עכשיו, כשהרוחות נרגעו והמלחמה בעיראק, כך לפחות מרגיעים אותנו, הסתיימה מזמן, הגיע הזמן לעשות קצת חשבון נפש, ובדרך גם לבדוק את תפקידה של רשת האינטרנט במלחמה הנוכחית - בעיקר בכל הקשור לקהל האמריקני, שכמעט ואינו צורך תקשורת זרה ולא נחשף לחשיבה שאינה מוגדרת "פטריוטית".
תהייה מה שתהייה דעתכם על המלחמה, באינטרנט תמצאו אתר שיחזק אותה, או ינסה לשכנע שהאמת הפוכה, או יקשר ביניכם לבין קהילה עולמית של בעלי דעות דומות, או יציג לכם את תמונת המערכה מנקודת השקפה קוטבית לשלכם, או שינסה לכסות את כל האספקטים האפשריים מכל הזוויות האפשריות.
זה, לדעתי, ההבדל המהותי מבחינת דעת הקהל ודעת המדיה, בין המלחמה הזאת לבין מלחמות העבר. אני מודע לכך שהחשיפה שלנו באמריקה למדיה זרה היא מינימלית, מגיעה באיחור - וגם אז רק קומץ "ראשי ביצה" ממש צורכים את המידע שמגיע ממקורות לא אמריקנים. גם במלחמה האחרונה, בה התפיסה הפוליטית של ארה"ב נתקלה בחומות התנגדות בכל העולם, הציבור ברובו לא נחשף לחשיבה שונה מזו שמוגדרת "כפטריוטית".
הבמה הדמוקרטית ביותר
למעט אלה שניצלו את הגלובליות של ה-Web כדי לחקור את המציאות בכוחות עצמם ולבנות דעה עצמאית על סמך המחקר (רובם, אגב, אנשים שמתעבים את המונח "גלובליזם"). אני גם מודע ל"אנרכיזם" הבסיסי של אינטרנט, מכשיר המדיה הגלובלי הראשון באמצעותו כל אחד יכול להביע את דעתו בפני כל העולם - גם אם זו דעה טיפשית או מרושעת, מבוססת על חוסר ידיעה, חוסר הבנה, או על רצון להפיץ מידע שיקרי.
אינטרנט היא הבמה הדמוקרטית ביותר, בעולם שכבר מזמן אינו יותר מכפר מרושת גדול - אבל אף אחד לא יוצא מביתו כדי לשמוע מה נואמים בכיכר המרכזית. וכמו כל מוסד דמוקרטי, ניתן להשתמש ברשת לטוב ולרע, לקידום האמת או השקר, לטיפוח רוח האדם או לזריעת שנאה ורשע. ואזרחי ה-Web, כמו אזרחי כל דמוקרטיה, צריכים להפעיל שיקול דעת וספקנות בריאה כשהם נחשפים לדמגוגיה - גם כשהיא מוצגת כתיאור אובייקטיבי של המציאות.
תמונות בזמן אמת
הטכנולוגיה החדישה מאפשרת לכתבים צבאיים לשדר תמונות קרב בזמן-אמת באמצעות וידאו-פונים לווייניים ותחנות VSAT בגודל מזוודה. הפנטגון, שהכיר בעוצמה התקשורתית החדשה, החליט שעדיף להכניס את הכתבים לאוהל הצבאי מלהשאיר אותם בחוץ (משתינים פנימה, כדברי הפתגם העממי). הכתבים המשובצים במסגרות הלוחמות הביאו את מראה המלחמה מצד אחד, שבמקרה זה מייצג את "הטובים", אבל זו לא התמונה היחידה שנשקפת מעיראק.
מצלמת Web שעולה 20 דולר מספיקה כדי לשלוח רצף וידאו-זורם בזמן-אמת מכל נקודה על המפה לעולם צמא חדשות. מודם וחיבור אינטרנט מספיקים כדי שקולך ישמע בכל הפורומים, לפרסם אמיתות שהממסד לא רוצה לשמוע, או שקרים בשירות כוחות החושך. אלפי עיתונים שלא שמעתם עליהם מפרסמים מהדורות מקוונות במטרה להגיע אליכם עם הסיפור שלהם, בכל מקום בעולם, בכל זמן ובכל שפה.
ואף אחד, תודה לאל, לא עושה סדר בברדק, לא סותם פיות צעקניים ולא מכסה עיניים תמימות. ללא מחסומים כספיים, ללא יד ממשלתית מכוונת, ללא עורכים דעתניים ומו"לים אינטרסנטיים, שיחסמו את ההפצה של דעות חריגות, אינטרנט היא ההתממשות הקיצונית ביותר של עיקרון "זכות הציבור לדעת".
דיווחים צרי השקפה
רוב הדיווחים מהחזית היו צרי השקפה, לא ממוקדים, חסרי אופקים, אקראיים ולא אחראיים. לא בטוח שהקורא, או צופה הטלוויזיה, או הגולש ב-Web הצליח להבין מתוכם את המצב לאשורו ואיפה עובר הגבול הסמוי בין אמת לתדמית. אבל זו אופייה של דמוקרטיה וזו הסיבה שרוב האנושות עדיין נתון לשלטון כוחות לא דמוקרטיים.
קשה להיות אזרח אחראי בדמוקרטיה, לשמור על אוטונומיה בריאה של דעות ואמונות - ולהלחם על זכותו של האחר להביע דעות שאנו מתנגדים להן בכל תוקף. האמת היא, שרוב הציבור כלל לא רוצה להשתתף באופן פעיל במשחק הדמוקרטי. גם בזמן אירועים דרמטיים בזירה הפוליטית, ה-Rating הגבוה בערוצי התקשרות ההמונית נשאר נחלתם של אופרות הסבון וסדרות הציחקוקים.
אבל אותו ציבור עצמו יודע שהדמוקרטיה שמורה בידיים טובים כל עוד האנרכיה משתוללת בערוצי המדיה "השוליים". הפרדוקס הזה מלווה אותנו מאז שהוכנס התיקון על חופש העיתונות לחוקה האמריקאית. אך לא תמיד החופש להביא דעה נוגדנית הצליח להתממש. יותר מדי פעמים הוא דוכא על ידי אנשים שראו בחשיבה כזאת תכונה בוגדנית. גם היום יש רבים שהיו רוצים לצנזר את מה שנראה ונשמע, אבל למזלנו אין להם סיכוי להצליח בעולם תקשורת מבוסס אינטרנט. לפחות לא בארצות הדמוקרטיות.
טכנולוגיה ניטרלית
אינטרנט, כמו כל טכנולוגיה, היא ניטרלית מבחינה מוסרית. אפשר לנצל אותה לקידום הדמוקרטיה - או לניצול מיני והפצת פורנוגרפיה. בלחיצת כפתור תוכלו לידע את העולם על תגלית מדעית נפלאה - או להפיץ הודעת SPAM נבזית. כל שרת הוא צומת תקשורת בין אנשים - וגם גלגל שיניים במכונה שמסוגלת להדביק עשרות מיליוני מחשבים בוירוס הרסני תוך שעתיים. בכך היא לא שונה מרשת החשמל או רשת הכבישים.
בכל זאת, עלינו להלחם על העצמאות של אינטרנט הרבה אחרי שעקרונות חופש אחרים, כמו חופש הצריכה וחופש התנועה, הפכו למקובלים כל-כך שרוב הציבור כלל לא מודע לקיומם. להזכירכם, לא תמיד ולא בכל מקום האזרח היה זכאי לקנות את מה שהוא רוצה או לנוע בחופשיות ממקום למקום. עלינו לשמור על חופש דומה באינטרנט, למרות הסכנות ולמרות הרגשת התיעוב שמתעוררת למראה התכנים בחלק מהאתרים. זה המחיר של דמוקרטיה, המחיר שאנו שמחים לשלם - או להלחם כשאין ברירה.