נערים ביצעו רצח אכזרי תמורת 125 דולר למשתתף

ג'אסטינה מורלי, רק בת 15, ידעה בדיוק איך לפתות את ג'ייסון סוויני (16), חברה הטרי, להגיע לחורשה נידחת: היא הבטיחה לקיים איתו יחסי מין. אבל שם, על-פי התוכנית השטנית שנרקמה מראש, המתינו לו שלושה חברי ילדות שלו, שהלמו בו למוות באכזריות. אחרי שמת התחלקו הרוצחים בשלל ששלפו מכיסו: 500 דולר. תושבי העיירה השקטה פישטאון מזועזעים

אמו של ג'ייסון סוויני אומרת שבנה היה מאושר. "הוא כבר לא יכול היה לחכות", התייפחה, "הוא רצה להציג לי את חברתו החדשה. הם היו חברים זה שבועיים והוא סבר שהיא נערה נחמדה". אבל לחברתו הראשונה, ג'אסטינה מורלי בת ה- 15, תלמידת השנה האחרונה בחטיבת הביניים, היו תוכניות אחרות.

ביום שישי, 30 במאי, זמן קצר אחרי שג'ייסון בן ה- 16 פדה את צ'ק השכר השבועי שקיבל מחברת הבנייה שבה עבד עם אביו, היא הציעה לו "לבוא לחורשה ולעשות סקס". שם, בחורשה, הסתתרו שלושה נערים, שחיכו לג'ייסון עם גרזן, פטיש ולבנה. הם היו הרוצחים, ג'אסטינה מורלי היתה הפיתיון. התפקיד שלה במזימת הרצח הנוראה היה להציע לו סקס, לפתות את ג'ייסון אל המארב שבו נרצח.

 

125 דולר לרוצח

 

שלושת הרוצחים הכירו היטב את קורבנם. הם היו שכנים שלו. גדלו יחד, התרועעו יחד, יצאו יחד. בלשי המשטרה אומרים, כי ג'אסטינה רקמה את המזימה כשבוע לפני הרצח, עם שלושת השכנים של ג'ייסון מהעיירה פישטאון שעל נהר הדלוור, לא הרחק מפילדלפיה: ניקולאס קויה, 16, אחיו דומיניק, 17, ואדוארד (אד) באטזיג, 16. האחרון היה החבר הכי טוב של ג'ייסון מאז למדו השניים בכיתה ד' של בית-הספר העממי.

השוטרים אומרים, כי ביום הרצח התכנסו שלושת הנערים באחד הבתים "והכינו עצמם" לרצח עם השיר "בחיפזון" (Helter-skelter) של החיפושיות. השיר הזה התפרסם בארצות-הברית בגלל מנהיג הכת הרוצח צ'ארלס מנסון.

באותו זמן קבעה ג'אסטינה פגישה עם ג'ייסון. היא ידעה כי בכיסו של הצעיר 500 דולר, השכר השבועי שקיבל בחברת הבנייה. השניים נפגשו, וג'אסטינה הציעה לג'ייסון ללכת לחורשה ולעשות סקס. ג'אסטינה הוליכה את ג'ייסון לעבר החורשה, בקצהו של שדה שומם, מחוץ לעיר, כפי שקבעה מראש עם שלושת הרוצחים.

מסיבה לא ברורה – אולי בגלל תיאום לקוי – לא פגשו תחילה בני הזוג את הרוצחים. השלושה צילצלו בכעס לטלפון הסלולרי של ג'אסטינה ותבעו לדעת בכעס היכן היא. ג'אסטינה, טוענת המשטרה, ענתה להם באותה נימה של כעס: "איפה אתם? השתפנתם?" ג'אסטינה והרוצחים סיכמו להיפגש מחדש ולבצע את המזימה.

הפעם היא הצליחה להגיש את הקורבן לרוצחיו. ג'אסטינה הובילה את ג'ייסון לחורשה והחלה להסיר את בגדיה. הצעיר החל לחלוץ את נעליו – אבל זה כל מה שהצליח לעשות. מכת הגרזן הראשונה ניחתה על ראשו מאחור. הנער התמוטט לאדמה וניסה לקום. הוא ספג מהלומת פטיש, התמוטט, ושוב ניסה לקום. אך המהלומות גברו, נחתו עליו עתה בזו אחר זו. אחד הרוצחים השתמש בלבנה.

אחר-כך, לדברי אחד הבלשים, נטל נער אחר אבן גדולה ורוצץ את ראשו של ג'ייסון. "מרבית המהלומות כוונו לראשו ופניו", הוסיף הבלש. לכל אורך ההתקפה הנוראה הזו עמדה ג'אסטינה בצד. היא לא השתתפה בה בפועל. אבל כאשר ג'ייסון שכב מת על הקרקע וגופו זב דם, היא ניגשה אליו, שלפה מכיסו את 500 הדולרים וחילקה אותם לארבעה חלקים. שכר הרצח הסתכם ב-125 דולר לכל אחד מן הארבעה.

 

רטט וריגוש מהמעשה

 

באחד הסעיפים היבשים של תיק המשטרה בפילדלפיה נרשם כי המניע לרצח היה שוד. סרג'נט קאת'לין מק-גואן, בלשית מחלק הרצח, אמרה: "הם תכננו לשדוד אותו ולהשתמש בכסף לרכישת סמים". אבל ייתכן שביסוד הרצח הזה עמדו דברים סבוכים ועמוקים יותר: שניים מחוקרי המשטרה סבורים, כי באלימות הקשה וברצח הברוטלי שזורים גם יסודות של רטט וריגוש מהרצח עצמו. "אם השלושה תכננו רק לשדוד אותו, הם יכלו לקחת ממנו את הכסף לאחר המהלומה הראשונה", אמר חוקר ותיק. הוא לא היה מרוצה מהקביעה שהמניע היחיד לרצח הזה נקבע כשוד.

שלושת הרוצחים וקורבנם גרו במרחק רחובות ספורים זה מזה בעיירה פישטאון, עיר קטנה של בתים ישנים שמרבית תושביה, אנשי צווארון כחול, גרים בה שנים רבות. ג'ייסון סוויני ואד באטזיג היו חברים מילדות ומשפחותיהם בילו חופשות בצוותא. ביום חמישי בבוקר ישבה דון סוויני בת ה- 38, אמו של הנרצח, על מדרגות ביתה, עישנה סיגריות בשרשרת וסיפרה על נסיעה של המשפחה לפלורידה, שאליה הצטרף השכן אד באטזיג.

"אני שילמתי עבור הרוצח כדי שיצא לחופשה עם בני", אמרה. "ג'ייסון היה הנער הכי מתוק בעולם. היה לו לב של זהב. פעם, בחורף, הוא נתן את המעיל שלו לילד קטן שסבל מהקור". במרחק קצר משם, במטבח שבביתה, ישבה ז'אנט באטזיג בת ה- 46, אמו של הרוצח, והתייפחה גם היא בחוסר אמון. "איך יכול מישהו לבצע דבר כזה? איך הבן שלי יכול לבצע דבר כזה?" סירבה להאמין, גם אחרי שבנה התוודה בפניה כי אכן השתתף ברצח של ג'ייסון. "משפחתו של ג'ייסון איננה יודעת כמה איום אני מרגישה. ג'ייסון הרי ביקר אצלנו, ישן אצלנו, אכל אצלנו".

שכנים סיפרו, כי אד התחבר בשנה האחרונה לאחים דומיניק וניקולאס קויה, שהגיעו העירה רק לפני כמה שנים ונודעו כ"בחורים רעים". אחד השכנים, קית' האנטר, סיפר כי השניים ניפצו חלונות וגנבו מכוניות. האם ז'אנט הודתה: "לא חיבבתי אף לא אחד משני האחים. לא רציתי שאד יתיידד אתם". היא הודתה שבנה וניקולאס קויה נעצרו בראשית השנה על-ידי המשטרה לאחר שפרצו למכונית חונה. אחרי המקרה הזה, מספרות שתי האמהות, לא הורשה ג'ייסון סוויני לישון יותר בבית חברו אד.

 

רוצחת תחת השגחה

 

לפני שישה חודשים נטש ג'ייסון את לימודיו בבית-הספר התיכון והחל לעבוד בחברת הבנייה הקטנה של אביו. לפני כשלושה שבועות הכיר את ג'אסטינה. הוא היה נרגש מהחברה החדשה, הראשונה בחייו, וביקש להציג אותה לאמו. חברים של ג'אסטינה מורלי – צעירה נאה, שחורת שיער שאוהבת מוסיקת פאנק – נדהמו לשמוע שהיא מעורבת ברצח הזה. המשטרה בודקת עתה אם היה לה קשר רומנטי עם אחד משלושת הרוצחים. ביום רביעי שעבר, היום שבו נעצרה, עמדה לסיים את חטיבת הביניים של בית-הספר "הולי ניים אוף ג'יזוס".

מתיק הרצח עולה, כי ג'ייסון הוכה כל-כך קשה עד שלא ניתן היה לזהותו. פניו הושחתו לגמרי. "בהלוויה שלו נצטרך להשתמש בארון מתים סגור בגלל מה שהם עשו לבן שלי", אמר פול סוויני, אביו של הנרצח. גם הוותיקים שבבלשי מחלק הרצח של פילדלפיה, שראו כבר עשרות מקרים קשים, אומרים כי לא נתקלו זה זמן רב באכזריות וברוטליות כמו ברצח הזה.

ביום שלישי שעבר עצרה המשטרה את שלושת הנערים והגישה נגדם כתב אישום על רצח מדרגה ראשונה. התובע המחוזי החליט לשפוט אותם כמבוגרים, לא כבני נוער. בחקירתם במטה המשטרה, לאחר המעצר, הם הביעו מעט מאוד רגשי חרטה, סיפרו השוטרים. "מה שעניין אותם היה מתי הם הולכים הביתה", סיפרו.

גם ג'אסטינה מורלי נתונה במעצר, וכמו שלושת שותפיה תואשם ברצח כמבוגרת. מצב רוחה קיצוני ומתנדנד. מתצהיר בתיק בית-המשפט עולה, כי לאחר הרצח סיפרה לחברה שהרצח היה "פיצוץ" והיא היתה נלהבת מ- 125 הדולרים שנפלו לידה. מתצהיר נוסף עולה, כי גילתה בתא הכלא בעיות מנטליות והיא נמצאת תחת השגחה קבועה, כדי למנוע ממנה אפשרות להתאבד.

הלווייתו של ג'ייסון נערכה ביום שישי בבוקר, שבוע לאחר הרצח. העיר נעטפה אבל. תושביה, מבוגרים וצעירים, מתקשים להאמין שרצח אכזרי כזה אירע בעיר שלהם. לאחר ההלוויה נסעה חבורה של תשעה נערים אל גלעד הזיכרון המאולתר שהקימו חברים לג'ייסון בחורשה שבה נרצח: דגל אמריקני על צלב, כמה זרי פרחים, דובון משחק, דף נייר ועליו השיר "חולם יפהפה" ונרות, הרבה נרות. התשעה התיישבו על מכסה המנוע של אולדסמוביל ישנה, בהו בחלל והחלו לדבר.

קריסטל ג'ונסון בת ה-16, תלמידה בתיכון "פרנקלין", סיפרה: "יועצים מיוחדים הגיעו לבית-הספר כדי לדבר איתנו על המקרה, אבל אף אחד לא רצה לדבר איתם. רצינו לדבר רק בינינו, אחד עם השני. היועצים ניסו להסביר לנו שהכל יסתדר, אבל לא רצינו לשמוע. אנחנו רצינו לומר להם שאנחנו מקווים שאלה שעשו זאת יישרפו בגיהנום".

תושבי העיירה מנסים למצוא ניחומים זה אצל זה, מתקשים להסתיר את הכאב והזעם. חבורות חבורות הם נאספים ברחובות העיר, על מדרכות ומדרגות, ומאשימים את השדים הרעים של החיים המודרניים: הסמים, האלימות, חוסר הערכים. "למעשה, כמעט כל אחד כאן משתמש בסמים", הודתה ג'ניפר קאנאגי בת ה-19.

בעיר הקטנה, שבה כולם מכירים את כולם, הרצח הקשה הטיל ספק ביחסי השכנות והפתיחות המובנים מאליהם, ששררו בין תושבי העיר. "אינני מאמינה יותר לאיש", אמרה אליזבת מורבסקי (49), שכנה צמודה של משפחת סוויני. "אם זה קרה לג'ייסון זה יכול לקרות לכל אחד". שכנה אחרת הוסיפה: "עכשיו אני מאמינה רק לבני המשפחה שלי, ולא לאיש זולתם". היטיבה לבטא את הרגשות הטעונים אמנדה פונסארט בת ה-17, חברתו לספסל הלימודים של ג'ייסון עד שפרש מבית-הספר: "בהלוויה שלו הם ניסו לומר שהוא נמצא עכשיו במקום טוב יותר. אבל זה לא נכון, הוא היה צריך להיות עכשיו כאן, איתנו".