שבת אצל סבתא

לידיה נוה מנסה לשחזר את ניחוחות האוכל אצל סבא וסבתא: צ'אי מחדר, חצילים מטוגנים, קובה בורגול וטבית. על הקידוש, ארוחת בוקר בחזרה מבית הכנסת והפלא הגדול בעולם - החמין העיראקי

סבתא חנה וסבא כדורי, היו אנשים צנועים, פשוטים ומאוד דתיים. הם גרו בפרדס כץ ליד השוק, באיזור צבעוני ורועש, שונה מאוד מהאיזור שלנו.

 

בילדותי הרחוקה, ההורים היו יוצאים מידי שישי, לקראת חצות, לבלות עם הג'מעה, וחוזרים הרבה יותר מאוחר. בכל פעם, הם היו מתארחים בבית של אחד מהחברה, אוכלים ארוחות שחיתות מדהימות, שרים, מנגנים ורוקדים. אבל מה עושים עם שני ילדים קטנים בבית, אם הבייביסיטר הקבועה, הילדה, מסרבת לשתף פעולה בשעות לא קונבנציונליות? שולחים לסבא וסבתא.

 

אצל סבתא תמיד היה שקט ותמיד דיברו בנימוס ובסבר פנים. סבתא אף פעם לא מיהרה, תמיד היה לה זמן לשיחה ובעיקר להקשבה. תמיד היתה לה מילה טובה, ותמיד ידעה להאיר את הפן החיובי של הדברים, גם אם על פניהם לא נראו מלבבים. הרבה ממכאובי הילדות שלי נרפאו בעזרתה. סבא היה איש רציני וכבד ראש. כגבאי בבית הכנסת, היה נוהג כאילו נטל כל העולם על כתפיו, ואת אהבתו הסגירו רק החיוכים הקטנטנים, שלא היה מצליח להסתיר לנוכח תעלולינו.

 

כשהגענו, בצהרי יום השישי, כבר סיימה סבתא את כל ההכנות לשבת. הבית היה מצוחצח ומבריק, המפות פרוסות, הנרות ממתינים לשעת ההדלקה, וריח התבשילים הטריף את החושים. בשעה היעודה, נשמע קול הצפירה המודיע על זמן הדלקת הנרות. סבתא היתה מברכת בהטעמה ובמבטא עיראקי כבד, וסבא היה מברך שבת שלום ויוצא לבית הכנסת.

 

בשובו, היה השולחן ערוך ומוכן לקידוש, וכולנו נרגשים ניצבים מסביב. השקענו מאמצים רבים בנסיונות להמנע מצחקוקים והפרעות בזמן הקידוש, אבל תמיד תמיד נשברנו בשלב שסבא ברך את מלאכי השרת על בואם. אף פעם לא הצלחנו להשתיק את הצחקוקים החנוקים, וסבא היה נועץ בנו עיניים מזרות אימה ונוהם, מבלי להפסיק לרגע את הברכה.

 

אחרי הקידוש הגיע האוכל: קובה בורגול, קובה פטטה, מחשה (ממולאים), דגים ועוד.

 

תפילת בוקר יום השבת מתחילות מאוד מוקדם אצל העירקים. סבא היה יוצא מהבית כבר ב-5:30, מיד אחרי שגמר לחתוך סלט ענק ודק דק לארוחת הבוקר. גם אנחנו היינו משכימים ויוצאים לבית הכנסת, יחד עם סבתא. תקצר היריעה מלגלגל את סיפורי שבת בבית הכנסת, אבל הייתי מוכנה, ולא רק לרגע אחד, לחזור להיות ילדה קטנה ולשעוט לעבר שלל הסוכריות הנזרקות מכיוון עזרת הנשים, ולמלא את הכיסים בטופי הנפלא.

 

כשחזרנו מבית הכנסת, ציפתה לנו ארוחת הבוקר. הארוחה כללה ביצים ע'תביט (ביצים חומות שבושלו עם התביט), סלט גדול, בבינג'אן מקלי (חצילים מטוגנים), פיתות עירקיות, צ'אי מחדר, עמבה ועוד מטעמים.

 

אין לי מושג, איך יכולנו מספר שעות מאוחר יותר, לאכול את ארוחת הצהריים. הארוחה "האמיתית" כללה את הטבית - החמין העירקי וסלט גדול - וכל המוסיף גורע. את הטבית של סבתא חנה אי אפשר לשחזר, היו בו טעמים נפלאים שנשמרו בזכרוני כפלא הגדול ביותר בעולם. הנה כמה מתכונים בניחוח שבת אצל סבתא חנה: