לפני כשבועיים קיבלה ד', אזרחית שומרת חוק ומשלמת מסים, מכתב בזו הלשון מרשות השידור: "כשהסורקים באים - לא נעים!. למרות פניות חוזרות ונשנות, טרם הסדרתם את תשלום האגרה לשנה זו! אנו מאפשרים לכם להסדיר את חובכם בדרך המתאימה לכם ביותר. אל תמתינו לביקור המעקלים!". חובה של ד', על פי רשות השידור, הוא 258 שקל, וקנס הפיגורים עליו עמד על 103 שקל. בסך הכל נדרשה ד' לשלם לרשות השידור סכום של כ-360 שקל בגין החצי הראשון של אגרת הטלוויזיה.
אלא שד', שכאמור משלמת מסים כחוק וגם את אגרת הטלוויזיה מדי שנה, טוענת כי לא קיבלה הודעה על תשלום מרשות השידור, ולכן גם לא שילמה את התשלום על החצי הראשון של השנה. כשהתקשרה למחלקת הגבייה לברר מה עושים בעניין, נאמר לה כי גם אם לא קיבלה את המכתב היא היתה צריכה לשלם מיוזמתה. בסופו של דבר הסתדרה ד' עם רשות השידור, והחוב נסגר.
אבל נושא המכתבים עם דרישת התשלום שמקבלים האזרחים מספקי שירות שונים הוא עקרוני. כי מי בעצם אחראי על כך שמכתב עם חשבון ארנונה, בזק חברת חשמל או כל חשבון אחר אינו מגיע ליעדו. הרי מי שניזוק מכך הוא הצרכן, שלא משלם חשבון שלא קיבל, ובשל כך משלם גם קנס שבמקרים רבים חורג מכל פרופורציות (ראו מקרה אגרת הטלוויזיה). מדובר, אגב, במכתבים לא רשומים.
החוק לא לטובת האזרחים
חוק רשות הדואר מ-1986, לגבי אחריות וחסינות לדבר דואר פנים, אומר כי "רשות הדואר, עובדיה וכל הבאים מטעמה, לא יהיו אחראים לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידי פקיד דואר בתפקידו ועקב שירותים אלה". החוק אומר גם, כי "רשות הדואר ועובדיה לא אחראים לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר".
מתי כן רשות הדואר אחראית? "אם דבר הדואר נתקבל למשלוח תמורת קבלה ומסירתו טעונה אישור" (ובעברית: מכתב רשום).
מה שאומר החוק בעצם הוא שאם שלחו לכם חשבון לתשלום בדואר רגיל ולא קיבלתם אותו - זו בעיה שלכם, כי אף אחד לא אחראי לכך. אז מה הפתרון? אפשר כמובן לדאוג שכל החשבונות ישולמו בהוראות קבע, אפשר גם להתעצבן ולמחות ולשלם קנסות שלא באשמתכם.
אפשר כמובן גם לצפות מחברי הכנסת שלנו שיזמו תיקון בחוק שייטה קצת לטובת האזרחים. אבל זו בקשה קצת מוגזמת, לא?