טיול אופניים בלי עליות

פליקס פריש (בימים כתיקונם לא בריון עם מכנסי טייטס ותוספת סיליקון באזור העכוז) יצא לטיול בהולנד ספקן ביותר וחזר אופטימי. אפילו עבודת הרגליים הקשה, לאורך עשרות קילומטרים, הפכה למוסיקת מעליות

את הסיפור אודות הטיול הזה נכון להתחיל דווקא בנחל הג'ילבון ברמת הגולן. קוי המתאר והנוף שם לא כל כך מזכירים את הולנד, אבל שם נוכחתי בתופעה במלוא הדרה. בשעת צהרים, בעוד השמש המלטפת גורמת לי ולשותפי לטיול להזיע ולהתנשף במרץ על איזה גרם מדרגות חצוב, ראיתי כמה גברים לבושים בחולצות לייקרה צבעוניות ומכנסי טייטס צמודים, שלהם תוספת סיליקון קטנה, דמויית חיתול, באזור העכוז. כשהגענו לסוף העלייה גילינו שלתחפושת אמורים להתחבר גם אופניים, והטייטס דמוי החיתול נועד להגן על האחוריים מן מהחפץ השחור והקשיח שלא עוצב כדרך הטבע, ומשום מה נקרא כיסא.

טיולי האופניים המאורגנים בחו"ל החלו כפיתרון לרוכבים מן הסוג שתואר בתחילה, אבל מהר מאוד החלה ההתעניינות גם בקרב פשוטי העם הפחות ספורטיביים. וכדי שאלה יוכלו להעביר את ימי הטיול בשלום ובהנאה, גם התווך שנבחר למסע השתנה לגמרי: מנוף טרשי והררי בטורקיה או בכרתים - שם נערכים טיולי האופניים בדרך כלל - טיול האופניים שלנו נדד להולנד, ארץ מישורית ומתונה למדי, שלא בכדי נקראה פעם "ארצות השפלה".

אודה ולא אבוש, רעיון ההתנייעות על אופנים ברחבי הולנד נשמע ברגעים הראשונים מרתיע למדי, בייחוד לבטטות כורסה שכמותי. לטיול העיתונאים, למשל, הגיעו רק עיתונאים גברים. בתום ארבעה ימי רכיבה, כשבכל יום עברנו בין 20 ל-40 ק"מ, אפשר להרגיע: הרכיבה שווה לכל נפש בעלת מעט רוח ספורטיבית. עבודת הרגליים גם משכיחה מהר מאוד את התלאות במולדת ואת טרדות היום יום, מסירה מחסומים ומגבשת. ובדרך – הנוף, הנוף.