מחסום מנטלי
אתמול הוקרא בבית הדין הצבאי של פיקוד דרום כתב אישום נגד חיילת ששירתה במחסום "תופאח" בעזה. במסגרת משימות הביטחון השוטף שמילאה החיילת במקום היא אילצה פלסטינית לשתות חומר רעיל. זה סוג המקרים שהצבא מכנה באופן שכיח - חריג.
עצם חשיפתו והעמדת החיילת לדין מסייע למירוק המצפון הקיבוצי והבלטת המקרה כיוצא דופן. זהו המכניזם המאפשר לנו לחיות עם הרע והנורא, אבל עדיין להתרגש מהזוועה.
אלא שהכיבוש אינו מורכב בהכרח משיאים תכופים של רוע וסאדיזם, אלא דווקא מהבאנליזציה והמינוריות שלהם, מהבנייתם והטמעתם ככורח בל-יגונה, מהפיכתם לשגרה שאין מבחינים עוד בחריגותה, באנומליות שלה ובהשחתה היסודית שהיא טומנת בחובה.
מרוב עצים (סיפורי זוועה), נשכח היער (הכיבוש), ומרוב חריגים וחריגות במחסומים, נשכח המחסום עצמו – אותו פקק תנועה אינסופי שעל המבקשים לצלוח אותו נגזרת זחילה כנועה וצייתנית בפני כל לובש מדים, תחנונים וכמובן המתנה ארוכה ולמודת סבל. המחסומים הם בבסיסם תעשיות השפלה ומשטמה. גם כאשר הם יאוישו אך ורק במילואימניקים בוגרים, סובלנים, נעימי סבר וחפים מכל גילוי של התעמרות ושרירות, הם ישארו כאלה. העיסוק בהתנהגות חריגה במחסומים משול אפוא לניסיון לשמור על מוסרנות ופוריטניות בבית זונות.
כובשים עצמנו לדעת
36 שנים שקועה מדינת ישראל עד צוואר בכיבוש ממאיר. שני שליש מחייה.
בסירובה להביא את הפרק הקולוניאליסטי שלה לקצו – בהסדר מדיני או בהעדרו - קלעה מדינת ישראל את עצמה למציאות שבה צבאה עסוק בעיקר בכיבוש, וצעיריה – שנתון אחר שנתון - משחיתים את מיטב עלומיהם במלאכות בזויות שאין להן ולא כלום עם "הגנה לישראל". אלה הם עלומיך.
הזיהוי המוחלט והבלתי נמנע של צה"ל עם המרכזית שבמשימותיו – דיכוי – הוליד תופעה חברתית חדשה: סירוב להתגייס בשל הכיבוש. לא פציפיזם גורף, לא סרבנות שטחים של חיילי סדיר ומילואים, כי אם סירוב להתחייל לצבא שהלך ורחק מהצהרת הכוונות המקורית שלו.
החמישייה הפותחת
בית הדין הצבאי ביפו יקיים מחר (ג') דיון ראשון במשפטם של חמישה סרבני מצפון (חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, אדם מאור ונועם בהט), המסרבים להתחייל בשל התנגדותם המצפונית לכיבוש ולפעולות שאותן מבצע הצבא במסגרתו. לפיכך מבקשים החמישה לפטור אותם משירות ביטחון, ובמקומו הם מתחייבים לשרת שירות קהילתי-לאומי במשך שלוש שנים.
העמדת "הסרבנים החדשים" בפני בית דין צבאי חרף העובדה שמעולם לא עברו תהליך חיול נועדה להרתיע צעירים נוספים שישקלו חלילה לעשות שימוש במצפונם, ומבטיחה קרוב לוודאי את המשך שהייתם בכלא. הסוגייה המצפונית והחברתית לא תיבחן ותישפט על-ידי פורום של פילוסופים וענקי רוח ומשפט, כי אם על-ידי ארבעה קציני צבא. קוורטט מילטריסטי, שלא מותיר סיכוי רב לדיון ציבורי ומשפטי הוגן, אלא אך ורק לנקמה למען יראו וייראו.
לך תתקמב"ן
מדינת ישראל יכולה וצריכה להפגין קצת יותר כבוד וסובלנות לסרבניה.
יש לזכור שמדובר באנשים צעירים, אמיצים וישרי דרך, הנאמנים למצפונם ומתעקשים לשאת בנטל חלופי. מסע נקם וכליאות חוזרות ונשנות שלהם לא יגרמו להם לסור מדרכם ולעשות שקר בנפשם. הם גם לא ירתיעו אחרים. אבל התנהלות ברוטאלית של הצבא עימם עלולה להאיץ בהחלט תופעות אחרות שעיקרן ניכור ויציאה מוחלטת מהמשחק החברתי. צעיר ערב גיוסו לצה"ל יכול לגלות לחו"ל, לגלות במולדתו, להתקמבן עם הקב"ן וכיו"ב אופציות חמיקה. חמשת סרבני המצפון לא בחרו בשום נתיב מילוט. זו סיבה מספיק טובה לכבד את דרישתם לשירות אזרחי.