אוכל מהיר ודוכנים ברחוב

מה אוכלים בזול בביקור בטוקיו? סושי מסתובב, גיודון, טאקו יאקי, יאקי סובה, אוקונומיאקי ועוד. ארוחת צהריים ב-1,000 ין וסיבוב קניות

הטלפון מצלצל. דלית, חברה מרובע הירו על הקו. "בא לך לצאת קצת לג'יאוגאוקה?". איזה רובע מדליק ושקט יחסית, ממש ההפך מהרחובות הסואנים של שינג'וקו או שיבויה המזכירים את לונדון, או ניו יורק.

אנחנו מתרחקות מהמרכז הסואן לטובת רובע מגורו, ומגיעות למתחם אופנתי ופופולרי במיוחד, איזור יוקרתי נטול גאיג'ינים (זרים) - רחובות קטנים וססגוניים, בוטיקים של מעצבי על מערביים לצד חנויות של רהיטים מאינדונזיה, חנויות כלי בית, מספרות ומסעדות. המסורתי והמודרני שולטים כאן בערבוביה ואם תרצו - בעיני זו תמצית החוויה היפנית.

אמהות יפניות מטיילות, עם הילדים, עושות קניות, יושבות בסטאר באקס או להבדיל בדאלוואיו (Dalloyau) - בית הקפה הצרפתי הנודע.

אנחנו משוטטות במסלול הקבוע: קצת גאפ, קצת נקסט (מותג אופנה אנגלי) וממשיכות ב'חנות עם הסלים' זה השם שלה אצלנו, בגלל הכלים שנמכרים במחיר מבצע בסלים בכניסה. את השם האמיתי שכחנו מזמן.

חנויות לכלי בית ובעיקר לכלי קרמיקה יפנית הן משאת נפשן של כל הגאיג'יניות בטוקיו ובמיוחד של הישראליות שפיתחו את התחביב למקצוע של ממש. בהתחשב בעובדה שכמעט אף אחת מאיתנו לא לובשת מידה 36, המידה הממוצעת של הצעירה היפנית והשולטת בחנויות ההלבשה כאן, אנחנו מטביעות את יגוננו בקנייה אובססיבית של כלי אוכל והגשה, ממיטב יצרני הקרמיקה היפנית, הרי אוכל יפני נראה הרבה יותר טוב כאשר הוא מונח על כלים אותנטיים.

בהתחלה כל גאיג'ינית עוברת תקופת הסתגלות קצרה לכלים המקומיים, הם ייראו לה עקומים משהו, לא סימטריים, שבורים ואפילו מוזרים, אבל אחרי חפיפה עם חברותיה הותיקות יותר ברוב המקרים היא תתרגל לסטנדרטים המקומיים ואז קשה להפסיק לקנות.

 

הגיע הזמן לאכול

 

בשעה שתיים עשרה בצהריים, זורמים נחלי אדם למסעדות הפזורות ברחוב. היפנים דייקנים מאוד, ומקפידים לאכול בדיוק באמצע היום. כיוון שבזבזנו מספיק בשופינג, החלטנו לאכול בתקציב מוגבל. יש הרבה אפשרויות למלא את הבטן בתקציב מוגבל, אנחנו בחרנו בכולן.

 

קאיטן סושי או 'סושי מסתובב'

 

מסוע מעגלי של צלחות קטנות שבכל אחת מהן זוג ניגירי סושי. הטבחים המיומנים והזריזים באמצע הדלפק מבצעים את הוראות הלקוחות הניתנות בצעקות רמות.

היפנים מביני הדבר תמיד יעדיפו מסעדת סושי או סושי-יה על קאיטן סושי שנחשב לרמה נמוכה יותר, אבל לחיך המערבי שלנו הוא מספק ואף למעלה מזה.

צלחת שגרתית של שני ניגירי תעלה כ-130 ין כלומר ב-1000 ין אפשר לאכול 7 צלחות או 14 ניגירי. אפשר לאכול גם מרק מיסו והוא מגיע חם בקערית הישר מהמטבח.

בקיטאן סושי מחיר הצלחת נקבע על פי צבעה. לכל מדרגת מחיר מותאם צבע אחר. עם סיום הארוחה מגיעה הקופאית למקום שבו ישבנו, סופרת את הצלחות ובודקת את צבען ומחשבת בזריזות את החשבון.

 

בדיוק ליד הקאיטן סושי ממוקם לו סניף קטן של יושינויה (Yoshinoya)

 

רשת של אוכל יפני מסורתי ומהיר, טעים וזול והפיתרון האולטימטיבי לארוחה מהירה - אני קוראת לו גם אוכל סטודנטיאלי. למרות שמדובר באוכל מהיר התוצאה טעימה, אותנטית ומשביעה. ביושינויה ודומותיה (יש הרבה רשתות מתחרות) מגישים סטים שמחירם החל ב-400 ין.

ומה אוכלים כאן? גיודון (Gyudon), קערת אורז ומעל תבשיל מפיסות דקיקות של בשר בקר עם בצל מטוגן ורוטב חום מתקתק, הרוטב מחלחל לתוך האורז והופך אותו לטעים במיוחד לחך המערבי. סט של גיודון יכלול מרק מיסו וחמוצים - אפשר להזמין גודל אקסטרא לארג' לרעבים במיוחד. יאקי ניקו (Yaki Niku). ניקו - בשר בקר יאקי - צלוי. חתיכות בקר דקות צלויות על פלטה בהשראת המטבח הקוריאני. ויש גם סט של סלמון צלוי.

 

דוכני רחוב

 

הם נמצאים באזורים שונים של טוקיו ובמיוחד במקדשים ובפארקים במהלך חגים ופסטיבלים. בעלי הדוכנים ברחוב נקראים ביפנית טאקאיה (Takia) ויודעי דבר אומרים שהם חייבים בתשלום דמי שכירות תקופתיים ליאקוזה, המאפיה היפנית, בגין המדרכה שבה הם משתמשים.

בדוכן הראשון מוכרים טאקו יאקי. טאקו - תמנון, יאקי - צלוי. לפלטה לוהטת שנראית כמו תבנית שקעים ענקית יוצקים עיסת בצק מעורבת בפיסות תמנון - את הכדור שנוצר הופכים בזריזות בעזרת שני מקלות דקים עד שהוא משחים מכל צדדיו, התוצאה הסופית היא מן כדור פלאפל - אוכלים חמישה כדורים עם קיסם דק שנועצים בכדור וזאת בלווית מיונז ודאשי. חמישה כדורי טאקו יעלו 300 ין בלבד. לפי מה שהיפנים אומרים, לחך המערבי קצת קשה עם תמנון, ולכן הסתפקנו בטעימה.

ולדוכן הבא: אוקונומיאקי - אומלט יפני. המורה שלי לבישול יפני, טאקאהאשי סאן, אומרת שלשם המאכל שני פירושים: האחד: אוקונומי - מה שאתה אוהב במיוחד, יאקי - צלוי. והשני: אוקונומי - כלכלי, או כמו שהיא אומרת - מאכל לניקוי המקרר. קוצצים מבחר ירקות, מוסיפים חתיכות של בשר או שרימפס, מוסיפים ביצים וקמח, צולים על פלטה, מוסיפים מיונז ודאשי - ולפה.

צמוד לדוכן האוקונומיאקי עומד וקורץ לנו דוכן יאקי סובה. פה מוכרים אטריות צלויות עם ירקות ובשר בלווית רוטב סויה פיקנטי. מנה קטנה לסיום הארוחה המאולתרת ואנחנו כבר בקושי נושמות.

 

ויש גם קפה

 

בשלב הזה דלית מסתכלת לכיוון קפה דנמרק המשובח, בו מגישים עוגות דניש, שרק היפנים יכולים לעשות כמותן - כאילו היו יותר דנים מהדנים. אני מסתכלת עליה בחזרה ואנחנו אצות רצות לתוך בית הקפה. מי אמר שכל היום חייבים לאכול רק אוכל יפני?

 

אוקונומיאקי

 

 

 

חומרים:

 

1 כוס קמח

2 ביצים

1/2 כוס מים

1 כוס כרוב, קצוץ

גזר, מגורר

תפוח אדמה, מגורר (לא חובה)

כ-150 גרם פיסות בשר חזיר, או פסטרמה, או לחילופין 150 גרם שרימפס

 

להגשה:

 

מיונז

אבקת דאשי

 

הכנה:

 

מערבבים יחד את כל החומרים, משמנים פלטת טפאניאקי ביתית או מחבת, ומטגנים היטב משני הצדדים. מגישים עם מיונז ובוזקים מעט דאשי מלמעלה. אפשר לבזוק מלמעלה גם מעט רוטב סויה יפני.

 

יאקי סובה

 

המתכון באדיבות הגב' מיומי טאקאזאווה. היא נוהגת להכין אותו לפיקניק של הסאקורה.

 

חומרים:

 

חבילת אטריות סובה, או ראמן, מבושלות ומוכנות לטיגון

כוס כרוב, קצוץ

3 גזרים, חתוכים לג'וליאן

1 בצל, חתוך לג'וליאן

200 גרם בשר חזיר, או ירכי עוף - חתוכים לרצועות

רוטב יאקי סובה לפי הטעם (מתכון בהמשך)

2 כפות שמן

 

הכנה:

 

1. מחממים את השמן במחבת, או על גבי מכשיר טפאניאקי ביתי. מוסיפים את הבשר ומטגנים מעט. מוסיפים את הירקות ומטגנים כמה דקות נוספות.

2. מוסיפים את האטריות ואת רוטב היאקי סובה וממשיכים לערבב עוד 2 דקות. מגישים מיד.

 

רוטב יאקי סובה

 

 

 

חומרים:

 

1 כוס מים

1/3 כוס מירין

1/3 כוס רוטב סויה יפני

חופן דאשי

קורט וואסאבי

 

הכנה:

 

מביאים לרתיחה ומצמצמים על להבה נמוכה, עד שהרוטב מסמיך מעט.

 

איטאדאקימאס!