האוצר וההסתדרות חלוקים על מרבית פרטי הסיכום ביניהם. שר האוצר, בנימין נתניהו, עומד על כך שההסתדרות הסכימה לקיצוץ של שני מיליארד שקל בסך כל השכר המשולם לעובדים בשירות הציבורי עד סופה של שנת 2003. זהו מפנה היסטורי, סבור נתניהו, הישג שלא היה כמותו.
להד"ם, עונה לו יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ. אנחנו רק הסכמנו – למעשה – לוותר על הקלות מס שהשכירים בשירות הציבורי היו אמורים לקבל יחד עם כל אזרחי ישראל החל ביולי השנה, על פי תוכניתו של נתניהו עצמו. מבחינתו, דבר מותנה בדבר: חישוב הקיצוץ בשכר ייעשה בהתאם לחישוב הרווח הצפוי לעובד ממשלה מהפחתת המסים. אם לא תוקדם הרפורמה במס, השכר לא ישונה. בכל מקרה, הנטו של (מרבית) העובדים לא ייפגע.
הנטו ייפגע גם ייפגע, אומרים ראשי האוצר. מבחינתנו, יו"ר ההסתדרות יכול לקרוא לקיצוץ השכר "הלוואה" או "קוקוריקו", העיקר שיקצץ. שלא יעבוד עלינו בעיניים.
על פי החישובים של ההסתדרות, היא התחייבה לתרום השנה להקטנת הגירעון הממשלתי כ-600 עד 800 מיליון שקל. לפי החישובים של האוצר, התחייבה ההסתדרות לתרום להפחתת הגירעון שני מיליארד שקל – 85% מהקיצוץ שהצעתי – "סכום גדול מאוד", אומר בסיפוק נתניהו. לכן, על פי שר האוצר (ובניגוד לדברים שהשמיעו אתמול באוזני בכירים במשרדו), ההסכם עם ההסתדרות לא יצר שום חור נוסף בלתי-מכוסה בתוכניתו. התוכנית שלמה ובריאה. לכל היותר יחסרו בה השנה כמה מאות מיליוני שקלים, "ולא מיליארדים". הישג כביר, משוכנע שר האוצר.
גם בנושאים האחרים, פחות מדידים בכסף, פערי הפרשנות בין נתניהו לפרץ על טיב ההסכמות ביניהם מעלים הרהור נוגה ביחס למשמעות הביטוי "הסכם" בפוליטיקה הישראלית. על פי גרסת האוצר, "בסופו של דבר" יעזבו את השירות הציבורי כ-7,000 עובדים, 5,000 מרצון ו-2,000 לפי "רשימות המנכ"ל שיוגשו לאישור הוועדים". "מצבת עובדי הממשלה תקטן ב-5%, וזה בדיוק מה שרצינו", הסביר אמש שר האוצר למקורביו המבולבלים-משהו.
בהסתדרות מגיבים על תחשיב הפיטורים בביטול: מבחינתם, "יפוטרו לכל היותר 0.5% מכלל העובדים". קודם כל "ימוצה תהליך הפרישה מרצון", וזה עשוי לקחת הרבה מאוד זמן. הרבה זמן? תוהים באוצר; ההליך כולו - על כך התחייבה ההסתדרות - ייגמר תוך 21 ימים, ו-750 עובדים קבועים ימצאו את עצמם מחוץ לתעסוקה ממשלתית.
לאנשים מטעם האוצר שניהלו בפועל את המו"מ עם האיגוד המקצועי על "גמישות ניהולית" גרסה אחרת משתי הקודמות. מפרט איתן רוב מהאוצר: הצמצום המיידי במספר העובדים יהיה אכן קטן ויבוא בעיקר מהקפאת תקנים ומפרישה מרצון (מוגבלת למי שמנכ"ל המשרד יאשר את פרישתו). אבל במקביל "הוסכם להקים ועדה משותפת שתוך חודשיים תגיש המלצות איך להעניק לדרג הניהולי הבכיר במשרדי הממשלה את החופש הניהולי הנכסף", מספר רוב.
באוצר רוצים ועדה לפרישה? בבקשה, אומרת ההסתדרות, אבל קודם נקים את הוועדה לקרנות הפנסיה. וזו כבר אופרה אחרת, בלתי-גמורה בעליל. שר האוצר נתניהו כבר הסכים אמנם להקמתה של "ועדת הפנסיה" בראשות אישיות משפטית בכירה. אך כתב המינוי שלה יוגבל מראש לדיון בחלופות הראויות לביטול ההנפקה של אגרות החוב הממשלתיות המיוחדות המשמשות כיום כאפיק השקעה כמעט בלעדי של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות. על נתניהו עצמו מועדפת החלופה של "ביטוח ממשלתי לחיסכון הפנסיוני, כמו באמריקה". בשום אופן, אומר שר האוצר לפקידיו, לא ננפיק אגרות חוב "מיועדות" חדשות במקום אלה שיגיעו לפירעונן בסכומים של כחמישה מיליארד שקל לשנה החל מהשנה הבאה. לכל היותר נסכים להנפיק אגרות כאלה ב-1.5 מיליארד שקל. היתר ילך לשוק ההון.
בהסתדרות רואים בעצם ההסכמה לכינון "הוועדה הציבורית לנושא הפנסיות" ניצחון, ולא מוטרדים מבעיות "קטנות", כמו למשל ניסוח כתב המינוי לוועדה, והעובדה שהאוצר לא יהיה מוכן להתחייב מראש לקבל את כל ההמלצות שלה, אלא בכפוף ליכולתו התקציבית.
לסיכום, בקרב הזה בין נתניהו לפרץ לא נאמרה עוד המילה האחרונה, וספק אם נאמרו כל המילים הראשונות. פרץ הצליח להדוף מתקפה אחת, אך נסוג מפני אחרות. נתניהו עשה כמה הבקעות ב"חומת ההסתדרות", כהגדרתו, אך זו לא נסדקה. אפילו התחזקה.
סעיפים רבים בתוכנית הכלכלית (בהם כאלה שהשפעתם החברתית תורגש שנים רבות אחרי שיישכח הריב בין הוועדים של פרץ ובין הפקידים של ביבי) יובאו בכל זאת לחקיקה, וכל סעיף ייבדק במאה עיניים על ידי פרץ חסר-האמון בנתניהו.
נתניהו, מצדו, לא ינוח ולא ישקוט עד שכל ויתורי ההסתדרות לא יהיו ממוסמכים, ממוספרים ומתוקצבים. מבחינתו, זו התמודדות אידיאולוגית מכרעת על דמותה של ישראל. כך גם מבחינתנו של פרץ.
ובסיבוב הזה, מי ניצח? פרץ ניצח בקרב הבלימה. נתניהו ניצח בכיפוף הידיים. שטרית ניצח בחיוכים. ורוב האזרחים עוד מחכים לראות האם, כמה ולמי הפסידו.