האם תסמונת "הקן הריק" עדיין קיימת?

כשהילדים הבוגרים עוזבים את הבית מתעוררת בעיקר בקרב אימהות תסמונת "הקן הריק", המאופיינת בדיכאון, איבוד כיוון בחיים ומשבר זהות. מחקר חדש טוען שייתכן והתסמונת נעלמה מהעולם

"תסמונת הקן הריק" הוא מושג סוציולוגי-פסיכולוגי אשר החל משנות השבעים חילחל לתודעה הכללית. התסמונת כוללת דיכאון, איבוד כיוון בחיים ומשבר זהות של הורים – בעיקר של אמהות - עקב עזיבת ילדיהם הבוגרים את הבית. התקשורת, הספרות וסרטי הקולנוע במערב תרמו באופן ניכר להשרשת המושג בחברה. בסקירת מחקרן של קארן פינגרמן ((Fingerman והלן דווריס (DeVries) המתפרסמת בגיליון אפריל של כתב העת Monitor on Psychology של אגודת הפסיכולוגים האמריקאית זוכה התסמונת להתבוננות מחודשת ונשאלת השאלה, האומנם התופעה מחוייבת המציאות ברגע שהילדים עוזבים את הבית? דווריס נמנית עם אותם חוקרים שפנו אל נושאי מחקרם בעקבות התנסות אישית. לטענתה, כאשר ילדיה הבוגרים עזבו את הבית, היא החלה לתהות מה אינו כשורה איתה, הואיל ולא חשה בתחושות המאפיינות את "תסמונת הקן הריק", שאותן ציפתה לחוש.

באחד המחקרים נערכו ראיונות עם נשים בגילי הארבעים ועם בנותיהן בשנות ה-20 לחייהן. בניגוד למצופה נמצא, כי רוב ההורים דווקא נהנו מהחירות החדשה שנפלה בחלקם, מההזדמנות להתחבר מחדש עם בני הזוג ומההזדמנות להקדיש יותר זמן לתחביבים ולתחומי עניין שונים. כמו כן, בעוד הורים רבים חוששים כי הקשר עם ילדיהם יתרופף עם עזיבתם את הבית, מן המחקר עולה כי הקשר בין ההורים והילדים דווקא השתפר עם עזיבת הילדים את הבית, כאשר נעלמו החיכוכים היומיומיים של החיים בצוותא. בנוסף לכך, בהשוואה לשנות השבעים עת נטבע המושג, הימצאותם הזמינה כיום של אמצעי תקשורת (טלפון, דואר אלקטרוני) ותחבורה מאפשרת קשר טוב יותר בין ההורים והילדים גם בעוזבם את הבית.

במחקר אחר על אודות אמהות ואבות שילדיהם עזבו את הבית נמצא כי גברים ונשים חווים באופן שונה את עזיבת הילדים. בניגוד לדעה הרווחת כי עקרות בית צפויות לחוות בעוצמה רבה יותר סימפטומים של "הקן הריק" ביחס לאמהות עובדות, נמצא במחקר כי דווקא אמהות עקרות בית (ולא אמהות עובדות) ציפו לעזיבת הילדים וכבר החלו לתכנן את השלב הבא בחייהן: שיבה ללימודים, שיבה לעולם העבודה או לפיתוח תחביבים. ואולם, כך התברר מן המחקר, הגברים לא ראו בעזיבת הילדים את הבית הזדמנות לפתיחת דף חדש בחייהם, אלא הביעו חרטה על כך שהחמיצו הזדמנויות להיות עם ילדיהם בעודם בבית.

עוד עולה מן המחקרים, שעבור הורים רבים עצם עזיבת הילד את הבית אינה מהווה התרוקנות אמיתית של הקן. שכן, בימינו הורים מגלים מעורבות רבה ביותר בחיי ילדיהם הבוגרים (תופעה מוכרת בארץ...) וילדים רבים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם שבים להתגורר עם ההורים לאחר תקופה של עזיבת הבית למספר שנים. מגמה זו נמצאת בעלייה בארצות-הברית, באירופה וגם בישראל. בין הגורמים לכך הם שוק העבודה הקשה, דחיית גיל הנישואין, מחירי דיור גבוהים ועוד. כך או כך, עבור הורים רבים הקן לא באמת מתרוקן.