדול של העדה. "את רואה, יש לי כאן בבית אלמנטים מרוקאיים. התמונות על הקירות והכלים הם ממרוקו. מצד אחד יש לי בסלון תמונה של המונה ליזה, אבל מולה תלויה תמונה של הרב פינטו". ותרשו לי להוסיף למלאי גם כרזה של הסרט "הסנדק".

משעלי של הראיון הוא אדם רציני להחריד, ממוקד, יודע על מה הוא רוצה לדבר. השיחה מתנהלת בטון של הכתבה, אולי כי הוא מאוד עייף. אני מחכה למשעלי שקורע אותי מצחוק ב"וואי בלילה", ולשווא. רק פעם אחת במהלך הראיון הוא עובר לטון של חיקוי, שמעלה חיוך על פני.

 

- נראה לי שההתנהגות שלך במציאות שונה לגמרי ממה שקורה לך מול המצלמות.

 

"זה לא שמול המצלמות אני רק מצחיק ומשתולל. תלוי מה הסחורה המתבקשת. 'וואי בלילה' זו תוכנית בידור, אז אני עושה הכל כדי להיות המצחיק, ובסידרת דרמה אני עושה הכל כדי להיות דרמטי. ביום יום אני מודה שאני קצת כבד".

שנה אחת הספיקה לו כדי למצות את הפרק הצבאי בחייו. בגיל 19, אחרי שעבד כסטטיסט בתיאטרון חיפה, התייצב משעלי, ילד טוב קריית אתא, הצעיר מבין חמישה בנים, בשערי בית הספר למשחק "בית צבי". בראיונות שהעניק בעבר סיפר על עבודות הדחק מהן נאלץ להתפרנס בתקופת הלימודים, ועד היום הוא צוחק ואומר כי עבודות הניקיון הן המועדפות עליו. את בית הספר סיים בשנת 97'. שנה לאחר מכן השתתף בסידרה "מרחב ירקון", אחריה גילם בכישרון רב את דדה. אחר כך באו גם סידרת הדרמה "החבר'ה הטובים" (ערוץ 2, יום א' 19.00), בה גילם את גולן - תפקיד עליו היה מועמד לפרס "מסך הזהב", ו"וואי בלילה" (ש.ח YTV, ימים א'-ד' 22.00), שם בא לידי ביטוי הכישרון הקומי שלו.

 

- תמיד היית הילד הכי מצחיק בכיתה?

 

"הייתי הליצן. המורים היו אוכלים ממני קש. המורה שלי היתה רואה אותי ואומרת 'אוי ואבוי, מה מחכה לי היום?'".

 

- היתה לך פדיחה בקבלה ל"וואי בלילה".

 

"זה היה בוקר של יום לחוץ במיוחד. הגעתי לאודישן עם כאב ראש, לא הכרתי אף אחד, ופתאום אני רואה מישהי מולי. שאלתי אותה מי היא, היא אמרה המנקה, ואני אמרתי לה: תיכנסי למטבח ותכיני לי קפה. היא שאלה אם אני רוצה גם עוגיות, ואמרתי לה שלא תתחצף. אחרי האודישן גיליתי שדיברתי אל המפיקה שלנו. היום מי שמכין את הקפה בינינו זה אני".

 

- נראה לי שאתה יותר איש עמל ופחות מעורב בעולם התקשורת, לא אחד ששורץ במתחם שינקין.

 

"עבדתי בפרך כדי להצליח. מתחם שינקין? גרתי שם שמונה חודשים, וזה היה סיוט. אני מעדיף את השכונות השקטות שמקיפות את תל אביב. תל אביב של מתחם שינקין ודיזנגוף היא עיר מאוד צבעונית, אבל הצבעוניות שלה מנוכרת בעיני. זו עיר בה אנשים קמים בבוקר וחושבים איך לעשות כסף. מאוד יקר לחיות בעיר הזאת. שכר דירה של שני חדרים בתל אביב מספיק לשכירת בית פרטי עם גינה ונוף. אני שואל את עצמי מה אנשים מוצאים בעיר הזאת".

 

- המעריצים מטרידים אותך?

 

"זה מה שקורה כשאתה זוכה לחשיפה טלוויזיונית. מעריצים, מכתבים, טלפונים טורדניים. אבל צריך ללמוד ליהנות מזה ולא לתפוס תחת על אנשים. אני קורה לזה משבר הפיפי. כשאתה מתפרסם, הפיפי עולה לך לראש. יש אנשים שהוא לא יורד להם מהראש, וזה עצוב. ויש כאלה שהוא יורד להם מראש, שמבינים שהם נמצאים במדינה קטנה מאוד, וכשהם ייצאו החוצה אף אחד לא ישתין עליהם. למזלי, אצלי כמו שהפיפי עלה, ככה הוא ירד. בארץ כולם חברים שלך. אתה הולך לאכול פלאפל ופתאום חוטף צ'פחה על הגב, הפרצוף שלך מרוח בטחינה ועמבה, ואיזה מישהו אומר לך: 'מה העניינים דדה, מתי הסידרה חוזרת?'. סלבריטי בארץ צריך להיות עם הרבה סבלנות, והמפתח לסבלנות הוא ליהנות מכל זה. זו מדינה חמה וכל אחד מפרגן, ואם אתה לומד להתרגל לזה, אתה מבין שזו אהבה".