אני נולדתי לשלום

1.5 מיליון דולר משקיעה שרי אריסון בקידום האהבה העצמית. אנחנו נשקיע 300 מילה בתרגום לעברית של שפת השאנטי שלה. ולקינוח: כמה מילים על הקשר ההולנדי של סאבלימנל

השלום מתחיל בתוכי? מתי בדיוק? זה מוצג בכל האולמות או רק באולם הקטן? יש פרסומות לפני שהשלום מתחיל או שחייבים להגיע בזמן?

אני מודה; אין צפוי ומשומש יותר מהתחכמויותיו הזולות של עיתונאי זב-חוטם על חשבון גילוייהם הרוחניים מרחיקי-הלכת של בכירי עדות השאנטי, בעיקר כאשר שמם מתחיל בשרי, מסתיים באריסון ויושב בנינוחות על מצע נכסים וחשבונות עו"ש בשווי 2.4 מיליארד דולר. מצד שני, למה להתאפק? הניחו לי להיות צפוי. עולה לכם?

הקמפיין הרוחני החדש של אריסון, "מהות החיים", משקיע 1.5 מיליון דולר על מנת לסייע לכם להרגיש כפי שמרגישה אריסון: טוב עם עצמה. אם גם אתם תרגישו טוב עם אריסון, אני מבטיח, תתחילו להרגיש טוב יותר עם עצמכם, עם שכניכם, ולבסוף גם עם מפת הדרכים של הנשיא בוש.

עד אז, בואו ונצלול מעט לתוך אתר האינטרנט המקסים והדליל להפליא המלווה את פרויקט "מהות החיים" – אתר שהגלישה בו תהפוך אתכם לאנשים רגועים יותר, שלא לומר רדומים לחלוטין – וננסה לפענח כמה משורות המפתח המופיעות בטקסט האישי שכתבה אריסון בפתח האתר. הבה נקרא לזה "מילון אריסון-עברי-על מה לכל הרוחות היא מדברת" שוטף. בבקשה:

*"שלום, שמי שרי אריסון. לפני כמה שנים ירשתי אימפריה והבנתי שזה לא סתם, שיש לי שליחות…" – שלום, שמי שרי אריסון. אם תקראו עד סוף הטקסט שלי, תקבלו דגיג טעים ואולי גם מעט מזומן.

* "אני עשיתי מסע מהיום שנולדתי, ומה שאני מציעה זה שתתחילו את המסע" – אם לא תתחילו, אני מוכנה להתחיל אותו בשבילכם. מה לגבי פיטורים פתאומיים כדחיפה לתחילת המסע?

* "כשהסתכלתי פנימה לתוך עצמי… הבנתי שמה שחשוב לי בעולם זה להגיע לשלום" – כשהסתכלתי פנימה לתוך עצמי, ראיתי שיירים משקדי העגל שהוגשו בחתונתי, מעט מיצי מרה שנותרו מהסיפור עם שלי-רעה, והבנתי שמה שחשוב לי בעולם זה שיותר אנשים יאהבו אותי".

* "אם אני אגיע לשלום עם עצמי ואתה תגיע לשלום עם עצמך, אז המעגלים יגדלו ויגדלו" – אם אני אגיע לשלום עם עצמי, אולי אני אמצא תחביבים פחות יקרים מהבאת שלום עולמי.

* "תבינו שלכולנו יש את האחריות ליצור עולם אחר" – אני באמת לא מבינה למה אנשים לא יכולים לקחת אחריות, לקנות יאכטה, להזמין אליה חברים, לשיר בגאנקי כל יום חמישי עם נמרודי ולצחוק בלי סוף. מה כל כך מסובך פה? מה כבר ביקשתי?

 

הצל של סאבלימינל

 

המעריצים בהלם (אין לי מושג, אבל זאת נראית כמו פתיחה טובה). "תקווה", להיטם הגדול של סאבלימינל והצל, הוא בסך הכל חידוש, ואפילו לא מחדש במיוחד (למעשה זהה לחלוטין, מלבד השפה) לשיר ישן של שני מפיקים הולנדים.

לתגלית אחראי עיתונאי המוזיקה השחורה רפי ברבירו, שהבחין לפתע כי שיר נידח משנת 97' בשם "Where Is Your Dream?" של הרכב בשם "בלאק-דראפט" נשמע בדיוק, אבל לגמרי, כמו "תקווה" – רק יותר, איך נאמר, באנגלית. בירור מהיר העלה כי את השיר כתבו – קחו מעט אוויר – מייקל אורגש, המוכר גם כדי.ג'יי. סמי (אחראי כרגע ללהיט המחודש "בויז אוף סאמר") ויאן פיטר אודנטל (המוכר גם בכינוי יאנו, ואינו אחראי כרגע). השיר תוכנן לכבוש את המצעד ההולנדי, אבל מרגע הולדתו התברר כנפל: חברת התקליטים EMI סירבה להוציא אותו כסינגל, והשניים נאלצו להוציאו עצמאית. הם טעו, כמובן; הסינגל לא דיגדג את המצעד והקהל ההולנדי לא הסכים לרחרח אותו גם במקל. מיואשים, ויתרו השניים על השיר, והוא נשכח.

שש שנים מאוחר יותר, הסינגל מתגלגל לידיו של קובי שמעוני, ראפר ישראלי הפועל תחת הכינוי סאבלימינל והמחפש בנחישות (ובכישרון, מוכרחים לומר) אחר נקודת האמצע המוחלטת של מרכז המיינסטרים הישראלי. השיר גומר אותו: הוא קליט, המנוני, מלודי, וגם קליט מאוד, המנוני מאוד ומלודי מאוד. ובמילים שגם הצל מבין: הדבר הזה יכול בקלות לקחת אירוויזיון. שמעוני מבקש מהליקון לקנות לו מההולנדים את הזכויות, הליקון מצייתים, והיידה: "תקווה". להיט ישראלי ענק.

השבוע הושמעה גירסת המקור ההולנדית ב"עסק שחור" של לירון תאני. ביום חמישי שעבר עלה סאבלימינל לבמה ואמר לקהל משהו בנוסח: אני לא מתבייש להתמסחר. אני גאה לדפוק קופה (שזה, לדעתי, מה שגם קוליו אמר דקה בטרם התנדף).

עכשיו: מילא שגירסת סאבלימינל זהה לגמרי – אפילו את ההפקה הבסיסית לא טרחו לשנות – לגירסה ההולנדית המיושנת; מילא שהשיר הוא נעמי שמר-עם-באסים; אבל ההצלחה הגדולה בישראל חוזרת ומבהירה עניין אחד: אנחנו לגמרי לא העולם. אנחנו, מבחינת העדפותינו המוזיקליות – ובמלאת נצח לשלטון הקובלנץ – איפשהו בסביבות הגוש הסובייטי. "תקווה" הוא היפ-הופ "רגוע", היפ-הופ "נעים", היפ-הופ "סעו בזהירות". ובמילים שרק סאבלימינל לא מבין: אנטי היפ-הופ. אנטי מוזיקת-רחוב. וסו, סו אנ-קוּל.