עכשוויות מיוסרת מזיעה

פסטיבל הסרטים הישראלי שיפתח השבוע בניו יורק אמור להביא תמונה של ישראל העכשווית. הלהיטים הצפויים הם "חוכמת הבייגלה", "לבנה יקרתי" ו"לס מואה טה מה". את "כנפיים שבורות" ו"יוסי וג'אגר" , שני הסרטים הישראליים המוצלחים ביותר בשנה החולפת, אם לא בכלל, לא תמצאו כאן

פסטיבל הסרטים הישראלי, שמתקיים השנה בפעם ה- 19 ברציפות, מגיע לניו יורק מלוס אנג'לס עם 33 סרטים באורך מלא, דרמות טלוויזיה וסרטים תיעודיים, שמביאים ביחד תמונה של ישראל העכשווית, המיוסרת, המזיעה, ולמרות זאת גם המשעשעת והמצחיקה.

הפסטיבל ייפתח ב- 19 ביוני ויימשך עד ה- 3 ביולי. בערב הפתיחה יוקרן סרטו של אילן היטנר, "חוכמת הבייגלה", עם גיא לואל בתפקיד הראשי. גיבור הסרט, גולן, הוא גבר תל אביבי שנוגע בשלושים ובטוח שאין מומחה ממנו בליהנות מהחיים. עלילת הסרט מפגישה אותו עם אחותו של חברו הטוב שזה עתה חזרה מניו יורק ומראה לו כל מה שהוא לא יודע. היטנר ביים את הסרט על פי הספר המצליח שכתב. וכמו הספר, הוא עשה את הסרט באופן עצמאי וקיבל את תמיכת מימסד הקולנוע בישראל רק לאחר שהסרט הושלם.

 

בסימן נשים

 

מאיר פנינגשטיין, המייסד והמפיק הנצחי של האירוע, מסר שכל ההקרנות יתקיימו השנה באולם קלירביו ברחוב 59 במנהטן. ערב הפתיחה החגיגי ייערך באולם סינמה 1 באפר איסט סייד ואורח הכבוד יהיה הבמאי מילוש פורמן ("אמדיאוס"), שיקבל אות הוקרה על מפעל חיים מטעם הפסטיבל. הבמאית דינה צביריקליס תעניק לו את הפרס. גם צביריקליס, שסרטה "לבנה יקירתי", זכה בתואר הסרט הדרמטי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים ב- 2002, תקבל אות הוקרה מטעם הפסטיבל.

אחד החידושים שאפשר יהיה למצוא בפסטיבל היא נוכחותן המוגברת של נשים במאיות, שחקניות ומפיקות שבלטו בשנה החולפת בקולנוע הישראלי. הפסטיבל מקדיש לנושא ארבע דרמות טלוויזיה שהפיקו ביחד אתי אנטה ודינה צבי ריקליס, שגם תרמה סרט בבימויה. בפסטיבל יוקרנו שני פרקים של הסדרה, "נשים מראות נשים", בכרטיס אחד.

"לבנה יקירתי" של צביריקליס מתאר את חייה של דוורית קשת יום (אורלי זילברשץבנאי), המתאהבת בבנקאי בעל נפש ספרותית (משה איבגי) ובוראת את חייה מחדש. את "כל מה שיש לי", קומדיה רומנטית שנונה המתרחשת בעולם הבא, ביימה קרן מרגלית (הבת של דן). העלילה עוסקת באישה בת 65 (לאה שלנגר) ההולכת לעולמה ונפגשת שם עם אביר נעוריה אודי (עמית דרורי), שנהרג בצעירותו בתאונת דרכים.

"1,000 קלוריות", שביימה דליה מבורך עם דלית קהאן בתפקיד הראשי, מתמקד בשלוש נשים הנפגשות בספא, שתיים מהן מנסות לסייע לחברתן להיפטר מעודף משקל. לרשימת הסרטים שמתמקדות בנשים מצטרפים גם "על הקו" של שחר רוזן, עם ענת וקסמן המגלמת אישה שמחליטה לעזוב את קריית שמונה עם בנה ועוברת לתל אביב. שם היא פותחת במערכת יחסים לסבית עם האומנת של בנה. בעלה בנפרד לא מרוצה, לשון המעטה, לגלות את קיומה של מערכת היחסים הזאת.

דרמת טלוויזיה אחרת היא "חצאית דמעות", שביימה תמר רום עם דנה איבגי, הבת של משה, בתפקיד הראשי. איבגי מגלמת את דמותה של שירלי, פקידת תנאי שירות המשרתת כחיילת יחידה בין גברים ביחידה צבאית בעזה במהלך האינתיפאדה. הסרט זכה בפרס הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים של חיפה ב- 2002.

היבט נוסף בהתפתחות הדמות הנשית בקולנוע הישראלי מציגה הילדה מאיה עשת בסרט "עבדי השם". עשת מגלמת ילדה הלומדת לטקס בת המצווה שלה ומפתחת אובססיה בכל הנוגע לחטאים שעשתה במהלך חייה, אמיתיים או מדומים. הסרט מתאר את המאבק שמתחולל בתוך הדמות בין כוחות הרוע וכוחות הטוב. הוא הוצג השנה בפסטיבל קאן. הקרנה מיוחדת של "עבדי השם", בנוכחות אורחים מהארץ, תיערך ביום שישי ה- 20 ביוני באולם קלירביו סינמה.

 

בלי כנפיים שבורות

 

אחד מהסרטים הרגישים והמרתקים בפסטיבל הוא "לס מואה טה מה", שביים, צילם וערך ארז לאופר. הסרט מביא את סיפורו של מייק ברנט, צעיר ישראלי בשם משה ברנד שגדל בחיפה והפך לאליל הפופ הצרפתי. ברנט, שנמצא ללא רוח חיים על מדרכה ברובע ה- 16 בפריז בבוקר יום שישי ה- 25 באפריל 1975, מכר מיליוני עותקים מתקליטיו, ולהיטיו הושמעו בתחנות הרדיו של אירופה וקנדה. הבמאי עוקב אחר הקריירה המטאורית של ברנט ומנסה לבדוק האם מותו הוא כרוניקה ידועה מראש של התאבדות.

סרט מרתק אחר הוא "טהרה" של דורון ערן, המבוסס על רב המכר "סירוס", של דורית זילברמן. בסרט מככבים ג'וליאנו מור, רזיה ישראלי, מיטל דוהן, אורלי פרל, סמי סמיר ועמוס לביא. הוא מביא את סיפורה של סופרת מצליחה בשם ליז היוצאת לסיני בעקבות בתה שברחה ומחליטה להישאר שם למרות התנגדות הצאצאית. ליז פוגשת את מוסטפה, בעל מסעדה בדואי הידוע כמספר סיפורים. לאם ולבת הוא מספר את סיפור האהבה בין נג'ים בן השיח' ולאה, תיירת מישראל שפגשה בו על החוף. מערכת היחסים ביניהם עוררה התנגדות עזה בתוך השבט ובניסיון להפוך את אהובתו לאורחת רצויה גרם לה לעבור טקס ברית מילה נשי. המעשה הזה כמעט טרף את דעתה של לאה, כמו גם את דעתה של האם שהקשיבה לסיפור.

עוד סרטים ששווים בדיקה הם דרמת הטלוויזיה "הדמעות של אמסלם" של נירית טובי, עם משה איבגי בתפקיד הראשי; "דמעות של עפיפון", של שירי צור; "אבא שחור-לבן" של איתן לונטנר; "היה נהדר", של סיון ארבל, העוקב אחר משפחת ברנע היוצאת לחופשה בהונגריה ועוברת מסע פנימי מפתיע; "אביב" של תומר היימן, שעוקב אחר אביב גפן, ו"בית"ר פרובנאס" של אורי ענבר, בהשתתפות זאב רווח, אסנת חכים, רפי תבור, דנה איבגי ואיתי תורג. הסרט נהנה מפסקול שהלחין שם טוב לוי.

סרט חשוב, שזכה לתמיכת אירגון "צו פיוס" ששם לו למטרה לגשר בין חילונים לדתיים ובין ספרדים לאשכנזים, הוא "שעת השין". הסרט התיעודי של חנוך זאבי עוקב אחר קבוצה של נערים ונערות, חילונים ודתיים, שמתנדבים לסייע לנוער במצוקה בשכונת גילה. "היה או לא היה" הוא דרמת טלוויזיה על המשורר אלכסנדר פן. סרטי טלוויזיה תיעודיים נוספים שיוצגו בפסטיבל הם "יומן ג'נין" של גיל מזומן; "אורי אבנרי לוחם השלום" של יאיר לב; ו"דוגית על מים סוערים" של גיל קרני.

בולטים בחסרונם שני סרטים: "כנפיים שבורות", הנחשב לאחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר מאז ומעולם, לא ישתתף בפסטיבל אחרי שנרכש להפצה מסחרית על ידי סוני קלאסיקס. הוא אמור לעלות למסכים בקרוב ברחבי ארה"ב. כמוהו "יוסי וג'אגר", סרטו של איתן פוקס, שהשתתף בפסטיבל הסרטים בטרייבקה ועתיד לצאת בסתיו להקרנות מסחריות. זו לא הפעם הראשונה שפניגשטיין מקיים את הפסטיבל ללא התוצרת הקולנועית הטובה ביותר שיש לישראל להציע (בשנה שעברה זה קרה עם "חתונה מאוחרת"). אפשר יהיה להתנחם בסרטו האחרון של מנחם גולן, "השיבה מהודו", עם אקי אבני וריקי גל, למרות שהסרט זכה לביקורות עוינות במיוחד כאשר עלה בישראל.