משחקת אותה בניו יורק

תקציר הפרקים הקודמים: גליה אלבין לוקחת פסק זמן מעולם העסקים ונוסעת ללמוד משחק בניו יורק; עיקרי העלילה: אלבין קופצת לביקור מולדת כדי להשיק חנות לממכר סבונים בחיפה; הפרק הנוכחי: גליה אלבין מדווחת על קשייה עם וויליאם שייקספיר, על הבדידות בחורף הניו יורקי ועל אהבתה הגדולה לצ'לן הבינלאומי, יליד נתניה, שמחה חלד

גליה אלבין (54), לקחה פסק זמן מבית הספר למשחק בניו יורק וקפצה לקדם את העסקים שקצת הוזנחו לאחרונה לטובת החלום ההוליוודי.

"ניו יורק האירה לי זרקור על שורשיי הישראלים", היא מכריזה. "עם כל הכבוד ללימודי המשחק שאני אוהבת מאד, פתאום הבנתי מאיפה אני באה, לאן אני חוזרת, וכמה המדינה הזו חשובה לי".

אל שורשיה היא מתחברת בינתיים בסוויטה מפוארת ששכרה בבית מלון על חוף ימה של הרצליה, ואת שני ילדיה היא סדרה בבית ששכרה להם בכפר שמריהו ("הם מוגדרים חיילים בודדים, כי אמם חיה בחו"ל, והם גרים עכשיו בבית בלי הבריכה, הגינה המפלצתית וכל החדרים כדי שיהיה להם יותר קל לתחזק אותו").

 

מלכת האמבטיה

 

שנבין, נגמר הסיפור של בית הספר למשחק?

"מה פתאום? למרות שהתכוונתי לעשות פסק זמן קצר, החיים מתגלגלים אחרת. הגעתי לישראל כדי לפתוח את החנות החדשה שלי, 'גאיה' בחיפה. הייתי חייבת להגיע עכשיו לארץ, כי לפני שנסעתי מפה קניתי מפעל ותיק לייצור סבונים ושמני גוף, וביחד עם השותף החדש שלי, דורון רוזנר, שהוא דור שלישי למשפחה חיפאית שהקימה את המפעל המקורי לייצור הסבונים, העברנו את המפעל לטירת הכרמל, קנינו מכשור משוכלל והתחלנו לייצר בכמויות מסחריות. זו רק ההתחלה. יש לנו בקנה תוכנית לייצר עוד מאה מוצרים נוספים. אנחנו מתכננים לבנות רשת חנויות כאלה. אני מקווה שבפעם הבאה שאגיע לישראל, נפתח את החנות השנייה בקניון החדש במרינה בהרצליה.

"אני הולכת רק בעקבות עצמי ומודרכת על ידי החושים שלי. אנחנו מייצרים את הסבונים מתוצרת מקומית, מחומרים טבעיים, משמן זית וכל מיני תערובות של תבלינים שמגדלים בארץ. האמת, אפשר להגיד עליי שאני מלכת האמבטיה, מכורה לסבונים ולטבילה בשמנים ארומטיים כבר הרבה שנים. תיגעי בעור שלי ותביני למה".

איך הגעת לסבונים של דורון?

"ממש במקרה. לפני עשרה חודשים, אמי שכבה בבית חולי בחיפה אחרי ניתוח ברך ונכנסתי לחנות סבונים בקניון כדי לקנות לה מתנה. פתאום קלטתי שמוכרים שם מוצרי אמבטיה בשם 'גאיה קוסמטיקס', ונדלקתי. בררתי מי עומד מאחורי המותג הזה וככה הגעתי לחוף שמן בחיפה".

 

חלום ישן

 

אני עדיין תחת רושם מסיבת הפרידה הענקית, בה אמרת שאת מקדישה את חייך ללימודי משחק בבית הספר של לי שטרסברג בניו יורק. מה קרה מאז?

"אני מה זה לומדת, נקרעת בבית הספר הכי גבוה למשחק, בית ספר שלמדו בו גם מרילין מונרו, ג'ק ניקולסון ואל פצ'ינו. אני משקיעה המון. תארי לך, שלושים ושש שעות בשבוע, וזה לא כולל תרגול בבית, לימוד בעל פה של עשרות עמודי טקסטים של טנסי ויליאמס, ניל סיימון ועוד מחזאים שכתבו נפלא".

איך התבשל אצלך הרעיון לעשות סוויץ' מהעסקים למשחק?

"השקעתי המון כסף בפרויקט כרטיסי אשראי בינלאומיים שנפל. חשבתי שאני אהיה אשת חזון ושמישהו אחר יבצע את הפרויקט הענק בפועל, וזה לא התממש. התעייפתי. הייתי מותשת והרגשתי שאני על סף שבירה. ניצבתי בפני פרשת דרכים, בסביבות גיל 50 הרגשתי שאני אמנם נראית עדיין טוב לגילי, אבל החיים עוברים. הילדים שלי גדלו והרגשתי שאני מחמיצה אותם. הבן שלי כבר הלך לצבא. שאלתי את עצמי לאן יגיע הרעב האינסופי שלי לעוד יזמות ועסק נוסף. הרי יש לי הכל בחיים, ומספיק כסף להוריש לארבעת ילדיי. התעורר בי דחף עצום, לממש את החלום הישן שלי ללמוד משחק ולהיות שחקנית אמיתית עם תעודות".

זאת בדיוק השאלה. למה? הרי לפני שנתיים עשית בעצמך סרט, "אהבה מנצחת", ושיחקת בו בתפקיד ראשי, בשביל מה תעודות?

"זהו, שעכשיו אני לא רוצה להיות יותר בצד של המפיקה, ושל זו שבאים לבקש ממנה כסף לעשות סרטים. הסצינה הזאת בחיי נגמרה. גם ב'אהבה מנצחת' הרבה אנשים עיקמו לי את הפרצוף, אבל שם בניתי את הסרט כמוצר, אז פחות התרגשתי. אני מפוכחת. בעתיד, כשאסיים את הלימודים, אני יודעת שתהיה לי בעיה גדולה להשיג תפקיד טוב בקולנוע בארץ".

למה?

"מכמה סיבות. כי לא מפרגנים לי, כי אנשים מתעשיית הקולנוע יגידו: 'למה שנשלם לגליה אלבין עבור תפקיד, הרי יש לה מספיק כסף', כי ינסו להיעזר בי למימון הסרט, ואני בשום אופן לא אקנה את התפקידים שלי בכסף".

"אני מודעת לבעייתיות של הגיל המבוגר שלי בתעשיית הקולנוע, ואני גם יודעת שיש שחקניות יותר טובות ממני, אבל אני לא מוותרת בקלות. הנה, מהארץ אני נוסעת ישר ללוס אנג'לס לאודישן לתפקיד של אשה בגילי עם אקסנט מזרח תיכוני באיזה סרט אמריקני על ראש המוסד. ברור לי שלא חיפשו נערת בונד. אני לא יודעת עוד מה ייצא מזה, אבל רציתי להתנסות בחוויה, כי גם להיכשל זה משהו. גם בבית הספר למשחק מציעים לי בזהירות, כדי שלא איעלב, תפקידים של אמהות יותר מבוגרות ואני מאושרת מזה, ובכלל לא נעלבת".

איך בכלל התקבלת לבית הספר היוקרתי של שטרסברג?

"שלחתי להם את הסרט שלי 'אהבה מנצחת', ראיינו אותי בטלפון והייתי ברשימת המתנה של סטודנטים זרים. התקבלתי ביחד עם עוד שבעה ישראלים. אני כמובן הכי מבוגרת שם, אני בערך בגיל של האמהות של הסטודנטים, שרובם בני 30 גג, ואני חייבת לציין שאני מסתדרת עם כולם נהדר. אנחנו יושבים ביחד בפאבים הזולים, כי אין להם כסף למסעדות יוקרה. הייתי בניו יורק כבר עשרות פעמים כתיירת, ועכשיו, בפעם הראשונה בחיי, גיליתי שאפשר לעשות חיים בניו יורק, גם בלי מיליונים בבנק. גם בשיעורים אנחנו מפרגנים אחד לשני. הם אוהבים לשמוע ממני על נסיון החיים העשיר שלי, ומרגישים מאד קרובים אליי".

 

אלמונית בניו יורק

 

"זה נורא קשה. בארץ התרגלתי לפתוח שולחן קבוע עם ארבעת ילדיים, הבית שלנו תמיד מלא בחברים, אנחנו עושים קידוש עם נרות ויין, ופתאום פה בניו יורק נהיה שקט. הקטע הכי קשה לי זו הבדידות הנוראית בימי שישי ובסופי השבוע. השנה היה בניו יורק חורף נוראי במיוחד והרגשתי כאילו סגרו עליי. כשמשתלט עליי מין מחנק כזה, שקשה לי להסביר, אז אני יוצאת לבקר חברים שגרים בפרברים מחוץ לעיר כדי להתאוורר".

את תלמידה טובה?

"הכי קשה לי עם הטקסטים. אני צריכה ללמוד המון בעל פה, ומה לעשות שהזיכרון שלי כבר לא מה שהיה פעם. אני יושבת בבית שעות ומשננת מונולוגים ודיאלוגים מול המראה. פעם עשיתי איזה תפקיד ושכחתי את הטקסט, אז עשיתי אימפורביזציה והמורה כעס עליי נורא, כי על פי חוקי בית הספר חייבים להיות צמודים לטקסט מתוך עיקרון. פעם הייתי צריכה לשחק תפקיד של זונה בת 28, שברברה סטרייסנט שיחקה במקור. ראית אותה בדי.וי. די בבית, אבל עשיתי הכל הפוך ממנה. או שפעם שיחקתי את התפקיד של אנט בנינג ב'נשיא מאוהב' והיה לי מונולוג ארוך, שבו הייתי צריכה להחליט אם ללכת לדייט עם הנשיא, מה תעשי"?

לא יודעת, אף נשיא עוד לא הציע לי לצאת איתו לדייט. מה את עשית?

"תשמעי, למדתי על בשרי שלא משנה מאיפה את באה ומה עשית בחיים קודם, זה לוקח זמן להתאקלם. בסימסטר הראשון קושרים לך את העיניים, אסור לך לפספס שיעור כי מעיפים אותך מייד, מעליבים אותך, ואת צריכה לשחק אותה קול, כאילו הכל עובר מעלייך וזה ממש לא ככה".

 

עם שמחה בסנטרל פארק

 

בין יתר עיסוקיה הקימה גליה אלבין את הוצאת הספרים "כותרות", בשותפות עם העורך והעיתונאי משה אלון מרמת השרון. את המשרדים הם מיקמו במרכז "צמרות" בהרצליה, ועד כה הוציאו לאור 50 ספרים.

מה הקטע שלך עם ספרות? עוד חלום ילדות?

"כנראה שכן. אני מתגלגלת עם החיים, משתדלת לעשות מה שנכון לי. המטרה בהקמת ההוצאה לאור היתה לאפשר לאנשים להעלות את סיפור חייהם על הכתב. מי כמוני יודע, שמאחורי כל בן אדם מסתתר חתיכת סיפור חיים, ולא כולם יודעים לכתוב אותו, אז גייסנו ביחד אנשי מקצוע מעולים שיעזרו להם בכך. יוצאים פה ספרים נפלאים גם של משפחות מפורסמות, כמו שניימן ויצחק בן צבי".

גליה אלבין נולדה בחיפה כגליה נוימן, ולמדה בבית הספר הריאלי. לדבריה, עמוק בפנים תמיד שאפה להיות שחקנית. היא התגייסה לחיל האוויר ומיד כשהשתחררה, נסעה ללמוד פסיכולוגיה בארה"ב, שם סיימה תואר ראשון ושני. כשחזרה עבדה בייעוץ פסיכולוגי במשרד החינוך, נישאה ליאיר תמיר, וממנו נולדה לה בת, היום בת, 29, נשואה ואם לתינוק בן עשרה חודשים, ששינה את הסטטוס שלה לסבתא. "אני מטורפת עליו, תראי איזה חמוד", היא ממהרת לשלוף צילומים אחרונים מהתיק.

הנישואין לתמיר עלו על שרטון וגליה הכירה את מיקי אלבין שעבד אז עם משפחת אייזנברג. היא ילדה לו בן ובת, שהיום משרתים בצבא. כשהתאלמנה ממיקי בנסיבות טרגיות, היא נשארה עם שלושה ילדים, ואחר כך התחתנה בשלישית עם הטייס קובי שביט, ממנו יש לה היום בן בגיל 13.

אחרי סדרה של רומנים מתוקשרים, בשנה האחרונה יש לה שוב אהבה גדולה. זהו שמחה חלד, צ'לן ומנצח בעל שם בינלאומי, שמסתובב בקונצרטים בכל העולם. בניו יורק גרה אלבין בדירת סטודיו קטנה בסנטרל פארק, וחלד קופץ לבקר אותה בין קונצרט לקונצרט, ממטיר עליה אהבה, ועכשיו היא מתכוונת למשוך אותו בחזרה הביתה לישראל.

לאהבתך החדשה יש קשר להחלטה ללמוד משחק דווקא בניו יורק?

"זה נפלא שיש לך בן זוג שאת אוהבת, ואני תמיד הייתי בעד חיים בזוגיות, אבל את ההחלטה ללמוד משחק אצל לי שטרסברג עשיתי לבד עם עצמי, בלי התערבות חיצונית של אף אחד. אני מניחה שזה התאפשר לי, כי אני אשה עצמאית. אולי אם היה לי בעל צמוד, לא הייתי עושה את זה, כי זה כבד. ההכנות לקראת הנסיעה הזו היו עצומות ודרשו ממני המון כוחות נפשיים. הייתי צריכה לארגן את המשפחה ואת העסקים להתנתקות של שנה. זו בכל אופן היתה התוכנית המקורית".

 

עם שישה עירומים על הבמה

 

מה הסוד שלך? לא הייתי נותנת לך 45?

"גם לא הייתי לוקחת. גם פה כולם שואלים אותי איך זה שאני נראית הרבה יותר צעירה מכפי גילי ומה אני עושה, ואני מתעקשת שלא עשיתי ולא אעשה ניתוחים להגדלת החזה, ואני עדיין יכולה להרשות לעצמי ללכת בלי חזייה. בעיקרון, אני נגד שיגעון האנטי אייג'ינג. מה שמותח לי את עור הפנים זו השמחה הפנימית שלי, אבל הרבה אנשים לא מאמינים לי, ועד היום כשאני נכנסת למספרה, מחטטים לי בקרקפת מתחת לשיער כדי לחפש את התפרים של הניתוח הפלסטי שלא עשיתי".

אז מה הסוד?

"אני רוכבת על אופניים בבוקר, ובניו יורק נרשמתי לאימונים ב'טוטאל בודי' – מכון הכושר שמדונה מתאמנת בו. לא יצא לי לראות אותה בפעולה, כי כשהיא מגיעה היא משלמת על כל המיטות, כדי שתהיה לה פרטיות ויסגרו לה את המכון רק לעצמה. בשעות הפנאי המעטות שלי, אני הולכת המון להצגות של אוף אוף ברודווי, שבחיים לא הייתי מאמינה שאגיע אליהן. החיים בביצה של המשחק מזמנים לי הכרויות נפלאות עם אנשים מוכשרים ויוצאי דופן".

"למשל, הלכתי להצגה של שישה גברים עירומים, שרוקדים ושרים על הבמה בצורה כל כך מקצועית שחשבתי לעצמי, שהם יכולים להתלבש, כי חבל לבזבז עירום על שחקנים כל כך מוכשרים. ופעם אחרת ראיתי הצגה של טובה פלדשו, האחות של יואל פלדשו שהיה מנכ"ל 'אל על', שעשתה מחזה על גולדה. הרגשתי קרובה לבית והזדהות עמוקה עם הדמות. זה היה מאלף".

יש משהו שלא תעשי כשחקנית?

"אני לא אעשה את שייקספיר. זה נראה לי למעלה מכוחותיי. אני אפילו לא מצליחה לקרוא את הטקסט, שלא לדבר על הדיקציה".

בתחילת השיחה שלנו אמרת שרק עכשיו, ממרחק של אלפי קילומטרים, את מבינה את מהות הקשר העמוק שיש לך לישראל. למה בדיוק התכוונת?

"הבנתי שהחיים החברתיים שלי, שהתנהלו בין הרצליה פיתוח לכפר שמריהו, הכילו הרבה שקר וריק. עכשיו, החיפוש שלי אחר הפסגה הבאה ואחרי האמת, בא לידי ביטוי במשחק. בחודשים האחרונים התפכחתי וראיתי מה חשוב לי בחיים ומה פחות. כבר לא מעניין אותי אם מזמינים אותי לאירוע עם שר זה או אחר. היום חשובה לי המשפחה הקרובה, ובתחום המקצועי, אני דורשת מעצמי מקצוענות טוטאלית במשחק".

איך הביקור החטוף בארץ?

"תנפלתי על ההצגות בארץ בטירוף כדי להספיק לראות כמה שיותר מחזות, כחלק מהלימודים, ואני לומדת המון מהשחקנים. יום אחד הלכתי לפרמיירה של הצגה ב'קאמרי', ובקוקטייל עמדתי ליד שרת החינוך, לימור לבנת, ואמרתי לה: 'את יודעת, הייתי רוצה להיות במקומך'. אז היא אמרה לי: 'ואני הייתי רוצה להיות במקומך ולעשות עסקים כמוך'. נו אז תגידי את, החיים זה לא משחק אחד גדול?".