המיליונר הישראלי - קווים לדמותו

הם גרים בסביון, עושים מתיחת פנים בפאריז ונופשים בסרדיניה; בניגוד למה שחושבים, לא חייבים להיוולד, כמו שרי אריסון, למשפחה עשירה. אפשר לעשות את זה לבד

בשנת 2002 חיו בישראל – על פי מריל לינץ' – כ-5,000 מיליונרים, כלומר אנשים שהונם הנזיל הפנוי עולה על מיליון דולר. למרות המיתון משק הישראלי, לא חל בשנה האחרונה שינוי במספרם של המיליונרים. 140 ישראלים שנכללו בשנה שעברה ברשימת המיליונרים עזבו אותה השנה, אבל במקומם נכנסו לרשימה 140 מיליונרים חדשים.

מתוך 58 אלף המולטי מיליונרים בעולם, יש רק שישה ישראלים, שהונם הנזיל עולה על 30 מיליון דולר. היקף הונם הנזיל שלאותם שישה מאושרים עולה על 10 מיליארד דולר. לפי הערכות בעולם הכלכלה הישראלי, עם רשימה זו נמנים סטף ורטהיימר (כ-2.5-3 מיליארד דולר), שרי אריסון (כ-2.4 מיליארד דולר), מוריס קאהן (כ-1.5 מיליארד דולר), האחים עופר (כ-1.5 מיליארד דולר), ומשפחת היהלומנים שטיימנץ (כמיליארד דולר).

ראשי המערכת הפיננסית בישראל מעריכים, כי מספר המיליונרים הישראלים גבוה פי כמה מהמספר בו נוקב הדוח של "מריל לינץ'". על פי ההערכות, יש לכ-30 אלף ישראלים הון נזיל של מיליון דולר ויותר, מבלי להתחשב בנכסים כמו נדל"ן, יאכטות, מטוסים פרטיים, אוספי אמנות, מניות לא סחירות, אחזקות בחברות ועוד.

מתברר שלא מוכרחים להיוולד למשפחה עשירה, כמו שרי אריסון, כדי להיות עשירים. מאות עובדים בחברות היי-טק הפכו בשנים האחרונות למיליונרים בזכות עצמם עם מימוש האופציות שקיבלו. גם מנהלי חברות יכולים להתפרנס לא רע, ובעיקר עם מצנחי הזהב הנהוגים בחברות הגדולות במשק.

מאיר שני, לדוגמה, פרש מ"כלל תעשיות" עם חבילת שכר של 9 מיליון שקל; דליה לב, מנכ"ל אי.די.בי פיתוח", פרשה עם כ-7 מיליון שקל; שלמה פיוטרקובסקי, יו"ר בנק הבינלאומי, ועמירם סיון, לשעבר מנכ"ל בנק הפועלים, קיבלו במשך שנים חבילת שכר של כמה מיליוני שקלים כל אחד. יעקב ברזילי, השולט ומנהל את חברת "פידליטי גולד", העוסקת בתחום מסחר בשוק ההון והנדל"ן, כבש אשתקד את ראשות רשימת מקבלי השכר הגבוה בבורסה עם עלות שכר של לא פחות מ-15 מיליון שקל, בזכות רווחים גבוהים מאד משוק ההון.

ואיך חיים עשירי ישראל? העשירים הוותיקים מתגוררים בבתים מפוארים שמשתרעים על נחלות בסביון, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, אזורים מסויימים ברמת השרון, "סי אנד סאן" והמושבים כרמי יוסף ובני ציון.

רצוי להבדיל בין אצולת הממון הישראלית לנובו-רישים. האצולה עושה את זה בדיסקרטיות, בלי פלאשים ונוצצים. היאכטה שלהם תעגון במרינה של נמל תל אביב ולא של הרצליה, והם ייסעו על וולוו ויגואר. נובו-רישים, לעומת זאת, יעדיפו ב.מ.ו וג'יפים מנקרי עיניים. הנשים שלהם ינהגו במרצדס 320.

לעשירים יש מטבחים מדהימים, אבל הם סועדים בעיקר בחוץ. פעם הם עשו את זה ב"קרן" וב"רושפלד", אבל מאז שהן נסגרו נשארו לעשירינו "ארקדיה" בירושלים, "רפאל" ו"מול ים" בתל אביב, בה הם יכולים להרשות לעצמם ארוחה ב-700 שקל או ב-2,700 שקל, תלוי ביין שהזמינו.

את העשירים לא תראו במכוני כושר, כי יש להם מאמן פרטי. הספורט החביב עליהם הוא גולף בקיסריה, ולנשים יש "צמיד טניס", שלמרות שמו הפושטי מדובר ברצועה דקיקה שזורה יהלומים. הנשים משקיעות במתיחות פנים שהן עושות בפאריז, ומורחות על עצמן קרמים של "סיסלי" ו"גרלן" במחיר הפעוט של 1,150 שקל ל-30 מ"ל. מי שרוצה שיידעו שהוא עשיר (או שיחשבו ככה) הולך עם לייבלים של ורסאצ'ה, ראלף לורן, פולו. הנשים יילכו עם גוצ'י, פראדה או שאנל. כשהם רוצים להירגע מהיורו נוסעים העשירים לסרדיניה או מסתפקים במצפה הימים וביערות הכרמל.