העלמה רבינר

שלוש שנים לקח לשחקנית-דוגמנית אבישג רבינר לסיים את כתיבת הרומן הראשון שלה, "עלמה ומרתה". זו לא אוטוביוגרפיה, אבל קטעים מחייה שזורים בעלילה. כולל אודישנים בחזה חשוף, סמים ואלכוהול

לחייה של עלמה, דוגמנית-שחקנית תל אביבית, נכנסות שתי דמויות: מרתה, בת תפנוקים מתוסבכת, ועמנואל, צרפתי שחור, חבר של צלם אופנה בשם אריק. דרך עיניהן של שתי הצעירות מתרחשת עלילת הספר "עלמה ומרתה", שלוקחת את הקוראים לחיי מותרות בפריז, לעולם המשחק הישראלי ולהרבה סמים ואלכוהול בדרך.

זהו רומן ביכורים ראשון שחובקת הדוגמנית-שחקנית אבישג רבינר. רבינר קפצה לתודעה לפני עשור. בהתחלה היתה דוגמנית שעבדה בארץ ובחו"ל, אחר כך הבליחה למסך הקטן, בסדרות "לווייתן בחוף שרתון" ו"טירונות", ועוררה מיני שערוריות כשחשפה שם בעירום את גופה המושלם. בדרך ניהלה רומנים מתוקשרים, שהמפורסם בהם היה עם המוסיקאי אדם הורוביץ. במקביל שקדה על לימודים אקדמאיים - יש לה תואר ראשון באמנות ושני בתקשורת - ואז באה ההתברגנות. זה שש שנים היא חולקת את חייה עם גיא ברנד, 32, שותף ב"גולד מדיה", חברה להפקות אירועים וקידום מסיבות.

לפני קצת פחות משלוש שנים ילדה תאומים בנים, חזרה למירקע והגישה פינת תרבות ב"רשת על הבוקר", הופיעה בעונה הראשונה של "חלון ישראלי לטבע" בנשיונל ג'יאוגרפיק, שקדה על גידול הילדים ועמלה על "עלמה ומרתה". "כתיבת ספר לא היתה משהו שחשבתי עליו. מדי פעם בבית הייתי כותבת לעצמי כל מיני קטעים, בעיקר חוויות שעברו עלי, בכתב יד, אפילו לא היה לי מחשב. עד שיום אחד, זה היה ביוני 99', מצאתי את עצמי עובדת במשרד פירסום. הייתי די חדשה, לא היתה לי הרבה עבודה וחשבתי, למה לא להדפיס את הקטעים שיש לי? באותו רגע הבנתי שיש כאן סיפור. תפסתי אומץ והתחלתי להמציא עלילה. כשכולם הסתובבו במסדרונות או חיפשו לאן ללכת לאכול, הייתי נשארת מול המחשב, כמו תלמידה חרוצה. גם כשגבר עומס העבודה במשרד, מצאתי את עצמי נשארת אחרי העבודה וכותבת. אז נולדה גם מרתה, כי רציתי לתת לאותם אירועים בסיפור זווית ראייה של דמות אחרת".

ואז נכנסה רבינר להריון, שבסופו נאלצה לשכב בבית. "שכבתי עם הרגליים על הקיר, גיא קנה לי מחשב וכל הזמן כתבתי. גרנו בדירת שני חדרים קטנים, עם מזגן רועש ושכנה שהיתה משמיעה בבוקר מוסיקה קלאסית. בדירה הזאת התגבשו סופית הדמויות. זו בדיוק הדירה שמתוארת בספר כדירה של אריק". מי שבקיא בקורותיה של רבינר ובנבכי הסצינה התל אביבית בפרט, לא יכול שלא ליהנות, לחייך ולהזדהות עם סצינות רבות שהיא מתארת.

 

- הסצינות עם הבמאי, שנותן לך תפקיד עם חזה חשוף, מזכירות תפקידים שעשית?

 

"סצינות האודישנים והחזה החשוף אוטוביוגרפיות, ואני יכולה להגיד שריככתי אותן בהרבה לעומת המציאות".

 

- וסצינות הסמים והאלכוהול?

 

"זה מסוג הדברים שאם ראית אחד, ראית את כולם".

 

- אריק אמיתי?

 

"שאבתי את הקווים לדמותו ממישהו אמיתי, שבחיים לא יעלה על דעתו שזה הוא, בגלל שהיום יש לו חיי משפחה מאושרים. לא חסרים בעולם הזה אנשים שחיים בסרט בלתי גמור, ותמיד חולמים להיות משהו שלא יהיו לעולם".

 

- במהלך העלילה מתאהבת עלמה במרתה. גם זה אוטוביוגרפי?

 

"אני לגמרי לא בעניין של נשים, אבל מאמינה שבמנעד הזה, בין ההטרוסקסואלי להומוסקסואלי, יש הרבה שלבים באמצע. בתור אדם עם ראש פתוח, לא היה לי קשה לדמיין סיטואציה כזו. באופן אישי אני מכירה כמה נשים סטרייטיות, שהיה להן קשר חד פעמי, אפילו ארוך, עם אשה שהן פשוט התאהבו בה כאדם, אבל גם לפני כן וגם אחרי כן לא היו עם אשה אחרת. בגדול, האירועים בספר הם פנטזיה. מרתה לא קיימת בשום מקום, היא בדיה".

 

- ועלמה?

 

"עמוד השידרה שלה הוא שלי, אבל הלבשתי עליה הרבה דברים מופרכים. אוטוביוגרפיה בגילי הצעיר? אני רק בת 31".

פנטזיה או לא, רבינר היא זו שמככבת על עטיפת הספר. "את העטיפה צילמה לפני שבע שנים אלה בלוך, חברתי הטובה ביותר, ובמקרה מצאנו אותה. לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעטיפה. בהתחלה חשבנו לשים צילום שלי מאחור, ביחד עם השחקנית הילה וידור, שהיא מדהימה בעיני, אבל לא הייתי שלמה עם התמונה. ואז אלה מצאה את התמונה הזאת עם ישבן חשוף, בשחור-לבן, מלאה כתמים של קפה וסיגריות. בהוצאת הספרים 'כתר' טענו שהיא פרובוקטיבית מדי. בעבודת מחשב הרימו לי את הגרביונים וצבעו את התמונה בכתום. נרגעתי...".

 

- יש לך תוכניות לספר נוסף?

 

"בכל רגע שאני מאבדת עניין במציאות, אני צוללת לתוך עלילת סיפור שאני ממציאה. אני משתדלת לא לכתוב בינתיים, אלא רק לגבש רעיונות. בספטמבר הקרוב אשלח את הילדים לגן, ואז יש לי כוונה להתחיל לכתוב. מוזה זה דבר נחמד, אבל צריך משמעת בשבילה. לקח לי יותר משלוש שנים לכתוב את 'עלמה ומרתה'".

בינתיים עוסקת רבינר בקידום המכירות של הספר. בשבוע הספר הקרוב תתייצב מאחורי דוכן בשבוע הספר בתל אביב, תוכלו לפגוש אותה בחנות ספרים בכפר ידידיה, ואפילו לשמוע הרצאה שלה בירושלים.

 

- ומה עם משחק?

 

"הצטרפתי עכשיו לסוכנות השחקנים של יואב גרוס והתחלתי ללכת לאודישנים. חוץ מזה, יש דיבורים על הפיכת הספר לסידרה".

 

- תגלמי את עלמה?

 

"ממש לא, אני בעד הפרד ומשול. אני רק רוצה לכתוב את התסריט ולהיות מעורבת בהפקה".

 

דף מהחיים

 

נשים עשירות בדמיון ובחוויות אישיות מעלות על הכתב את הגיגיהן. יבול ספרותי נשי:

 

יפות ורזות

 

מעיין קרת, 26, דוגמנית בינלאומית במיל', הוציאה את "הנשים היפות" ("ידיעות אחרונות"). "הספר נכתב מתוך החוויה שלי כאנורקסית, ומההבנה שמודל היופי לחיקוי סובל מהפרעות אכילה. כתבתי על משהו ספציפי, על דוגמניות ורקדניות שסובלות מהפרעות אכילה". התגובות הדהימו אותה. "הרבה בחורות אמרו לי שזה הספר הכי אותנטי שקראו בנושא. לא האמנתי כמה נשים סובלות מהפרעות אכילה! בעקבותיו התחלתי בסבב הרצאות ברחבי הארץ".

 

- איך הגיבו בברנז'ה?

 

"החמיאו לי על האומץ ועל הכתיבה. דוגמניות שלא ריאיינתי לא הגיבו על הספר, כי אצלן לא מדברים על הנושא. לעומת זאת, קיבלתי תגובות משחקניות".

 

כואבת את החיים

 

דיטה דניאל, 38, מטפלת הומיאופתית במקצועה, הוציאה את "סודות לבנים" ("גל"), ספר אוטוביוגרפי המדבר על הצדדים הכואבים של החיים. דניאל שוטחת את סיפור התבגרותה הקשה, שכלל התעללות מינית, אונס והפרעות אכילה - עד הסוף הטוב, ההומיאופתיה, שלדבריה הצילה את חייה. "רק אתמול קיבלתי מכתב מחברת הכנסת זהבה גלאון, שסיפרה לי כי קראה את הספר בנשימה עצורה", אומרת דניאל. "היא מודה לי על האומץ והכוח שנדרשו כדי לכתוב ספר כזה, והיא בטוחה שהספר ישמש אבן שואבת לנשים רבות. אבל אני לא רוצה שיחשבו שהספר מדבר רק על אנורקסיה, בולמיה ואונס. יש בו תהליכים קשים שהרבה נשים מזדהות איתם, והן אולי מתעודדות מכך שסופם ניצחון".

 

ירושלמית בתל אביב

 

"איי דונט, דו קופי" ("גוונים") מסכם שנה אחת גדושת דייטים בחייה של סיוון איינשטיין, 25, סטודנטית (בתו של שדרן הספורט מאיר איינשטיין), השנה בה הגיעה לתל אביב מירושלים. "זה ספר שבנות מאוד מזדהות איתו. היו אפילו כמה שאמרו לי שלקחו ממנו עצות. אצל הבחורים הדעות חלוקות. יש כאלה שאומרים, שהוא מגלה להן איך בחורות מרגישות בסיטואציות מסוימות של בליינד דייטס - ויש כאלה שמסרבים להודות בעובדות שהספר מציג. קיבלתי תגובות מנשים מבוגרות, שנהנו לגלות ששום דבר לא השתנה".

 

מצילת הנשים

 

אסי מגריזו-אשר, 31, אשתו בנפרד של מפיק האירועים אילן אשר ובונה ציפורניים מקצועית, כתבה את "אם היינו" ("אסטרולוג"). זה רומן על אהבה אסורה בין אשה נשואה, הסובלת מהתעללות נפשית מצד בעלה, לבין גבר נשוי. הסוף, כצפוי, טרגי, אם כי לא נטול אופטימיות. מגריזו-אשר טוענת כי העלילה דמיונית לגמרי, אבל שאובה מעובדות החיים: "יש לי חברה אחת שאסור לה לצאת מהבית לבד, ויש לי חברה אחרת שמעליבים אותה בבית. כשהתחלתי לכתוב, לא היה לי מושג אם אני סתם מקשקשת, או שמדובר בסיפור. מישהי הציעה לי לגשת לבמאי אורי פסטר, שיושב בקפה השכונתי שלי, ולהתייעץ איתו. ניגשתי אליו בלי היכרות מוקדמת ונתתי לו לקרוא. הוא התלהב. אנשים אמרו לי שקל מאוד להזדהות עם הספר. אם זה מה שיעזור לנשים שנמצאות במערכת זוגית לא טובה לקום וללכת ממנה, אז עשיתי את שלי".

 

שטף יצירה מאוזן

 

"שטף הספרים שנכתב לאחרונה על ידי נשים", טוענת עליזה ציגלר, העורכת הראשית של הוצאת "ידיעות אחרונות", "מאוזן על ידי שטף יצירה גם מצד גברים. אנשים קיבלו יותר ביטחון. תמיד יש את אלה שמצליחים בתחומי עיסוקם, אבל רוצים להוציא ספר. זה משהו שנשאר לנצח והיום הרבה יותר קל לממש את זה בגלל זמינות המחשב". ציגלר מציינת כי יש נשים מעולם התקשורת שעוסקות בתחום, והכלי שלהן הוא השפה, כך שטבעי שהן יוציאו ספר. למשל קארין ארד, שהוציאה אצלם כעת את ספרה הראשון, "יש אלוהים". "ויש נשים אלמוניות, כמו מלכה אדלר, אשה בת חמישים שכתבה את 'בואי דודה, נרקוד' וזכתה להמון תשבחות. מי תישאר סופרת מוערכת? ההיסטוריה תשפוט".