משיכה מגנטית

הקוטב הצפוני, המעוז הפראי האחרון עלי אדמות שטרם נכבש לגמרי, מושך אליו כמו מגנט הרפתקנים בזרם הולך וגובר. האם גם הוא יהפוך, כמו האוורסט, ליעד תיירותי לכל דבר?

מזה כשבוע תקוע פֶן הַדאו, הרפתקן בריטי בן 41, על משטח קרח ענק שצף אי שם בקרבת הקוטב הצפוני. ביום שני שעבר הוא היה לאדם הראשון שהגיע לבדו וללא סיוע, מצפונה של קנדה לקוטב. הוא עשה את זה בגלישה על מגלשים, ללא כלי רכב ממונע. אלא שחילוצו אינו מתאפשר כרגע בשל מזג האוויר, ומצבו מידרדר משעה לשעה. הסוללות של הטלפון הלווייני שלו אזלו זה מכבר ונותרה לו אספקה לכחצי יום בלבד - כמה חטיפי שוקולד וקצת אגוזים.

הקשר היחידי כעת בין הדאו לאנשי צוותו שבקנדה הוא באמצעות משואה אלקטרונית, שמשגרת קודים קבועים מראש. בסוף השבוע הוא שיגר את קוד מספר 8, שפירושו: "מצבי טוב, ואני ממתין לאיסוף. הכנתי משטח נחיתה עבור המטוס". אתמול, יום ראשון, הוא שיגר את קוד מספר 9, שמציין שתנאי מזג האוויר בקרבתו אינם מאפשרים נחיתה. שינוי הקוד התקבל ברגשות מעורבים. אנשי הצוות מודאגים, שכן לא ברור כמה זמן עוד יחזיק מעמד, אך מנגד הם מעודדים: "שינוי הקוד מעיד שהוא בחיים ומצבו סביר", הם אומרים.

הם ניסו להגיע אליו בשבת, מרחק כשלוש שעות טיסה, אולם נאלצו לשוב על עקבותיהם, מאחר שלא ניתן היה לנחות בנקודת התדלוק שבדרך. עם זאת, הם הצליחו לקיים איתו שיחה קצרה ואמרו שהרושם הוא שמצבו טוב, "אבל הוא ממש רוצה שיוציאו אותו משם". בקרוב כנראה יצניחו לו ערכת הישרדות עם מזון ובגדים, שתאפשר לו לשהות עוד כמה ימים בשטח, בתקווה שמזג האוויר ישתפר.

זהו ניסיונו השלישי של הדאו להגיע לקוטב מקנדה. המסע שלו החל ב-17 במרץ, והוא גמא את 760 הקילומטרים, כאשר מסביבו שורר קור של כ-6 מעלות מתחת לאפס. בדרך הוא נפל כמה פעמים לתוך השלג עד הצוואר, איבד כך את אחד המגלשים שלו, נאלץ לצעוד ברגל את עשרת הימים האחרונים של המסלול, ואף נדרש לשחות מספר פעמים במים הקפואים כדי לעבור בין משטחי קרח צפים. כשהגיע לקוטב, טילפן למרי אשתו ובישר לה:" עשיתי את זה". עד מהרה גם הגיע לביתו מברק מהמלכה אליזבט שבירכה אותו על ההישג.

הדאו, בעל חברה לטיולים אתגריים בחוג הארקטי ובאנטרקטיקה, מורגל בסוג כזה של תנאים, אבל אחרי שבוע לבד בקור העז, גם החזקים ביותר עלולים להישבר. כעת יושבת מרי ומחכה לטלפון הגואל שיבשר לה שבעלה חולץ בשלום. "כששוחחנו הוא נשמע נמרץ ונרגש", סיפרה לרשת BBC, "אבל אחרי שרמת האדרנלין יורדת, המצב משתנה. הוא בוודאי מותש ובודד מאוד".

 

המעוז הפראי האחרון

 

מה גרם להדאו, אב לשני ילדים ממחוז דבון שבמזרח האי הבריטי, לצאת למסע רגלי לקוטב לבדו? כלל הנראה אותו כוח מניע בלתי מוסבר שהביא את האנושות לפסגות הגבוהות ביותר ולמצולות הים האפלות. בקצה השני של העולם, באנטרקטיקה, כבר ישנם מחנות קבועים המשמשות מדענים וחוקרים ממספר מדינות. הקוטב הצפוני נשאר, כך מסתבר, המעוז הפראי האחרון על אדמות, היעד שהאדם טרם כבש אותו לגמרי, והוא מושך אליו לא רק את מחטי המצפנים מכל העולם, אלא גם לא מעט "משוגעים לדבר".

אנדרו רבקין, כתב העיתון "ניו יורק טיימס", יצא לאחרונה לאזור ודיווח על "מחנה בורניאו", נקודת יציאה שהקימו יזמים מרוסיה וצרפת כ-100 ק"מ מהקוטב. האוהלים מחוממים, והגנרטור פועל ללא הפסקה ומספק חשמל לתנורי המיקרוגל והטלפונים הלווייניים. יש גם משטח נחיתה, שמתאים למטוסים כבדים עד משקל של 20 טונות.

רבקין מספר שנתקל ב"בורניאו" בעשרות מטיילים מקצועיים, חוקרים וסתם מחפשי ריגושים. חבורה רוסית שמתכננת צניחה חופשית מעל לקוטב, גולשים שמתכוננים ליציאה, גולש סנובורד שמתכנן לקפוץ מעל צוקי קרח כשהוא נגרר על ידי "חתול שלג" ממונע, ואפילו סגנית מלכת יופי מרוסיה שזכתה בטיול האתגרי מן ההפקר, לאחר שהזוכה בכתר העדיפה להישאר בבית.

 

מזבלה בגובה 8 ק"מ

 

השבוע מציין העולם יובל שנים לכיבוש האוורסט. ב-29 במאי 1953 היה זה הניו זילנדי סר אדמונד הילארי, או שמא הנפאלי בן שבט השֶרְפָּה טנזינג נורגאי - הדעות חלוקות בסוגיה הזו - שראה את העולם מלמעלה, בגובה של 8,850 מטר. מאז העפילו כ-1,200 מטפסים מרחבי העולם לגג העולם, והעובדה ש-175 מטפסים נוספים לא חזרו למטה לא מרתיעה את המשלחות שממשיכות להגיע בזרם קבוע.

לאחרונה, נוכח כמות המטפסים, החלו שלטונות נפאל להגביל את מספר משלחות הטיפוס ששוהות על ההר בעת ובעונה אחת. אולם נראה שדווקא תשומת הלב שמושכות חגיגות היובל מדרבנות את המטפסים. ה-BBC דיווח לאחרונה על שרפּה ששבר את שיא הטיפוס המהיר לפסגה - 11 שעות בקירוב. אגב, השיא הקודם - 13 שעות בערך, נקבע רק שלושה ימים קודם לכן. במקביל דווח על מטפס דרום אפריקני ששבר שיא נוסף - היא היה לשחור הראשון שהעפיל לפסגה.

לרגל חגיגות היובל, ארגן מטפס יפאני משלחת של 30 איש שניקו את ההר וסביבתו מהפסולת שהשאירו קודמיהם. הם אספו כ-2.4 טונות של אוהלים, חבלים, בלוני גז, מיכלי מזון ושתיה, מיכלי חמצן ריקים וסתם זבל. מבצע הניקיון נדרש לאחר שמטפסים רבים דיווחו שהאוורסט הפך למזבלה.

סר הילארי יהיה אורח הכבוד באירוע המתוכנן. שותפו להישג, נורגאי, מת ב-1989. בדרכו למחנה שלמרגלות ההר אמר הילארי: "האוורסט דומה היום יותר לאתר טיולים מאורגנים מאשר לאתגר נשגב. אנו היינו ברי המזל, שלא צעדנו מעולם בעקבותיהם של אחרים".

 

50 אלף דולר ואתם שם

 

המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" פירסם במהדורה מיוחדת לרגל המאורע כתבה תחת הכותרת "האוורסט - האם הפך למלכודת תיירים?" האם גם לקוטב הצפוני עתיד דומה? האם אחד המקומות המנוכרים בעולם יהיה בעתיד יעד לטיולי בר מצווה?

אם תשאלו את פן הדאו, בתקוה שיחזור בריא ושלם מהקוטב, הוא יאמר שכן. החברה שבבעלותו מתמחה בטיולים לאזורים הקרים ובאתר הבית שלה מפורטות, שלב אחר שלב, כל האפשרויות להגיע לקוטב, בין אם בטיסות ישירות לעצלנים ובין במשלחות גלישה להרפתקנים. כל מה שדרוש הוא כ-50 אלף דולר, קצת קריאה משלימה וקצת אימונים. הם ידאגו לכל השאר, כולל ארוחות.

אולם אם תשאלו מדענים ואנשי איכות סביבה התשובה לאותה שאלה תהיה ככל הנראה שלילית. הסיבה העיקרית היא התחממות כדור הארץ והתמוססות הקרח בקטבים. זאת גם הסיבה ש"מחנה בורניאו" חי ונושם רק חודשיים בשנה - מאמצע מרץ עד מאי. בחורף לא מומלץ להגיע לכאן מפאת מזג האוויר ובמחצית מאי הקרח מתחיל להתחמם ולהתבקע והמבקרים עלולים למצוא עצמם צפים על קרחון או שוקעים באוקיינוס. כמו קרקס נודד, המחנה מפורק ומוטס לסיביר עד השנה הבאה.

לדברי מדענים רבים, גם האופטימיים שבהם, אם נמשיך להזניח את הסביבה ולשרוף דלק בלי אבחנה, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם הרבה פחות קרח בקטבים וכמה ערי חוף שישקעו בים ויהפכו למושבות לדגים. עד אז, לפחות במשך חודשיים בשנה, הקוטב הוא האוורסט החדש - המקום אליו נוהרים אלה שלא מסתפקים בחיים היומיום הרגילים.