1. כמה תעלה השקיעה?
יש משהו עצוב בניכוס ערכי טבע אל חיקה החמים של המדינה, אותם ערכים השייכים באופן הטבעי ביותר, הבראשיתי ביותר, לכולנו.
נכון, אנחנו לא חיים באוסטרליה, גם לא בקנדה או בניו זילנד. המרחבים בהם התברכנו מצומצמים בבסיסם. נכון גם שהמחוקק דאג לשמר ריאות ירוקות, ועומד מול דרישות כרישי הנדל"ן. נכון, עם זאת, שארצנו הולכת ונסגרת בין גדרות תיל ושלטי אזהרה. כל נחל זורם, כל חוף חולי מופקעים במוקדם או מאוחר מרשות הציבור והופכים אחר כבוד לרשות הרשות.
הדילמה, לפיכך, קשה ואמיתית: מצד אחד אין ספק כי ערכי טבע שייכים לכלל ולאיש אין זכות למנוע מאדם אחר הנאה ממנו. לכן, ניראה רעיון ה"טבע בתשלום" אבסורד שאין לקבלו. מדוע צריך לשלם כדי לחזות בנחל מפכה, בגלי הים הסוערים? מדוע לא יוכל אדם שאין הפרוטה מצויה בכיסו ליהנות מהמתנות האלה שהוענקו לנו (בחינם דרך אגב) על ידי בורא עולם? האם בשלב הבא נצטרך גם לשלם עבור הנאתנו מטיפות הגשם הצונחות על הראש, חמישה שקל לגשם קל, עשרה למבול אמיתי? וכמה תעלה שקיעה, כמו שתי זריחות?
מצד שני, נסו ללכת על חוף הים ביום ראשון בבוקר, רגע אחרי שעזבו המוני אדם, איש איש לביתו הנקי. הדילוג בין ערימות הזבל ושברי הזכוכיות מעלה שוב ושוב את השאלה האם אנו ראויים לזכותנו הבסיסית ליהנות מן הטבע? יותר מפעם אחת, כבר הוכיח הנסיון, מחריבים אנו במו ידינו כל חלקה טובה, הופכים כל פיסת דשא לאתר פיקניק (ושוכחים את הקופסאות הריקות), חוקקים את שמותנו בהרי מדבר נישאים וצורבים בחולות סימני ארבע על ארבע .
הפתרון? אחד לטעמי, קוראים לו חינוך. חינוך אמיתי לשמירת טבע, לא כזה של שבוע בשנה אלא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים בבתי הספר, באוניברסיטאות, מלווה בקמפיין ארצי מתמשך ורועש וחודרני, רק אלה יחזירו לטבע את כבודו האבוד.
או אז נוכל לדרוש את כל פלאי הטבע, מדן ועד אילת וכל מה שביניהם, להנאת הקהל כולו, בחינם.
(טלי חרותי סובר)
2. זמן אוויר על חשבוננו
לקוחות פלאפון הצטרפו בחודש האחרון ללקוחות סלקום ואורנג'. לא, לא מדובר במיזוג בין שלוש חברות הסלולר, אלא בשירות שהדבר המשותף לו הוא זמן אוויר מתארך בעת שמיעת הודעות קוליות.
וזה הסיפור: עד כה לקוחות פלאפון שביקשו לשמוע הודעות מהמשיבון שלהם, שמעו בפתיח את ההודעה ולאחר מכן (אם הלקוח מעוניין) הושמע מספר הטלפון שממנו התקשרו. אלא שבאחרונה ערכה פלאפון מספר שינויים בתא הקולי, ביניהם השמעת מספר הטלפון של המתקשר בתחילת ההודעה. זה לא משהו שהלקוחות ביקשו או דרשו, החברה פשוט עשתה מהלך שיתרום להכנסותיה.
לקוחות סלקום ואורנג' כבר מכירים את זה: מחייגים לתא הקולי על מנת לשמוע הודעות, וקודם שומעים ב-א-ר-י-כ-ו-ת את מספר הטלפון של משאיר ההודעה, ורק אחר כך את ההודעה עצמה. תודו שיש בזה משהו מעצבן.
חברות הסלולר דווקא חושבות שהדבר משרת את הלקוחות. מפלאפון, סלקום ואורנג' נמסר לנו כי הדבר מסייע ללקוח לזהות את מקור ההודעה.
עם זאת, מסלקום נמסר כי לקוח המעוניין לשמוע ישר את ההודעה יכול יעשה זאת באמצעות לחיצה נוספת על הספרה אחת. המערכת מודיעה על האופציה הזאת עם ההתחברות לתא הקולי. אז אולי גם פלאפון ואורנג' יאמצו את האפשרות הזאת - ובא לציון גואל וללקוחות הסלולר פחות הוצאות.
(שלומי דונר)
3. לא כולל תיווך
לפני כמה חודשים החליט ע', תושב מרכז תל אביב, למכור את דירתו המטופחת כדי לרכוש דירה גדולה יותר. מאחר שכמו רבים מאתנו נרתע ע' מפנייה למתווך, הוא תלה על מעקה דירתו החזיתית שלט מאיר עיניים ובו כתב כי הדירה למכירה ללא תיווך. במקביל פרסם את דירתו באתר האינטרנט "הומלס" תמורת סכום קטן. מאז הפכו חייו לגיהנום.
כבר למחרת החלו מתווכים לצלצל אל הטלפון הסלולרי שלו. חלקם היו הגונים וציינו בראשית השיחה כי הם מתווכים, אבל רבים הזדהו ככאלה רק לאחר שע' שאל אותם מפורשות.
בסופו של דבר הסכים ע' להיעתר לפניות הראשונות ולאפשר למתווכים שפנו אליו להביא לקוחות מבלי שהתחייב לשלם דמי תיווך. זאת, מתוך הנחה כי הללו יבואו קודם כל לראות את הדירה ואחר כך יביאו לקוחות מתאימים. אולם התברר לו חיש מהר שחלק מהמתווכים מביאים לקוחות מבלי שבאו קודם לכן לראות את הדירה. כך למשל הביאה מתווכת אישה קשישה לדירה, שממוקמת בקומה שלישית בלי מעלית.
אחרי כמה שבועות של ביקורים מתישים, החליט ע' כי לא ישתף עוד פעולה עם מתווכים.
ע' מציע לכל מי שמחפש דירה: תסתובבו ברחובות, תרימו עיניים למעלה, אולי תזדמן לכם הפתעה בדמות שלט "דירה למכירה, בלי תיווך". ועצה גם למוכרים: אל תהססו לתלות שלט למכירה, לפני שאתם פונים למתווכים.
(דוד הכהן)
4. הלך או לא הלך
בדיחה צרכנית נושנה עוסקת בסועדים שבוחנים חשבון במסעדה ומגלים, שחוץ ממאכלים ומשקאות שונים מופיע בחשבון גם סעיף עם המילה "הלך", המתומחר בנדיבות. הם קוראים למלצר ושואלים אותו לגבי הסעיף התמוה. "לא הלך" אומר המלצר במשיכת כתפיים, מוחק את הסעיף בקו עבה ומוריד את חיובו מהחשבון.
האמת הצרכנית בבדיחה הזאת נכונה תמיד. תמיד יש כאלה שלא בודקים ותמיד יש כאלה שבונים על זה. לפניכם דוגמא מתחום אחר.
ג' ביטח את רכבו אצל סוכן ביטוח והוסיף גם תשלום של כ-200 שקל עבור שירותי גרירה וחילוץ של חברת שגריר למשך שנה - ליתר ביטחון. הרכב נסע היטב, אבל כשבועיים לפני תום תקופת הביטוח נתקע וג' נזקק לשירותי חילוץ. כשהתקשר לשגריר ציינה המוקדנית באדיבות שהוא אינו זכאי לשירות מכיוון שאינו נמנה על מנויי החברה.
ג' הבטיח לה שמדובר בטעות מכיוון ששילם את דמי המנוי לסוכן הביטוח שלו. המוקדנית הסכימה לשלוח לג' שירותי חילוץ בתמורה להתחייבות לשלם את דמי הטיפול אם יתברר שהצדק עימה. בירור טלפוני קצר עם הסוכן הוכיח שהמוקדנית צודקת. "כן" אמר הסוכן, "חלה טעות והם יקבלו את הכסף באופן מיידי. בינתיים תשלם להם ונתחשבן".
ג' שילם את דמי הטיפול (ורדף כחודשיים אחרי החזר מהסוכן, "הצ'ק יוצא אליך עכשיו"), אבל חשדו התעורר. בירור קצר עם סוכן ביטוח אחר העלה שסוכן הביטוח מחויב על פי כל הנהלים (וההיגיון) להעביראת דמי הביטוח שגבה עבור שירותי חילוץ ישירות לחברת החילוץ.
נשאלת השאלה: אם הרכב לא היה נתקע כשבועיים לפני שהביטוח פג, האם גם אז היה הסוכן מעביר את דמי הביטוח לחברת שגריר או שהיה שוכח אותם, בטעות, בחשבונו הפרטי?
ג', אגב, לא חידש את הפוליסה אצל אותו סוכן.
(דר גולדמן)