תפסו לו את החניה

אתם מגיעים הביתה מהעבודה, פונים לחניה בבניין המגורים שלכם, ומגלים שמכונית זרה חונה לכם בחניה הפרטית. מעצבן, נכון? עו"ד תל אביבי שזה קורה לו מגיש תביעות נגד הנהגים שתופסים לו את החניה - ובדרך כלל מפוצה

אחד הדברים שיותר מעצבנים את הישראלי זה שתופסים לו את החניה הפרטית. שלטי האזהרה לא תמיד עוזרים, והנוהג הנפסד הזה של אי התחשבות בזכויות הבעלים או השוכרים על מקום החנייה מעורר מטבע הדברים את רוגזם של הנפגעים. במקרים כאלה אין הרבה מה לעשות, שכן פניות למשטרה או לגורמים אחרים אינן מועילות בדרך כלל.

עורך-הדין גיא גרשוני, שמוצא לעיתים מזומנות את החנייה הפרטית שלו בחצר הבית ברחוב הוברמן 4 בתל-אביב תפוסה, לא מבליג ולא מתפשר: הוא מגיש תביעות נגד בעלי הרכב שפלשו לחנייה הפרטית שלו והתנחלו בה. באחרונה הוא הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב תביעה נגד נהגת וביקש לחייב אותה לשלם לו פיצויים בסך 600 שקל. "כתוצאה מהתנהגותה וממעשיה של הנתבעת, נטען בתביעתו , לא יכול היה התובע לעשות שימוש בחנייה או לנצל את מקום החנייה שלו וכך נפגעה זכותו ליהנות ממנו ונגרמה לו טרדה ואי נוחות" . התביעה נמחקה בסופו של דבר, והנתבעת הזדרזה לפצות את הפרקליט וחסכה ממנו ומבית המשפט את ביטול הזמן שבהתדיינות המשפטית.

תביעה אחרת של עו"ד גרשוני באותו עניין נידונה בימים אלה בבית המשפט לתביעות קטנות. ביטול הזמן שבהתדיינות המשפטית לא נחסכה במקרה הזה, ודעתו של השופט בעניין היתה נחרצת.

בפסק הדין, שניתן ביום חמישי האחרון, חייב השופט הראל יחזקאל את הנתבעת - עמותה רשומה בשם שעל מפעלים חינוכיים, לשלם לתובע 300 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה בספטמבר 2002, ועוד 750 שקל הוצאות משפט.

 

בזבזו לו את הזמן

 

בדיון בבית המשפט טען עו"ד גרשוני, כי החניה האסורה של רכב הנתבעת שנמשכה לא פחות מחמישים דקות, אילצה אותו לחפש מקום חניה ברחובות הסמוכים וגרמה לו בזבוז זמן. הוא הסביר לשופט כי החיפוש אחר מקום חנייה גזל ממנו זמן שבו יכול היה לעבוד במשרדו ולעשות לביתו. "שכרי בגין שעת עבודה", אמר, "הוא 100 עד 150 דולר".

עו"ד גרשוני סיפר, כי דרש מהנתבעת פיצויים בסך 300 שקל בגין העובדה שהסיגה את גבולו ועשתה שימוש שלא כדין במקום חניה פרטי. "התנהגות זו", טען, "גרמה לי לאבדן הנאה, לעוגמת נפש ולהטרדה". לדבריו, הוא הזהיר את הנתבעת כי אם לא תענה לדרישתו ייאלץ לנקוט נגדה בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו, על מנת לקבל פיצוי הולם ובמקרה כזה הוא יתבע את כל ההוצאות שנגרמו וייגרמו לו.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובדיון בבית המשפט כי מן הראוי לדחות את התביעה בשל היות התובע עורך דין. "התביעה", טענה הנתבעת, "קנטרנית, והתובע נוקט בצעדים שחלקם לפחות אינם לגיטימיים. התובע סבור כנראה שהמטרה מקדשת את כל האמצעים, ללא כל קשר למידת סבירותם של אמצעים אלה".

 

"התביעה קנטרנית"

 

"נראה לנו", הוסיפה הנתבעת, "כי מדובר באדם שלא בוחל באמצעים כדי לנקום את תחושת התסכול אותה חווה, עד כדי הטרדת מספר נתבעים ישירים יותר וישירים פחות, ללא כל פרופורציה לנסיבות האירוע". הנתבעת אף ביקשה סכום משמעותי בגין הוצאות משפט, וטענה כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד ממון.

בא כוח הנתבעת, יריב אופנהיימר, שנהג ברכב והחנה אותו בחנייה האסורה, חזר בבית המשפט על הטענה כי התביעה קנטרנית וכי יש לדחותה ולהטיל על התובע "סכום משמעותי בגין הוצאות משפט". כשנשאל על ידי השופט מדוע הנתבעת לא הגיבה על פניות התובע, אמר כי הוא איננו נוהג להגיב כאשר מאיימים עליו.

השופט, שלא הסתיר את מורת רוחו מדבריו של אופנהיימר וממה שכתבה הנתבעת בכתב הגנתה, אמר כי "אין לי אלא לקוות כי בפעילותה החינוכית, כפי שעולה משמה, ( שעל, מפעלים חינוכיים", א.מ) היא אכן נוקטת בדרך ארץ ובדרכים חינוכיות".

בפסק הדין ציין השופט כי מוסכם עליו כי יש להטיל "סכום משמעותי בגין הוצאות משפט", כפי שביקשה הנתבעת בכתב הגנתה, אולם מצאתי לנכון כי יש לחייב דווקא את הנתבעת בהוצאות אלו".

"מוטב היה", אמר, "כי הנתבעת הייתה מגיעה להסדר עם התובע, מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם טיעוניה המתלהמים השכיחו ממני לרגע מי הסיג גבולו של מי". (מספר תיק: 13772/02)

 

עוד סיפורי חניה

 

וזה מה שקרה בעבר לפקידתו הנאמנה של עורך דין תל-אביבי אחר שמצאה את מקום החנייה הפרטי של מעסיקה בשדרות ח"ן בעיר תפוס על ידי מכונית זרה. הגברת הצעירה התקשרה לדיירי הבניין באינטרקום וניסתה לאתר את בעל הרכב הפולש. כאשר זהותו של האלמוני לא התבררה היא הפעילה את צופר מכוניתה כדי להסב את תשומת ליבו.

אחד מדיירי הבניין, שמנוחתו הופרעה, נטל דלי עם מים ואשפה ושפך את תוכנו עליה מהקומה השלישית. תסרוקתה של הפקידה ושמלת הערב שלבשה לקראת אירוע חגיגי נרטבו והתלכלכו. דקות אחדות לאחר מכן התייצב מולה בעל הדלי ולדבריה קילל אותה ושבר את זרוע המגב של מכוניתה.

הפקידה שהחמיצה באותו ערב אירוע חגיגי, הגישה נגד "התוקף" תביעה לפיצויים לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב. בדיון בבית המשפט טען הנתבע כי התובעת צפרה במשך מספר דקות בצופר מכוניתה וכי שפך מים על המכונית בלבד.

השופט, הראל יחזקאל, חייב את הנתבע לשלם לתובעת 3,000 שקל ועוד 300 שקל הוצאות משפט. בנימוקים להחלטתו כתב השופט כי "התובעת עשתה עלי רושם אמין ואילו הנתבע עשה עלי רושם של אדם מהיר חימה".

"בפני הנתבע", כתב השופט, "עמדה האפשרות להזעיק את המשטרה, בכל מקרה אסור היה לו לקחת את החוק לידיו ולהשליך על התובעת מים או לכלוך, כפי שאני מאמין שעשה".

ומקרה אחר שענייננו חנייה שבעקבותיו נפתח תיק פלילי. עורך דין ראה מחלון משרדו ברחוב דיזנגוף בתל-אביב מכונית זרה נכנסת ל"טריטוריה" הפרטית שלו, ונתקף חימה. האיש נטל משולחנו אגרטל פרחים והשליך אותו ממרומי הקומה השלישית על גג המכונית הפולשת. קשה להאמין אבל גם זה קרה. עובדה.